בתשובה לימני מתוסכל, 15/12/10 10:42
תשובה 559200
אריק • בתשובה לימני מתוסכל יום ד', 15/12/2010, 12:13
דווקא משום שהימין והשמאל בארץ הן לא אידאולוגיות כלכליות חברתיות אלא של מדיניות חוץ ובטחון, היינו המחלוקת היא לא בדיני ממונות אלא בדיני נפשות, דווקא משום כך אני רואה חובה שאין למעלה ממנה בארצנו לשמור על כללי המשחק הפוליטי ולהמנע מהפיכת היריב לאויב.
חברי הכנסת שלנו, המנוסים במשחק הפוליטי, מצליחים לעשות את האבחנה הזו. יגאל עמיר, יהיו מניעיו אשר יהיו, דרדר את הפוליטיקה לחוק הג'ונגל ועדיין מסרב להביע חרטה. אתה נופל בפח הזה, ומבדיל בין יהודים טובים ליהודים רעים שלא מגיע להם להיות יהודים. נראה לך באמת שיש לך או לכל דמות פוליטית זכות להוציא חלקים בעם מחוץ לגדר על שום נטייתם הפוליטית? הרי זו חרב פיפיות וניתן להשתמש בה נגד הלוינגרים של קרית ארבע באותה מידה‏1

‏1 כאן היתה הערה עוקצנית על החבורה התמהונית הזו, שהורדתי כדי לא לטבול ושרץ בידי.
תשובה 559227
טווידלדי • בתשובה לאריק יום ד', 15/12/2010, 15:09
ראשית, לפעמים יש לי התחושה שהימין והשמאל בארץ אינם אידיאולוגיות בכלל אלא מחנות, כמו שבזמנו יעקב חסדאי חילק את המצביעים לשני מחנות עיקריים: מחנה אנטי-ליכוד ומחנה אנטי-עבודה.

שנית, כשאתה מזהיר מחרב פיפיות, אפשר להזכיר שהיא כבר נשלפה מטאפורית פעמים רבות. החל מקריאתו של לייבוביץ' לאחוז בנשק נגד "הפשיסטים מעבר לקו הירוק", דרך קריאתו של שטרנהל - לפני שני עשורים או משהו כזה - לעלות עם טנקים על עופרה, וכלה בקריאתו של עמי איילון לבצע "אלטלנה שניה".

וכל זאת בלי להסכים עם החלוקה של המתוסכל שבה הוא הופך רוצח ליהודי טוב שאופס, עשה טעות קטנטונת.
תשובה 559231
ימני מתוסכל • בתשובה לטווידלדי יום ד', 15/12/2010, 15:34
רוצח (שרצח מתוך חרדה לקיומה של המדינה) ליהודי טוב שאופס, עשה טעות (חמורה).
כך אני רואה את הדברים וכך היה ראוי והוגן שתציג את עמדתי, העולה מתגובותיי.
תשובה 559230
ימני מתוסכל • בתשובה לאריק יום ד', 15/12/2010, 15:31
לא רק שמדובר בדיני נפשות, אלא בעתיד העם היהודי. ממש כך, לדעתי.
אכן, יש לשמור על כללי המשחק הפוליטי ויש להימנע מהפיכת יריב לאויב, אך יחד עם זאת ודווקא משום שמדובר בעתיד העם היהודי, אסור מנגד לטעות ולהתייחס לאויב כאל יריב.
השאלה הגדולה הינה מיהו "יריב" ומיהו "אויב" והיכן בדיוק עובר קו הגבול בין השניים.
אני סבור, שאנו מצויים (עדיין) בשעת חרום ושבעצם טרם השלמנו את מלחמת העצמאות שלנו.
כידוע, כללי המשחק וההתנגדות בשעת חרום שונים מאלה שבעת שאינה שעת חרום.
מכל האמור מתחייבים, להשקפתי, שני דברים:
א. הצורך להגדיר "אויב" באופן רחב יותר ושונה משזה שראוי אולי להגדירו בזמנים רגילים.
ב. יש להבחין היטב בין יגאל עמיר לבין וענונו, למשל, ובהתאם לכך לנהוג בהם.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות