|
||||
|
||||
"Feels threatened" has many practical uses. If someone feels threatened by someone else, he will act in certain ways. Those ways can be tested for in labs, I would think. That way, maybe you can use small-scale experimentation in the way of making great predictions. (In the sense that you can use the small experiments in order to help you with the modeling of the "cells," and using methods of statistical mechanics to make predictions concerning "bodies." But this is psychohistory again.)
Of course, you can raise any kind of sociological theories without meddling with psychology - but I doubt that they will or do have anything in relation with the actual social structures. It must be remembered, that a society is just a group of individuals. There is only so much you can do with the classical ideal gas model. Eventually, you have to answer for the individual atoms. (Though you may get good approximations - it's just that it's better to know how the more involved picture looks, just so that you know "why" your approximation works.) By the way, I'm afraid that I can't quite see the point in theories that do not allow prediction. But maybe you can explain it to me. |
|
||||
|
||||
קדימה, הציע ניסוי לבדיקת "תחושת האיום" על פוליטיקאים, ומצא לי את הפוליטיקאים שייתנדבו לניסוי. אני חושש שאתה מנסה (כמו שאני עשיתי פעם) לאנוס את מדעי החברה על ידי מדעי הטבע. מצטער חביבי, זה לא הולך, זה פשוט עובד אחרת. אני מקווה שאסף שרעבי יוכל לפרט על זה יותר. אגב, אם אתה מבטל את כל התיאוריות שאינן נותנות ניבויים הרי שברגע זה הורדת את המים על מדעי החברה. תודה ושלום. במדעי החברה מנסים להבין את ההתנהגות האנושית. הבעיה היא (עד שמטריאליסטים-דטרמיניסטים כמוך יוכיחו אחרת) שלאדם יש (אולי אשליה של) בחירה חופשית, והוא לא כפוף יותר מדי לחוקי העבר, במיוחד כאשר הוא מפתח מודעות אליהם. לכן, אנחנו מסתפקים בתיאור של "מה יש", כדי להרחיב את ידיעותינו. לפעמים אנחנו אפילו מנסים לשלב בין "מה יש" לדעתנו על "מה ראוי" ולמשל לנסות לשפר את מצבן של שכבות שאיתרנו כ"חלשות". יש טעם עכשיו? |
|
||||
|
||||
>לאדם יש (אולי אשליה של) בחירה חופשית מטריאליסטים מסכימים, מה עוד שאין הנחת דטרמיניזם. ראה תשובתי לליאור |
|
||||
|
||||
I don't like being accused of rape, even in a metaphorical manner.
In any case, since you are not even intending to create a model that gives predictions, my whole argument is pretty pointless. The whole discussion becomes one of "which theory is prettier," which is, of course, of its own importance, but which seems to me rather pointless. If social sciences cannot make predictions, then why are they called sciences, and why do people invest in them so? |
|
||||
|
||||
אין כאן עניין של "איזו תיאוריה יותר יפה" אלא "איזה תיאוריה נראה לנו שמתארת את המציאות (לא את העתיד בהכרח!)". הכלים כאן חלשים יותר מאשר במדעי הטבע, אבל שיטות המחקר משתדלות לחקות את אלו של מדעי הטבע. מדוע הן נקראות מדעים החברה ולא "שטויות על החברה"? לא יודע, סיבות הסטוריות כנראה. למה אנשים משקיעים בהם משאבים? זו כבר שאלה ל"מדעי" החברה, לא? |
|
||||
|
||||
I meant "prettier" in a metaphorical sense. Since you can't check those theories, a selection of one over the other is _pure_ aesthetics. Of course, Science has aesthetical considerations when choosing theories, but at least the theories that are not adequate are screened out by experimentation.
|
|
||||
|
||||
גם תיאוריות במדעי החברה נדחות כאשר מתברר שהן שגויות - כלומר לא מתארים את המציאות. בסוף המאה ה-19 הייתה תאוריה של לומברוזו שדיברה על אופי חברתי על פי מבנה הפנים למשל (תוכל לראות את התמונות של קוי המתאר באחד מספריו של סטיבן ג'יי גולד), והתבררה מהר כשגויה. יש אפשרות לקבל או לדחות גם תיאוריות במדעי חברה, אולם הן לא יכולות לעמוד בקריטריונים חמורים כמו אלו של מדעי הטבע. |
|
||||
|
||||
How was it found to be wrong? How do you check whether a social theory is at odds with reality?
|
|
||||
|
||||
הבעיה נעוצה עמוק יותר כיוון שתיאוריות במדעי החברה אינן בהכרח מציעות מנגנון שמסביר את הקביעות שלהן. הניתוחים שלהן הם סטטיסטיים בעיקרם - נאמר שמישהו מראה מתאם מסויים בין ארץ מוצא להצלחה בלימודים. למשל, לגברים שמוצא אימהותיהם מארצות אנגלוסקסיות יש סיכוי גבוה (נאמר 90%) להצליח בלימודים אקדמיים. ברור שאם פלוני שאימו מאנגליה לא הצליח בלימודים אקדמיים אין בה כדי לפסול את הקביעה הנ"ל, והקביעה משקפת קבוצת בדיקה מסויימת, שממנה בוצעה אקסטרפולציה לאוכלוסיה כולה. כעת יכול מישהו לבוא ולערוך מדגם אחר ולהגיע למסקנה אחרת. אם כך, נצטרך דרך להכריע בין השניים - נבדוק את מהימנות קבוצות המדגם, נחפש גורמים מפריעים, וכו'. אבל עדיין, המסקנות שאפשר להגיע אליהן במדעי החברה הן די עמומות, ובגלל זה כתבתי "סיכוי גבוה" ושמתי את המספר (90%) בסוגריים כיוון שאנחנו עוסקים במדגמים מתוך אוכלוסיה ברגע נתון, ובניגוד למדעי הטבע, לא מתיימרים לטעון כי החוקים הם חוקים כלליים שאינם תלויים בזמן. (תגיד לי, איך אתה מצליח לקלקל את הכותרת כל פעם מחדש? או שזה באג בעיבוד של תוכנת האייל?) |
|
||||
|
||||
Well, there you have it - you do use a sort of "experimentation" in social sciences. Why, then, are social theories there not tested under such criteria? For instance, Theory A is falsifiable by a professional survey stating that the number of murders per day has decreased by less than 10%. (It predicts, of course, that the number of murders should decrease by 10% or more, for some reason known only to its originator, and some illuminaries.)
(Ask Konqueror, KDE's web browser.) |
|
||||
|
||||
אולי לא הייתי ברור מספיק, ננסה שוב. תיאוריות במדעי החברה יכולות להצביע על *מגמות*, עקב אופיין הסטטיסטי, אולם אין בהן טעם לקבוע חוקים מדוייקים ("80% מהסטודנטים לפיזיקה מעשנים דשא וחושבים שזה חשיש", למשל). הן אינן טוענות לנצחיות (כמו תיאוריות במדעי הטבע, שטוענות לקיומם של חוקים) ואין אפשרות בהן להסיק מהכלל אל הפרט (שזו אחת מהמשמעויות של חוקי טבע). אני חושב שהשימוש שלך במובן "ניסוי" כדי לתאר בדיקה של תיאוריות שכאלו אינו מוצלח, אבל לצערי לא עולה לי בראש רעיון למילה אחרת בינתיים. הצעות מהקהל? |
|
||||
|
||||
בה"כ חשבתי שכל הרעיון בפוליטיקה הוא ניבוי של מהלכי השחקנים האחרים - אם אני אעשה א', זה יעמיד את מר ב' במצב שבו הוא לא יכול שלא להסכים איתי כשאני אומר ג' - דבר שאני משוכנע שיעזור לי להגיע למטרתי הסופית ד'. ניבוי שכזה מתאפשר רק על ידי הבנה של שאר הפוליטיקאים בסביבה (כל אחד בפני עצמו, כמובן) - 'מה הוא יעשה אם...', ו'מה היא תגיד כאשר...'. או, בניסוח של שאלה - האם פוליטיקאים לא מפעילים שיטות ניתוח שונות (ששייכות, אולי, למדעי החברה) על פוליטיקאים אחרים, על מנת *לנבא* את התנהגותם של האחרונים? כמובן שזה תקף לכל 'משחקי', בהעדר מונח מתאים יותר, האסטרטגיה למניהם. |
|
||||
|
||||
בה"כ? כן, אבל לפעמים אתה מר ב', ואז בכל אופן אתה עושה משהו, שהוא הברירה בין הרע לגרוע. בכל אופן, אני לא יודע מה קורה בתוך ראשם של פוליטיקאים, ואין לי מושג אילו שיטות הם מפעילים כדי לנתח את יריביהם. מבחינתי, הפוליטיקאי הוא קופסה שחורה שיש לפצח, על סמך אבחנות לגבי הקשרי הקלט (העולם) - פלט (אמירות, מעשים) שלה. בניגוד אלי, רוב האנשים חושבים שהם יודעים מה קורה בתוך ה"קופסה" וכשה"קופסה" פועלת בצורה שלא מתאימה למה שהם חושבים אז הם אומרים שה"קופסה" טעתה. מה שאני מניח, חיצונית, זה שפוליטיקאי מבין מהר מאוד מי "איתו" ומי "נגדו". איך? לא רלוונטי בשבילי. |
|
||||
|
||||
בין פסיכולוגיה לסוציולוגיה יש פסיכולוגיה חברתית. וגם שם יש פסיכולוגיה חברתית פסיכולוגית ופסיכולוגיה חברתית סוציולוגית. האחד ידגיש יותר מאפייני אישיות והאחר מאפייני מצב. מעבר לפסיכולוגיה חברתית, מדברים בשפה סוציולוגית. מבנים חברתיים, תהליכים וכו. כאשר גם אם מדברים, לדוגמא, על הבניית הזהות של היחיד, ההבניה הזאת נעשית ביחס לחברה בה הוא חי. שכן אם הוא לא היה חי בחברה, הזהות שלו לא היתה מעניינת אפילו אותו. יש היום הרבה יותר מחקרים בסוציולוגיה/אנתרופולוגיה אשר מדברים על רגשות, ועל המשמעויות של הנחקרים לסיטואציה בה הם נמצאים - ולא על פסיכולוגיה פרודיאנית או יונגיאנית. דווקא מחקרים סטרוקטורליסטים לא מדברים בשפה פסיכולוגית אלא ברמה תודעתית אנושית אוניברסלית(טבע מול תרבות) או פרטיקולרית (איסורי אכילה ביהדות). האנתרופולוגים (לבד מחובבי הפרטיקולריזם ההיסטורי והנאו אבולוציוניים) לא עוסקים בהיסטוריה אלא בהווה. אם אתה מבקש חיזוי במדעי החברה כמו שאתה מוצא במדעי הטבע, אז היה נכון לאכזבה מרה. אין כאן נוסחאות מתמטיות. בסוציולוגיה מדובר באחוזי מתאם (וככזה, הניבוי הוא לא בדיוק ניבוי), ובאנתרופולוגיה על מציאות תלוית תרבות. אין מחקר פוזיטביסטי טהור במדעי החברה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |