בתשובה לערן בילינסקי, 04/02/02 18:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בה"כ חשבתי שכל הרעיון בפוליטיקה הוא ניבוי של מהלכי השחקנים האחרים - אם אני אעשה א', זה יעמיד את מר ב' במצב שבו הוא לא יכול שלא להסכים איתי כשאני אומר ג' - דבר שאני משוכנע שיעזור לי להגיע למטרתי הסופית ד'. ניבוי שכזה מתאפשר רק על ידי הבנה של שאר הפוליטיקאים בסביבה (כל אחד בפני עצמו, כמובן) - 'מה הוא יעשה אם...', ו'מה היא תגיד כאשר...'. או, בניסוח של שאלה - האם פוליטיקאים לא מפעילים שיטות ניתוח שונות (ששייכות, אולי, למדעי החברה) על פוליטיקאים אחרים, על מנת *לנבא* את התנהגותם של האחרונים? כמובן שזה תקף לכל 'משחקי', בהעדר מונח מתאים יותר, האסטרטגיה למניהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בה"כ? כן, אבל לפעמים אתה מר ב', ואז בכל אופן אתה עושה משהו, שהוא הברירה בין הרע לגרוע. בכל אופן, אני לא יודע מה קורה בתוך ראשם של פוליטיקאים, ואין לי מושג אילו שיטות הם מפעילים כדי לנתח את יריביהם. מבחינתי, הפוליטיקאי הוא קופסה שחורה שיש לפצח, על סמך אבחנות לגבי הקשרי הקלט (העולם) - פלט (אמירות, מעשים) שלה. בניגוד אלי, רוב האנשים חושבים שהם יודעים מה קורה בתוך ה"קופסה" וכשה"קופסה" פועלת בצורה שלא מתאימה למה שהם חושבים אז הם אומרים שה"קופסה" טעתה. מה שאני מניח, חיצונית, זה שפוליטיקאי מבין מהר מאוד מי "איתו" ומי "נגדו". איך? לא רלוונטי בשבילי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |