|
||||
|
||||
הבעיתיות הגדולה ביותר בשתי השיטות כפי שאני רואה אותה היא שבערך מחצית מהאנשים מצביעים עבור האינטרס הצר שלהם - ע"י מפלגה קטנה, והמחצית האחרת - עבור האינטרס הכולל - ע"י הצבעה לליכוד או למערך. בדרך זו הצליח משך שנים מיעוט חרדי למשל, לקבוע כפיה דתית בלי שהיתה לו התנגדות מספקת. החרדים הצביעו בעד האינטרס שלהם, ואנחנו החילוניים הצבענו עבור האינטרס הכולל. זאת עד קומה של שינוי. רק כאשר אנשים התחילו להעמיד את התנגדותם לקבוצת מיעוט ספציפית בראש מעיניהם, חל שינוי. אבל עדיין אין זה המצב הרצוי, כאשר כל אחד מושך לכיוון אינטרסיו ואיש אינו דואג לאינרטסים הלאומיים, וכדי לדאוג לאינטרס האישי שלך, אתה *נדרש* שלא לדאוג לאינטרס הלאומי. לעניות דעתי שיטה שעשויה להביא שינוי היא חלוקה לשני בתי מחוקקים - האחד עבור אינטרסים אישיים והאחר עבור נושאים כלליים כגון ביטחון. ברור שיש גם חפיפה בין השניים. |
|
||||
|
||||
לשון אחר: בית מחוקקים אחד שייבחר בצורה כלל ארצית, ואחר שייבחר בשיטה אזורית. אופציה: מחצית מחברי הכנסת ייבחרו באופן ארצי ומחצית באופן אזורי. הצעה זו כבר הועלתה בעבר. לא ממש גיבשתי דעה בעניין, אם כי במבט שטחי היא נראית לי עדיפה על המצב הקיים. |
|
||||
|
||||
מה דעתכם על בחירה יחסית-ישירה בפתק אחד? כלומר, המפלגה תקבל מספר מושבים על פי השיטה הרגילה, ואילו המפלגה שקיבלה את מספר הקולות הרב ביותר תזכה להעמיד את ראשה לראשות הממשלה, אסור יהיה לרה"מ למנות חברי מפלגות לממשלה לאחר מכן תהיה הצבעת אמון בממשלה שתצטרך לעבור ברוב של 61ולאחר מכן הממשלה תופרד מהכנסת, ותהפוך להיות עצמאית ובשביל להפילה יידרש רוב של 71 מחברי הכנסת יהיה איסור על הסכמים קואליציוניים, וכיוצא באלו כך תובטח יציבות הממשלה, היא תהא משוחררת מלחץ פרלמנטרי והכנסת תהיה חופשית לפעול |
|
||||
|
||||
למה שממשלה תעבור הצבעת אמון במצב כזה? בוא נניח שהמפלגה הגדולה ביותר קיבלה 24 מנדטים (20 אחוז). היא זקוקה לעוד 30 אחוז מחברי הכנסת (36) פלוס אחד, כדי לעבור הצבעת אמון ראשונית. אסור לה לעשות הסכמים קואליציוניים. למה שמישהו מכלל המפלגות האחרות יתמוך במפלגה הזו? בוא נבחן מצב אחר: כל מפלגות הימין והדתיים התאחדו למפלגה אחת גדולה - "המפלגה היהודית הלאומית", נגיד - ומנגד התמודדו 5-6 מפלגות שמאל ומרכז (עבודה, מרצ, שינוי והערביות). "המפלגה היהודית הלאומית" זוכה ל-40 אחוז מהקולות, ומקבלת 48 מנדטים. הידד - היא המפלגה הגדולה ביותר בכנסת. רק מה? השמאל-מרכז, השיגו, בסך הכל, 60 אחוזים מהמנדטים, שמפוזרים בין 5-6 מפלגות שונות. האם זה נראה לך הגיוני שבמצב כזה מי"ל תרכיב את הממשלה? הרי רוב הבוחרים לא תומכים בה או בדעותיה, ואף אינם משתייכים לגוש שלה (שמורכב רק ממנה, כאמור). למעשה - מכיוון ש- 60 אחוז מהכנסת לא יסכימו לתת אמון למפלגה הזו, אין שום אפשרות שהיא תוכל להקים ממשלה. אז מה נעשה? נלך לבחירות חוזרות! ובבחירות החוזרות מה נגלה? אותן תוצאות בדיוק. כך נלכד במעגל חביב שלא נוכל לצאת ממנו לעולם (אלא אם מפלגות השמאל-מרכז יחליטו להתאחד). בוא ניקח את התסריט הזה, אם כן. מפלגות השמאל מתאחדות, ונשארת מפלגת מרכז בודדה שאינה מוכנה להצטרף לא לכאן ולא לכאן. יש לך, אם כן, את מי"ל (מפלגה יהודית לאומית), את מש"ב (מפלגת שמאלנים בוגדים) ואת מלזמה"מ (מפלגת לא זזים מהמרכז). הבוחרים הולכים לבחירות, ואנו מקבלים, שים לב: 40 אחוז למי"ל, 39 אחוז למש"ב ו-21 אחוז למלזמה"מ. מפלגת המרכז לא מסכימה ללכת עם הימין (אין הסכמים קואליציוניים, למה לה?), ושוב הולכים לבחירות. בינתיים, פיה טובה באה ומטילה כישוף על ערפאת, ופתאום הוא הופך לאיש נדיב שמציע לישראל ללכת לדבר בשמה על לב מדינות ערב, כדי שלבנון תנתן כולה לישראל כתחליף לשטחים. עקב מהלך זה, תוצאות הבחירות הן כדלהלן: מי"ל 35 אחוז (ישראלים מבינים רק כוח), מש"ב 48 אחוז, ומלזמה"מ 17 אחוז. עכשיו, השאלה היא שוב מה עושה המרכז - האם יסכימו ללכת עם השמאל (שכולל, חס וחלילה את הערבים), או שמא יחשבו שאנשים הצביעו להם משום שהם לא רוצים את הסססססססמאלנים הבוגדים האלה בשלטון? דילמה. מכיוון שמש"ב לא יכולה להציע להם כלום (אין הסכמים קואליציוניים), שוב הממשלה נופלת, ושוב הולכים לבחירות חוזרות. בינתיים קנדה הציעה לפלסטינאים להקים מדינה ריבונית בשטחה כולל העברה של מסגד אל-אקצה קומפלט למרכז טורונטו. כל הערבים הולכים (יחד עם אי-אילו עורכי אתרים ישראלים שהסתננו לשורותיהם), ומפלגת המרכז מחליטה שעכשיו זה בסדר להצטרף לשמאל. בבחירות, סוף סוף, התוצאות הן 30 אחוז למי"ל, 70 אחוז למש"ב. לצערנו, מכיוון שכבר נפתרו כל בעיותיה המדיניות של מדינת ישראל, בלי עזרת הפוליטיקאים שהיו עסוקים בקמפיינים אינסופיים, אין למפלגות האלה עוד משמעות בנוסח הנוכחי שלהן, ועד מהרה הן מתפרקות לרסיסים, ושום דבר לא עובר יותר בכנסת. חד גדיא, חד גדיא. מה אתה אומר? |
|
||||
|
||||
אתה מתייחס לפרטים ולא לרעיון, אין סיכוי שהמפלגה הגדולה ביותר תהיה בגודל של 20 ומשהו מנדטים אפשר לשנות את הפרטים הללו, למשל שיהיה 61 מתנגדים לפחות...ואני מאמין שלא יהיו, אלא שהרוב(מהמחנה השני) ימנע וכפי שאהוד ברק וביבי נתניהו אמרו שהם מקבלים את החלטת העם(כשהפסידו) קרוב לוודאי שגם הח"כים שלנו יגידו שהם מקבלים את החלטת העם(אף על פי יושרם המפוקפק) לאחר מכן המפלגה הגדולה שתמנה 30 ומשהו מושבים לערך, תוכל להגן ביתר קלות על הממשלה, אם למשל מפלגות חרדיות ינסו להפיל את הממשלה(הימנית נניח) בגלל חקיקה ליברלית, קרוב לוודאי שחלקים ממרצ, שינוי וחלקים מהעבודה יתנגדו או יימנעו וכך תימנע הפלת הממשלה... השיטה שלי למרות גולמיותה יוצרת שלטון יציב, פרלמנט עצמאי, וקצת נחת למדינה ואולי ניתו יהיה בעזרת פרלמנט רגוע להקים חוקה או לפחות, מבוא לחוקה נ.ב יש לשקול סעיף האוסר על משמעת מפלגתית, או בחירות פעם בשנתיים, כלומר פעם לכנסת ושנתיים אח"כ לממשלה(למרות שהאחרון לא סביר שיתבצע) |
|
||||
|
||||
בכנסת הנוכחית המפלגה הגדולה ביותר היא מפלגת העבודה, המונה 26 מנדטים. |
|
||||
|
||||
זאת כיוון שהייתה הצעה בשני פתקים, שים לב ההצעה שלי אומרת שתהיה הצבעה בפתק אחד לכן אין סיכוי שהמפלגה הגדולה ביותר תהיה בגודלה של מפלגת העבודה כיום, לליכוד היום בשיטת הפתק האחד יש לפי הסקרים 39 מנדטים לערך, זה מספיק למפלגה "הכי גדולה" שקרוב לוודאי תהיה בשלטון בכל מקרה, ההבדל בהצעה שלי הוא שלא הכנסת בוחרת את הממשלה כפי שזה היום אלא העם, כך שהממשלה תגובה ע"י מפלגה חזקה |
|
||||
|
||||
אני הסברתי את הבעיותיות של עקרון "המפלגה הגדולה ביותר", בלי קשר לכמה מנדטים יש לה (למרות שאני מאמין שיכול מאוד להיות מצב של מפלגה גדולה ביותר עם 25 מנדטים, בלבד). להפך - הדוגמא שנתתי הציעה מפלגה גדולה ביותר עם 36 מנדטים. מצידי אפשר גם 48 מנדטים (40 אחוז מהקולות) - זה לא משנה. ההצעה שלך מתעלמת לחלוטין מהחלוקה הגושית, שהיא החשובה ביותר. כפי שכבר ציינתי באריכות - אם המפלגה הגדולה ביותר אינה משתייכת לגוש הגדול ביותר, יכולה להיווצר לה בעיה משמעותית. מצב כזה, כאמור, יכול להיווצר אם כל מפלגות הימין יתאחדו, כאשר מולן יתמודדו מספר מפלגות שמאל - במצב כזה, גוש השמאל יכול לזכות במירב הקולות, אבל המפלגה הגדולה ביותר תהיה מפלגת הימין - דבר שיצור מצב בלתי יציב בעליל. אני לא מבין מה האינטרס של ח"כ שלא להצביע נגד ממשלה שאין לו או למפלגתו שום כוח בתוכה. למה הרוב ימנעו? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |