|
למה שממשלה תעבור הצבעת אמון במצב כזה? בוא נניח שהמפלגה הגדולה ביותר קיבלה 24 מנדטים (20 אחוז). היא זקוקה לעוד 30 אחוז מחברי הכנסת (36) פלוס אחד, כדי לעבור הצבעת אמון ראשונית. אסור לה לעשות הסכמים קואליציוניים. למה שמישהו מכלל המפלגות האחרות יתמוך במפלגה הזו?
בוא נבחן מצב אחר:
כל מפלגות הימין והדתיים התאחדו למפלגה אחת גדולה - "המפלגה היהודית הלאומית", נגיד - ומנגד התמודדו 5-6 מפלגות שמאל ומרכז (עבודה, מרצ, שינוי והערביות). "המפלגה היהודית הלאומית" זוכה ל-40 אחוז מהקולות, ומקבלת 48 מנדטים. הידד - היא המפלגה הגדולה ביותר בכנסת. רק מה? השמאל-מרכז, השיגו, בסך הכל, 60 אחוזים מהמנדטים, שמפוזרים בין 5-6 מפלגות שונות. האם זה נראה לך הגיוני שבמצב כזה מי"ל תרכיב את הממשלה? הרי רוב הבוחרים לא תומכים בה או בדעותיה, ואף אינם משתייכים לגוש שלה (שמורכב רק ממנה, כאמור). למעשה - מכיוון ש- 60 אחוז מהכנסת לא יסכימו לתת אמון למפלגה הזו, אין שום אפשרות שהיא תוכל להקים ממשלה. אז מה נעשה? נלך לבחירות חוזרות! ובבחירות החוזרות מה נגלה? אותן תוצאות בדיוק. כך נלכד במעגל חביב שלא נוכל לצאת ממנו לעולם (אלא אם מפלגות השמאל-מרכז יחליטו להתאחד). בוא ניקח את התסריט הזה, אם כן. מפלגות השמאל מתאחדות, ונשארת מפלגת מרכז בודדה שאינה מוכנה להצטרף לא לכאן ולא לכאן. יש לך, אם כן, את מי"ל (מפלגה יהודית לאומית), את מש"ב (מפלגת שמאלנים בוגדים) ואת מלזמה"מ (מפלגת לא זזים מהמרכז). הבוחרים הולכים לבחירות, ואנו מקבלים, שים לב: 40 אחוז למי"ל, 39 אחוז למש"ב ו-21 אחוז למלזמה"מ. מפלגת המרכז לא מסכימה ללכת עם הימין (אין הסכמים קואליציוניים, למה לה?), ושוב הולכים לבחירות. בינתיים, פיה טובה באה ומטילה כישוף על ערפאת, ופתאום הוא הופך לאיש נדיב שמציע לישראל ללכת לדבר בשמה על לב מדינות ערב, כדי שלבנון תנתן כולה לישראל כתחליף לשטחים. עקב מהלך זה, תוצאות הבחירות הן כדלהלן: מי"ל 35 אחוז (ישראלים מבינים רק כוח), מש"ב 48 אחוז, ומלזמה"מ 17 אחוז. עכשיו, השאלה היא שוב מה עושה המרכז - האם יסכימו ללכת עם השמאל (שכולל, חס וחלילה את הערבים), או שמא יחשבו שאנשים הצביעו להם משום שהם לא רוצים את הסססססססמאלנים הבוגדים האלה בשלטון? דילמה. מכיוון שמש"ב לא יכולה להציע להם כלום (אין הסכמים קואליציוניים), שוב הממשלה נופלת, ושוב הולכים לבחירות חוזרות. בינתיים קנדה הציעה לפלסטינאים להקים מדינה ריבונית בשטחה כולל העברה של מסגד אל-אקצה קומפלט למרכז טורונטו. כל הערבים הולכים (יחד עם אי-אילו עורכי אתרים ישראלים שהסתננו לשורותיהם), ומפלגת המרכז מחליטה שעכשיו זה בסדר להצטרף לשמאל. בבחירות, סוף סוף, התוצאות הן 30 אחוז למי"ל, 70 אחוז למש"ב. לצערנו, מכיוון שכבר נפתרו כל בעיותיה המדיניות של מדינת ישראל, בלי עזרת הפוליטיקאים שהיו עסוקים בקמפיינים אינסופיים, אין למפלגות האלה עוד משמעות בנוסח הנוכחי שלהן, ועד מהרה הן מתפרקות לרסיסים, ושום דבר לא עובר יותר בכנסת. חד גדיא, חד גדיא.
מה אתה אומר?
|
|