 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין מדוע הצוות מהאוניברסיטה העברית פרסם את המאמר כתב עת חלש כל כך (מדד השפעה של 2.54). זה במיוחד חשוד כי לאברהם לויטר, ראש הצוות, יש כבר למעלה ממאה מאמרים, רבים מהם בכתבי עת נחשבים. אני לא יכול לשפוט את חשיבות המחקר שלהם, אבל פרסום בכתב עת חלש יכול להעיד על בעיות וחוסר-בהירויות במחקר ודעות חלוקות בנוגע לחשיבותו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שבאופן כללי אני מסכים איתך, כבר יצאו פרסי נובל מעבודות שפורסמו בעיתונים פחות נחשבים (ע''ע הרשקו וצ'חנובר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר המקורי של בלק ושולס, שהתחיל את העבודה שלימים זיכתה את שולס בנובל בכלכלה (בלק נפטר קודם לכן), נדחה בהתחלה מכמה כתבי-עת. איזה עוד סיפורים כאלה יש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף למאמרים של הרשקו וצ'חנובר, שפורסמו בעיתונים פחות נחשבים (פרס נובל בכימיה), העבודה של קארי מוליס נדחתה ע''י העיתונים המובילים (פרס נובל לכימיה, אבן היסוד של הביולוגיה המולקולרית מאז). בארי מרשל ורובין וורן זכו בעיקר ללעג על העבודה שלהם, עד שהתברר שצדקו (פרס נובל ברפואה, גילוי החיידק הגורם לאולקוס). אני בטוח שיש עוד, אם כי הבקיאות שלי בסיפורים מאחורי הפרסים היא מעטה. אני כן רואה הרבה עבודות שמתפרסמות הרבה מתחת לאיפה שיכלו (ולהפך). ד''א, זו לא ביקורת על העורכים. העבודה של עורך בעיתון מוביל נראית לי כמעט בלתי אפשרית. להבין כצופה מהצד מה החשיבות של (עוד) תוצאה בתת-תחום ספציפי, נראה לי קשה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיים הסיפור על לאונרד ססקינד שנתקע במעלית בשנות ה-70 עם מארי גל-מאן. על מנת להעביר את הזמן, האחרון שאל את הראשון על מה הוא עובד כרגע. לאונרד ענה שהוא בודק דרך ליצג חלקיקים בעזרת אובייקט מתמטי המתנהג כמו מיתרים או רצועות גומי. מארי גל-מאן החל לצחוק בקול רם ומתגלגל. באחד הראיונות עם ססקינד הוא גם מתאר איך הוא הרגיש לאחר הגשת המאמר (ציפיה שיכריזו עליו כעל האינשטיין הבא) והאכזבה בעקבות הדחיה שקטלה את איכות המאמר (וגררה הרגשת דכאון עמוק ושתיה לשוכרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במבט לאחור, גל-מאן צדק1. 1 הח"מ אינו פיזיקאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מגזים. למרות הבעיות המהותיות בתאוריה (קושי ביצירת ניבויים אמפיריים וחוסר בהצעות פרקטיות לביצוע בדיקות), גם המתנגדים הנלהבים ביותר לתאוריה מסכימים שהיא העלתה רעיונות מעניינים ומאתגרים חדשים, שיש סיכוי שימצאו את דרכם (לפחות בחלקם) ל-TOE עתידית. 1 כנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי (וכאן זו באמת עניות), מיתרים1 לא מהווה תאוריה. נער הייתי ולימדוני שתאוריות מדעיות, להבדיל מתאוריות קונספירציה, בנויות מהשערות, שהניבה ניבויים, שאומתו. כך למשל MOND לא רק הסבירה את יחס טולי-פישר, אלא גם הניבה תחזיות שאומתו לגבי פער המסות בגלקסיות דלילות. מיתרים זה אוסף של השערות, אחת לכל תוצאה אפשרית של כל ניסוי שנערך או יערך. רעיונות מעניינים - אולי. פיתוחים מתמטיים מרחיקי לכת, שאולי ימצאו (גם) שימושים אחרים - בטח. תאוריה פיזיקלית - קודם צריך לראות תחזיות רציניות שהתממשו. "זה לא משנה כמה התיאוריה שלך יפה, זה לא משנה כמה אתה חכם. אם היא לא מתיישבת עם הניסוי, היא שגויה." - ריצ'רד פיינמן "This isn't right. This isn't even wrong." - Wolfgang Pauli 1 שבינתיים הפכה לעל-מיתר, כדי לתקן סתירות פנימיות.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת לטובת שני קוראינו החדשים: הדיון על המחלוקת בין המדענים בנושא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי חדש? :) תודה. הצלחתי לפספס את המאמר המקסים הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לסופרסימטריה - ממנה תורת "העל-מיתרים" קיבלה את ה-"על" שלה - יש זכות קיום גם בלי קשר לתורת המתרים. ולגבי גל-מאן, למיטב ידעתי הוא דווקא תמך במחקר בתורת המתרים, ורק בזכות תמיכתו - ולמרות דעתו של פיינמן בעניין - ג'ון שוורץ נשאר בקל-טק ("מיטב ידעתי" נסמך על זכרוני מהספר החמוד "הקשת של פיינמן" מאת לאונרד מלודינו, שלאחרונה גם כתב להוקינג את ספרו חדש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני נער הייתי וגם במרתפי הסתתרו דרקונים. אני מצטער שאני חוזר על עצמי, אבל אתה סתם מגזים. תאוריה מדעית (כולל פיזיקלית) יכולה להיות שגויה, מאוד בעייתית, במחלוקת, מבטיחה אך עדיין לא מאוששת מספיק במסגרת הנסיונית ולמרות כל זאת להיות תאוריה מדעית (עם סטטוס של תאוריה בעייתית או "לא מקובלת"). לא צריך להבהל. מספיק להתנהג בזהירות ובשיקול דעת. אם התאוריה תמשיך לתסכל במישור האמפירי1, סביר להניח שהיא תזנח מחוסר עניין ומחוסר התקדמות (גם אם לא תופרך). הבעיות המהותיות של העל-מיתר2 במישור האמפירי הן מן המפורסמות ואתה לא מחדש בכך דבר. גם החוקרים המובילים בתחום מודעים לבעיות ולא מציגים את התאוריה כמוכחת ומקובלת (בניגוד ל"מודל הסטנדרטי"3, למשל). המחקר התאורתי בנושא זה עדיין מתבצע במסגרת המחקר המדעי ו-SST היא כן ענף חקירה בפיזיקה תאורתית (למרות הבעיות). השימוש שלך במושג "לא תאוריה" הוא מאוד מוזר בעיני. השימוש שאתה עושה במושג עלול לעורר את החשד שהשיטה המדעית מתבצעת באמצעות האלגוריתם הבא: 1) לא תאוריה. 2) אימות במעבדה. 3) כן תאוריה. 4) ... 5) Profit! 1 לתורת המיתרים *כן* יש אוסף של טענות אמפיריות. חשוב לזכור שחלק מהבעיות הן אמנם מהותיות, אבל חלק מהבעיות הן או בעיות פרקטיות או טענות שעדיין לא אוששו אך עם פוטנציאל לאישוש (גם בימנו אנו, באמצעות LHC, למשל). 2 שבינתיים הפכה ל - M-Theory, כדי לאחד מספר וריאציות תחת אותה קורת גג. 3 עם הבוזון היגס החמקמק שבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מן הסתם: במושג "מוכחת" אני מתכוון לבעלת ניבויים אמפיריים שאומתו. אני לא מתכוון להוכחה במובן המתמטי/לוגי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח בינינו הוא סמנטי, לדעתי מה שאתה הגדרת (מרתק, מעניין, מבטיח אבל עדיין לא הניב ניבויים שאוששו) זה היפותזה. לא סתם נתתי את MOND כדוגמא, הרוב המוחלט של המומחים בתחום לא חושבים שישנו סיכוי סביר שהתאוריה נכונה. ישנם כאלו שחושבים שהיא כבר הופרכה. אבל עדיין יש ניבויים שאוששו, ישנם ניבויים נוספים שלא אוששו וישנם ניסויים (פשוטים, אם כי יקרים; כאלו שאין כל ספק איך לממש אותם) שיכולים לפסול את התאוריה לחלוטין. מכאן שהאלגוריתם הנכון הוא: 1. היפותזה 2. בדיקה במעבדה. 3. תאוריה 4. מאמר באייל. 5. Profit! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם ההצגה הזו של הדברים אני מסכים לחלוטין. זו הסיבה שאמרתי שאתה מגזים ולא אמרתי שאתה טועה. שמעתי יותר מידי טענות שמדובר בפסאודו מדע וקראתי יותר מידי בלוגרים טרחנים שמתארים איזו כת חדשה שמתסובבת במסדרונות האוניברסיטאות הנחשבות ביותר ומבזבזת זמן (וכסף) על שטויות. לכן, אני חושב שצריך להזהר בסמנטיקה. ההיפותזות ב-SST נעשות במסגרת הדיסציפלינה של הפיזיקה התאורתית. מדובר במדע. מידת ההצלחה זה כבר סיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם היית מכיר את מיירון שולס היית מבין למה הוא נדחה. (ולפי מה שמספרים לי, אז הוא היה עוד הרבה יותר מעצבן מעכשיו) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |