בתשובה לאל, 08/10/10 6:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זאת לא צניעות זאת (אולי) ענווה. ההפך של צניעות זאת החצנה ההפך של ענווה היא גאווה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלת - ההפך של החצנה היא הפנמה. ההפך של צניעות היא גאוותנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי צניעות (יהדות) [ויקיפדיה] "אדם הנוהג בצניעות נמנע מהתנהגות מוחצנת האמורה להעיד על עצמו". באופן מוזר בחיפוש מהיר לא מצאתי את המשמעויות של החצנה והפנמה שהתכוונו אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסקנה - ''צניעות ביהדות'' היא לא בדיוק צניעות. נראה לי שזאת היתה הטענה בתחילת הפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ננסה את שיטת הרשלה, אם ההיפך של גאווה היא צניעות מה זה ענווה [ויקיפדיה]? וציטוט גם מהערך הזה "והיא קרובה לתכונת הצניעות, שבה האדם מצניע את כישוריו ומעשיו הטובים ואינו מבליט את עצמו. תכונת הענווה היא מידה ממוצעת שבין השפלות לגאווה ויהירות" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניגוד של צניעות, לפי וויקי, היא גאוותנות. הניגוד של ענווה ("תכונת נפש או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה." היא גאווה ("סיפוק והתרוממות רוח הנובעים מתחושה (מודעת או בלתי מודעת) של עליונות על פני הזולת, שמקורה בהימצאות איכות מסוימת שאינה נמצאת (כביכול) אצל הזולת."). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שהבאת: "תכונה בה האדם מצניע את כישוריו ומעשיו הטובים ואינו מבליט את עצמו". היא בדיוק ההגדרה שלי. לצערי אני לא ממש יודע מה ההבדל בין גאווה לגאוותנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי גאוותנות היא הביטוי החיצוני של תחושת הגאווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ביטוי חיצוני, וגם תכונת אופי (להבדיל מגאווה, שיכולה להיות למשך רגעית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל דיברנו על צניעות לא על גאווה. לא אלה שאומרים: "אני צודק, ואני מרחם עלכם שאתם טועים ולא מצילים את עצמכם וחוזרים ושבים באמת מהדרכים הרעות והנלוזות שלכם" האם יכול מישהוא לומר למשל: " אני מאמין שאני צודק בקשר לחיים שלי אבל אני לא מתיימר לקבוע בקשר לחיים שלכם, אני לא טוב ממכם ותפיסת העולם והדרך בה בחרתם היא אולי טובה משלי, אתם לא תועים, לא אבודים, לא צרכים לחזור מדרך זו או אחרת, אני לא יודע מהי האמת ומה היא הדרך הנכונה, אני בוחר מכורח יש שיאמרו, אבל לגביי זו בחירה מתוך רצון חופשי, כי זה גורם לי סיפוק אושר ומוסיף משמעות ותכלית לחיי, לקבל עליי עול מיצוות, ולהדר בחלק מהם יותר מבאחרות, (אחרים יגידו שהם חרדים לקיים קלה כחמורה, אני לא). אני לא מקיים תרי"ג מיצוות וכולם יודעים שגם הרב אליישיב לא. אין כבר דיני קורבנות, הוא לא כהן ואם היה, אסורים היו עליו מצוות של ישראל שאינו כהן, הוא לא דיין, הוא לא אישה, הרי לכל אחד מצוות משלו ותפקיד משלו ומחורבן בית המיקדש, ובעצם מימי אברהם שיכל לדון ,להיתווכח ולנהל משא ומתן עם אלוהים, (למרות בחירתו הבילתי נתפסת לעשות את הרע ולשחוט את בנו, אם תרוצים לא מאוד שונים מאבות רוצחים של ימינו) אלוהים כבר לא מדבר אלינו אחד מול אחד, טיפשי לנחש מה הוא רוצה וממה הוא מרוצה שהרי הכל פרשנויות, אם הוא רוצה להסביר לנו מה האמת שיתכבד ויבוא לדבר איתנו, עד אז כל אחד יעשה כמיטב יכולתו, לא לפגוע ולא לעשות לאחר מה ששנוא עליו. להשמר מלשון רע, מדבר מרמה, לסור מרע, לעשות טוב, לאהוב שלום ולרדפו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה קשור לענווה (ובטח לא לצניעות). לחרדים יש מושג שנקרא "אמונת חכמים" כלומר לא אני צודק אלא הרב שלי צודק. אם אתה שואל אותי מדובר בהגזמה פראית, בן אדם צריך שיהיה לו איזושהי אמונה בעצמו. בכל מקרה אין קשר בין אמונה לגאווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף-טופיק: מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה סיפר פעם לנו המאסטרנטים על תחומי המחקר של חברי הסגל. הוא ציין, תוך התענגות על האירוניה הנאה, שבזכות התרכזות שלושה חוקרים החוג נהיה מוביל עולמי בנישה של חקר הצניעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אתמול שמעתי מפי מרצה ש''הפרופסורים ללינגוויסטיקה התלוננו שאנשים לא יודעים מה זה לינגוויסטיקה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא מאוחר ללמוד לנגן בטרומבון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בקהילה" כתב עת חרדי, שער של חוברת המוסף בכרומו "גאון הענווה" ובתוך הכתבה: "... היתה גאונותו בפשטות, בהצטנעות.מדבריו [דבריו של חתנו של הגאון הגדול רבי יהודה מועלם זכר צדיק לברכה] מדבריו עולה דמות אדם שכולו הצנע לכת, ענוותן ושפל ברך, נחבא אל הכלים." ובהמשך "באחד הימים", מספר בנו ר' שמעון, "כאשר שימש עדיין ר"מ, נכנס מור אבינו אל השיעור בישיבת 'פורת יוסף'. היה זה בסיומה של התכנסות של ר"מ הישיבה. בפנים מכורכמות ורוויות תוגה שהביעו דאגה עמוקה, בישר לתלמידיו כי עליהם להתפלל עליו כי 'תבוטל הגזרה' שנחתה עליו. התלמידים נחרדו, ושאלו את רבם במה דברים אמורים. ואז שח להם כי במהלך ההתכנסות המיוחדת של צוות הר"מים, הטילו עליו 'גזרה' כי עליו להתחיל ללבוש פראק, דהיינו אצטלת ר"מים מכובדת תחת החליפה הקצרה אותה נהג ללבוש עד אז " אין זה יאה" טענו באוזניו ראשי ההנהלה 'כי ר"מ בישיבה לא יעטה על שכמו אצטלת חכמים הולמת"'. הגר"י, שרחוק היה כמטווחי קשת מכל הגינונים הללו סלד מכבוד ומכל מה שהדיף רח יוהרה, וראה בכך כאמור 'גזרה'. אך בהבינו כי לא יהיה לו מנוס מקבלת התכתיב שנכפה עליו החליט להתייחס לכך כאל 'מדי עבודה'. "אינני שונה מכל פועל המקבל מרות מעבידיו ולובשסרבל בעבודתו". הסביר לתלמידיו. הגר"י נהג אפוא בהגיעו אל שערי הישיבה, להמיר את חליפתו הקצרה בפראק ועם תום השיעורים, הסירו ולבש שוב את חליפתו. כך נהג תקופה ממושכת, עד שכוחו כבר לא היה במותניו להמשיך לפשוט וללבוש וחוזר חלילה, והוא נאלץ ללבוש את הפראנק בקביעות..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום. היכרתי מרצה בבר-אילן שהיה צריך לחבוש כיפה כל פעם שבא ללמד מכיוון שהכיפה היתה "המדים" של האוניברסיטה. ההבדל הוא שהוא לא התלונן על כך בפני תלמידיו ולכן בעצם הם אינם יודעים עד היום שהמרצה שלהם היה חילוני. זאת צניעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחותי היקרה, אמרו חז”ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, לכן כל אשה כשירה שמכסה את ראשה ולא מפנה אליה מבטים ולא מושכת אליה תשומת לב מאנשים ברחוב, זוכה להיות מבורכת, אבל אשה שמוכנה ח”ו לסכן את העולם הבא שלה רק כדי להיראות יפה כלפי חוץ לא רק שמפסידה את הברכה אלא שאינה יודעת מה היא מפסידה וכבר שמענו עדויות של נשים שמתו מוות קליני וסיפרו דברים מחרידים על הפאות אבל אין מביאין ראייה מן המתים. קשה לפסוק באופן גורף או לאסור מכל וכל את הפיאות שמלפני 100 שנה, משום שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה של קש, אמא של החזון איש הלכה עם פאה של קש, אשתו של הרב בריסק הלכה עם פאה של קש, כמעט כל הנשים של ראשי הישיבות הספרדים הולכים עם פיאות של קש, גם הרב משאש (הרב הספרדי של ירושלים) וכן אשתו של הרב בן ציון אבא שאול הלכה עם פאה, לכן צריך לדעת את ההלכה ולפנות בעדינות ולא בצורה של שנאת חינם בה נוהגים אך ורק בורים ועמי ארצות שאינם בקיאים בהלכה. הנה ביאור ההלכה ממש בקיצור: הפאות שכמה פוסקים הותרו אז, לפני 50 – 100 שנה, הן פיאות קצרות ומכובדות ולא פיאות חלקות או מסולסלות ומעוצבות שמושכות תשומת לב, כבר אמרו חז”ל: “שיער באשה ערווה” משמע שכשהשיער נראה לעין הוא מושך תשומת לב כמו דבר שבערווה שמושך תשומת לב, כמו דברים שבפריצות שמושכים תשומת לב, אעפ”כ יש רבנים בעדות ומגזרים מסויימים (מדרנים) שמתירים בדיעבד לחבוש פאה, אבל אך ורק פאה המותרת בהלכה, פיאת קש קצרה ולא פיאת “קסטם” מודרנית ארוכה ומושכת עין, ולא פאה של עבודה זרה! הרי אלה הלכות פשוטות, בשולחן-ערוך אורח-חיים סימן ב, ובקיצור שולחן-ערוך סימן ג, שאפילו כש"איש" בחדר לבד, ואפילו בחושך, צריך להיות צנוע, כי הקדוש -ברוך-הוא "מלֹא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו ג), וכתוב "והצנע לכת עם אלֹקיך" (מיכה ו ח) כל שכן שנשים חייבות להיות צנועות. דבר נוסף שחשוב לבדוק ולא כדאי לקחת סיכון בו, רוב הפיאות מגיעות מהודו ומהמזרח הרחוק שם הם עובדים את הבודהה ממש ע”ז ומקריבים לו את השיער שלהם, והפיאות של השיער הטבעי כמעט כולן מורכבות מאותו שיער שמוקרב לעבודה זרה, גם מי שהתיר ללבוש פיאה נכרית לא התיר ללבוש פיאה של “קסטם” מודרנית ארוכה ויפה, לדעתי אשה שהולכת עם פאה יפה שאסורה בהלכה ברחוב מושכת עיניים של גברים אחרים מכל הכיוונים, נכון שגבר מחוייב לשמור על העיניים שלו, אבל בדיוק באותה מידה שאסור לאשה ללכת בחוסר צניעות כי זה גורם לאנשים להפנות מבט ולהיכשל בה, (ולהכשל בז”ל ח”ו עון החמור ביותר) כך אין מן הראוי שאשה תלך כמו היפייפיה הנרדמת בחוצות העיר ותכשיל את בני ישראל ביופייה. יופייה של האשה צריך להיות שמור אך ורק לבעלה, לכן אשה שהולכת שלא בצניעות עשויה ליתן על כך את הדין ויש לה גדר של “מכשילת הרבים” ואמרו חז”ל: “כל המכשיל את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה”, לפני שאת מחליטה אם ללכת עם פאה או לא, תחשבי פעמיים לפני שתחליטי ללבוש פיאה. בגלל שרוב הנשים הלובשות פאה מכשילות בחורי חמד ואברכים בעבירות חמורות ביותר. כתוב בשו”ת באר שבע (סי´יח) והשדה-חמד ועוד הרבה פוסקים, יסוד כיסוי הראש הוא ההופעה הצנועה, ולכן אם חובשים פאה נוכרית אין בזה שום תוספת צניעות ביחס לשערות הראש המקוריות, ולכן לדעתם מדאורייתא אסור לכסות את הראש בפאה נוכרית. יש לי שאלה לכל הנשים היקרות, ששמות פאה לא צנועה ומושכת.. (פאות לא כמו של סבתות) מה אתן חושבות לעצמכן? שהירקן לא מזיל ריר עליכן? שהנהג באוטובוס לא נכשל בהרהורים? שהשכן לא...? אתם מתלבשות בצורה מכשילה ביותר, וגם אם היא צנועה, הפאה שלכם הורסת הכל, כל יום ויום אני רואה אברכים טהורים שלמדו בישיבות קדושות חנונים למדי, והאישה נראית דוגמנית מהשורה הראשונה, ממש כזונות, בבקשה תעשי את זה בבית לא בחוץ יקירה שלי. עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיו בספר נכתבים, ותהיה יראת שמים, ולא תבוא חלילה לידי חטא. כבר לא קשור לרבנים או להיתרים, לא לעדות וחוגים, זה קשור למראה שלך, אוי כמה אברכים נכשלים בך שאת עולה לאוטובוס בבוקר עם הפאה הארוכה והמתקתקת שלך, כל הלימוד שלהם כל היום נהרס, כמה בחורי ישיבות יוצאים במיוחד בערבי שבת לראות אותך מטיילת ברחוב עם הבגדים הנוצצים ועם הפאה של שבת המטריפה שלך (יש עדות למי שרוצה מקור) שהיא באמת מטריפה את הראש שלו.. הם לא מחפשים לצאת לקניון לראות חילוניות פרוצות, את מעניינת יותר, את נוצצת יותר, כן את..את.. בגללך יש זרע לבטלה, לא בגלל שחקניות פרוצות, בגללך!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחותי היקרה, אין ספק שהדרך הנכונה והטבעית למנוע את חילול השם שתיארת הוא לספק לבחורי הישיבה הזכים והטהורים כיסויי עיניים. ויפה שעה אחת קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אין שום קשר בין הברכה ששורה בסמוי מן העין, לבין צניעות. 2) רוב סיפורי המתים קליניים מהדור האחרון הם פשוט סיפורים מומצאים, עסקני פאות תפסו טרמפ על זה שרוב הציבור מאמין לסיפורים הללו, והמציאו סיפורים משלהם, כשהם משלבים את הקטע של הפאה בתוך הסיפור. אז זה לא בגלל ש"לא מביאים ראיה מן המתים" אלא בגלל שלא מביאים ראיה מהשקרנים. 3) הניסיון להיות אובייקטיבי הוא עילג ממש. אין לך מושג איך נראית אשתו של הרב משאש, כתבת שהיא הלכה עם "פאת קש" למרות שהיא לא הלכה עם פאה בכלל, וזאת על מנת להציג כביכול נשי הרבנים הלכו רק עם פאת קש, ורק פאת קש מותר... כאשר בפועל, גם לפני 500 שנה הפאות היו משיער טבעי ונראו בדיוק כמו שיער אמיתי, כמובא בכל הספרים דאז. 4) הקריטריון היחיד לפאה שאינה צנועה, זה שהפאה לא תבלוט ותמשוך תשומת לב מיוחדת בגלל שהיא חריגה בנוף המקומי. אשה שמתלבשת בצניעות והפאה שלה סטנדרטית, לא תתן את הדין בגלל איזה בחור ישיבה או אברך שמסתובב ברחובות ומסתכל על נשים, זו הבעיה האישית שלו. להרחבת הידע אפשר להיכנס לכאן: https://wig-or-kerchief.site123.me |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |