בתשובה להוגג, 28/09/10 18:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפגיעה של קליע רוס"ר או רובה צלפים בגוף של אדם יש השפעה שונה מאוד מזו של אקדח. אם יצא לך פעם לראות פגיעה כזו, זה לא משהו שאפשר לטעות בו. גם חפ"ש/עיתונאי עם קצת נסיון, קל וחומר פתולוג, יזהה מייד שלא מדובר בפגיעת אקדח. לעניינינות הטורקים אומרים 1 "בדיווח נאמר כי הפעילים נורו 30 פעמים בכדורי תשעה מילימטר" ובהמשך "אחד הרופאים סיפר בדיווח על מקרה אחד מבין ההרוגים שלא נעשה שימוש בקליעים רגילים של תשעה מילימטר. לדבריו, אחד ההרוגים נפגע מירי מטווח רחוק "מכדור העשוי מחומר שלא ראינו עד כה בנשק חם. זה פשוט היה מיכל שהכיל כדורונים כמו ברובה-ציד. הכדור הזה חדר דרך הרקה ומצאנו אותו ללא פגע בתוך הראש"." אני לא נוטה להאמין להם, אבל זה תומך במה שכתבתי, שלא נמצאו ראיות לנשק מדוייק (אחרת הם היו חוגגים על זה). ד"א, הנשק שהם לא מכירים, זה נשק לפיזור הפגנות, קטלני מטווח קצר מאוד בלבד. אקדח בהחלט יכול להרוג גם מטווח לא קצר (פתולוג מנוסה יזהה גם את זה). אבל אם אתה חושב שלוחמים בפשיטה התחילו לירות באקדחים לאזור באוניה שלא מסכן אותם, כשברור להם מראש שאין להם שום סיכוי לפגוע במישהו ספציפי, לפני שהם יורדים אל האוניה עם רובי צבע, כנראה שאין טעם לדיונים בינינו. נ.ב. אני גם לא יכול להוכיח שאף אחד מההרוגים לא נורה בכניסתו לבית החולים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד מאיתנו לא "מוכיח" כלום. בסך הכל אמרתי שעדותו של אוקיף נראית על פניה מתקבלת על הדעת, והעובדה שיש בה פרט שכנראה לא תואם את דיווחי דו"צ (כלומר אוקיף חושב שאחד השייטים נפגע עוד לפני תחילת ההשתלטות) רחוקה מלהיות ראיה ברורה לכך שהוא משקר. זה שאין ראיה שהוא משקר כמובן לא "מוכיח" שהוא אומר אמת, אבל ההחלטה אם להאמין לו או לו היא החלטה שלך - אין שום ראיה מוצקה שפרט כלשהו בעדותו הוא שקר. >>> "אבל אם אתה חושב שלוחמים בפשיטה התחילו לירות באקדחים לאזור באוניה שלא מסכן אותם...." אני לא "חושב" כך - אבל תהא זו הבלות להניח שהדבר בלתי אפשרי1. העובדה שמישהו אומר משהו שממנו אתה מסיק את המסקנה לעיל אינה ראיה לכך שאותו מישהו משקר. >>> "נ.ב. אני גם לא יכול להוכיח שאף אחד מההרוגים לא נורה בכניסתו לבית החולים." ואני לא יכול להוכיח שגנימד לא עשוי מצואת צבים. מה זה קשור? האם נשמעה טענה כזו? מישהו טען שהיתה התעללות בגופות? ___________________ 1 דרך אגב: מנין הוצאת את התיבה "אזור באניה שלא מסכן אותם"? לא אתה ולא אני לא יודעים איפה בדיוק נהרג הצלם ומה חשבו החיילים לגבי השאלה מה מסכן אותם ומה לא. הדבר היחיד שברור הוא שאכן נהרגו תשעה שייטים. אם תקרא בעיון את טיעוניך וטיעוני אחרים שמנסים להראות שאוקיף משקר, לחלוטין לא ברור למה אותו היגיון לא גורר פשוט שאף אחד לא יכול היה להיהרג על סיפון המרמרה: הרי באותה מידה אפשר לומר משהו כמו: "אבל אם אתה חושב שלוחמים בפשיטה התחילו לירות על אנשים לא חמושים, כנראה שאין טעם לדיונים בינינו." חוץ מהעובדה הקטנה והמציקה שנהרגו תשעה מהשייטים, ואיש מהם לא היה חמוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוץ מהעובדה הקטנה והמציקה שנהרגו תשעה מהשייטים, ואיש מהם לא היה חמוש." ? מוטות ברזל וסכינים הם בהחלט נשק קטלני כשמדובר בקרב פנים אל פנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמחתי הרבה לא נהרג אף שייט, רוב ההרוגים היו פעילי טרור (הגדרה של מספר מדינות אירופאיות), חלקם אף הביעו את שאיפתם להפוך שהידים. אני טוען שהסיפור של אוקיף הוא שיקרי, ומראה שהוא מאוד לא סביר על סמך עדויות של הטורקים, ולא דו"צ. אם הוא לא משקר, אנא ענה לי, מאיזה נשק נהרג הצלם, מי ירה בו ומתי? כל השערה שלא תסתור את הסיפור ונתונים שפורסמו בפומבי תתקבל בברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מאיזה נשק נהרג הצלם ומי ירה בו, מאיזה טווח, מתי, באיזה איבר חיוני היתה הפגיעה, מה גילו המדויק או מה מצבו המשפחתי. אני גם לא אומר שאוקיף בהכרח אומר אמת, וזכותך המלאה לא להאמין לו. לא ראיתי בראיון שקראתי שאוקיף אומר שהוא יודע מי הרג את הצלם, מאיזה טווח, באיזה נשק וכ'ו. אוקיף אמר שהוא ראה את גופתו ותו לא. כיוון שבסוף היום אכן היו גופות, וכיוון שאין עוררין שאוקיף היה על הספינה, קל לי מאד להאמין לו שהוא ראה אחת מהן. הדבר היחיד שאמרתי (או שניסיתי לומר) הוא שלא מצאתי בעדותו של אוקיף שום חלק שהוא שקרי בעליל, וכן שהחשבונות שאתה ומגיבים אחרים עושים כאן לגבי טווחים וסוגי נשק, ומנסים למצוא הוכחה פלאית שזה "לא ייתכן מבחינה פיזיקלית" שאחד השייטים נהרג לפני תחילת ההשתלטות הם מגוכחים וחסרי שחר. בהחלט *ייתכן* שאחד (או יותר) מן השייטים נהרג לפני תחילת ההשתלטות. זה כמובן לא "הוכחה" שכך היה, אבל להתחיל להתפלפל על טווחים וסוגי נשק שיכלו או לא יכלו להרוג ומאיזה טווח זה כמו להתווכח כמה מל(אכ\ח)ים יכולים לחולל על חודה של מחט ביום טוב שאינו חל בשבת. קשקוש בלבוש. (השתמשתי בתגובה זו ובתגובות קודמות במונח "שייטים" כדי לציין את משתתפי המשט. אם מישהו נעלב כי המילה "שייט" היא מילה שמורה לדעתו ללוחם שייטת 13, אני מתנצל על הפגיעה בקודשי האומה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפת אנשי הים ''שייט'' הוא אחד מאנשי הצוות, בעיקר ביאכטות או מפרשיות להבדיל מה''משיט'' שהוא הסקיפר או בעל הרשיון, כל האחרים הם ''נוסעים'' או ''נטל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותגובותי מדגימות שאני לא איש ים (במילים אחרות - נטל\זבורית\צ'ינץ'\בלאסט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, קודם ניחשתי ששירתת על ספינה (ריצפה תחתית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שודרגתי! מאתמול, לפחות רשמית, הפכתי ממטען למשיטה. ברשותי עכשיו רישיון ירקרק למשיטים ירקרקים שמקנה לי את הזכות להחזיק במשוט/הגה של סירות מפרש שאורכן עד 15 מטר ובזה של סירות מנוע שמובלות על ידי 4 נקודה משהו כוחות סוס מקרטעים. העניין הוא שברור למדי שאני אדם מאותגר משוטית. לא רק שאני צריכה להתאמץ כדי להבין כל פעם מחדש את חוקי היקום המימי והקשרים הסמויים בין המים, האוויר, המפרש, גוף הסירה וגופי שלי, בכל פעם שאני מקבלת את ידית המשוט לידי אני מתחברת באופן בלתי אמצעי לפחדי הקמאיים. איך לעזזל נתנו לי רישיון?!1 1 היה היום סוער באגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוי! הרימו את דגל העצמות הצלובות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, הו, הו וחבית של רום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Well, shiver me timbers! Hoist the colors!
:-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 95715 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שאני מלא התפעלות לנוכח זכרונך המדהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המקום לציין שלשורות הללו יש לחן. הביצוע של המוקצים מהוליווד חינני למדי בפני עצמו. (ואני בתמימותי חשבתי שההו הו הו היה אלוזיה מכוונת לסנטה קלאוס.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע הכי מפורסם של וואגנר1 הוא קריאת הקרב2 של הוולקירות, הו יו טו הו3. 1 את זה כולם יודעים שוואגנר כתב. אבל יש קטע אחר, מפורסם לא פחות, שמושמע לרוב בחתונות, ולא הרבה מודעים לזה שוואגנר חיבר אותו. 2 למעשה יש להן משימה של חמלה, להעביר את הגיבורים המתים לוואלהאלה. 3 שאותו דווקא שרה לראשונה גרהילדה, לא אחותה המפורסמת ברונהילדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ובכך גררת אותנו עמוק אל תוך היבשה. אין איזה "הו יו טו הו" ראוי בהולנדי המעופף?) 1 מה שעוד יותר מעניין הוא שמנגנים אותו לרוב במחרוזת עם מנדלסון מבלי שאיש ירגיש בשינוי סגנוני מהותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא מתרחש במרחב שבין יבשה מוחשית לשמים לא מוחשיים. [ידעת ש?] ההולנדי המעופף מתחיל עם המלחים ששרים תוך עבודה, משהו כמו "הו יו הא, הא לו יו, הו הא, הו הא יא הו" וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אם שירת המלחים מגדירה את מרחב המים, אולי הכוכב יהפוך את השמיים למוחשיים. בכל מקרה הוא יעזור לצאת מהמקומות הנמוכים על פני היבשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה זאת היתה אלוזיה לא מכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הישג נדיר במידה טרגית. לא יודע מה בסינפסה הזו, אם לא סתם מזל, נתן לה כזו חסינות לשיני הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, זאת בעיה שמעסיקה אותי מדי פעם: מה גורם לזכרונות מסויימים להתקבע. אני זוכר כמה ארועים, חלקם משנות הילדות המוקדמת, שלכאורה אין בהם שום דבר בעל חשיבות או משמעות מיוחדת. על התמיהה הזאת אפשר להוסיף את האפשרות שאלה אינם זכרונות אמיתיים, שכן כידוע יש לנו כשרון להמציא זכרונות ילדות, ואז השאלה היא מה ראיתי לנכון להמציא את הזכרונות חסרי החשיבות האלה. מכל מקום, אולי לא שמת לב שציטטתי תגובה להודעה המקורית שלך, מה שמרמז על כך שזכרונך אינו מושלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר מעניין [דמיין קישור] הראה קשר בין מספר חברי הילדות שאדם סוחב איתו לבגרותו לבין כמות ואיכות זכרונותיו מתקופת הילדות. סביר ביותר בהינתן האפשרויות החברתיות הרבות לשחזור זכרונות ילדות. לי יש שני חברי ילדות ואני בקושי זוכר דבר מהתקופה, אבל זה בטח הסמים והדיכאון הקליני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרונות שאני מדבר עליהם, אם כי יש גם אחרים, הם מתקופה שכבר אין לי שום חבר או ידיד ממנה. עכש"י הסמים, אם אתה מתכוון ל HTC, פוגעים בזכרון לטווח קצר, לא ארוך. לגבי דכאון, בכלל לא ידעתי שיש לו קשר לזכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש אלמנט קוגנטיבי או אחר שלדיכאון קליני אין קשר אליו. ספציפית אצלי (ויש לי ניסיון נרחב בתחום, עם עזרים פרמקולוגיים או בלי) אחת הדרכים שלי ״לדעת״ ולזהות שעברתי תקופה דכאונית במיוחד היא כמות ואיכות הזכרונות שאני מצליח לחלץ ממנה בדיעבד. בזמן אמת לעיתים קשה מאוד לזהות את ״חומרתו״ של הדיכאון (בעיקר עקב ממרתו הידועה של המדען הגרמני יהודי ההוא) אך כאשר לפתע נוצרת תחושה (בתחילה אינטואיטיבית ולאחר מכן מודעת לחלוטין) של (מה שאני מכנה) ״חורים בביוגרפיה״ אזי הניסיון הנרחב שלי מסיק כי משהו עוצמתי במיוחד מיסך את יצירת הזיכרון באותה תקופה. במבט שני כל מה שכתבתי פה נשמע לי טריוויאלי במפגיע. ניחא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה לא הבנתי אותך נכון. חשבתי שהתכוונת לכך שדכאון בהווה משפיע על הזכרון שלך מתקופות לא דכאוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לנתון האנקדוטלי של שכ"ג: אני זוכר שפע אירועים כל כך זוטרים מהילדות המוקדמת - גיל 3-5 - שזה מדהים; אני בטוח שכל המעורבים בהם ייפלו מהכיסא כשישמעו. אבל אין לי הזדמנות לבדוק, כי נשארתי בקשר רק עם אחת, וגם איתה בקושי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין אור יש חושך קשה באימונים קל בקרב כשחוטבים עצים עפים שבבים אין הנחתום מעיד על עיסתו כל כלב בא יומו כשהתותחים יורים המוזות שותקות טוב להיות צעיר עשיר ובריא מזקן עני וחולה זה שאינך רואה הוא שִיפְלִיך (או דני דין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני עדיין לא מצאתי הסבר הגיוני על השאלה איך אוקיף יכול היה גם להיות על הסיפון (ב'הארץ') וגם לא (ב'וואלה'), גם לפרוק את נשקו של חייל על הסיפון (ב'הארץ') אבל לעשות זאת בבטן האוניה (ב'וואלה'), ולתאר בלשון דומה מאוד אותו מהלך רק שמתרחש בשני מקומות שונים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |