בתשובה להיא, 25/07/11 1:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהוי! הרימו את דגל העצמות הצלובות! |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הו, הו, הו וחבית של רום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Well, shiver me timbers! Hoist the colors!
:-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 95715 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שאני מלא התפעלות לנוכח זכרונך המדהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המקום לציין שלשורות הללו יש לחן. הביצוע של המוקצים מהוליווד חינני למדי בפני עצמו. (ואני בתמימותי חשבתי שההו הו הו היה אלוזיה מכוונת לסנטה קלאוס.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע הכי מפורסם של וואגנר1 הוא קריאת הקרב2 של הוולקירות, הו יו טו הו3. 1 את זה כולם יודעים שוואגנר כתב. אבל יש קטע אחר, מפורסם לא פחות, שמושמע לרוב בחתונות, ולא הרבה מודעים לזה שוואגנר חיבר אותו. 2 למעשה יש להן משימה של חמלה, להעביר את הגיבורים המתים לוואלהאלה. 3 שאותו דווקא שרה לראשונה גרהילדה, לא אחותה המפורסמת ברונהילדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ובכך גררת אותנו עמוק אל תוך היבשה. אין איזה "הו יו טו הו" ראוי בהולנדי המעופף?) 1 מה שעוד יותר מעניין הוא שמנגנים אותו לרוב במחרוזת עם מנדלסון מבלי שאיש ירגיש בשינוי סגנוני מהותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא מתרחש במרחב שבין יבשה מוחשית לשמים לא מוחשיים. [ידעת ש?] ההולנדי המעופף מתחיל עם המלחים ששרים תוך עבודה, משהו כמו "הו יו הא, הא לו יו, הו הא, הו הא יא הו" וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אם שירת המלחים מגדירה את מרחב המים, אולי הכוכב יהפוך את השמיים למוחשיים. בכל מקרה הוא יעזור לצאת מהמקומות הנמוכים על פני היבשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה זאת היתה אלוזיה לא מכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הישג נדיר במידה טרגית. לא יודע מה בסינפסה הזו, אם לא סתם מזל, נתן לה כזו חסינות לשיני הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, זאת בעיה שמעסיקה אותי מדי פעם: מה גורם לזכרונות מסויימים להתקבע. אני זוכר כמה ארועים, חלקם משנות הילדות המוקדמת, שלכאורה אין בהם שום דבר בעל חשיבות או משמעות מיוחדת. על התמיהה הזאת אפשר להוסיף את האפשרות שאלה אינם זכרונות אמיתיים, שכן כידוע יש לנו כשרון להמציא זכרונות ילדות, ואז השאלה היא מה ראיתי לנכון להמציא את הזכרונות חסרי החשיבות האלה. מכל מקום, אולי לא שמת לב שציטטתי תגובה להודעה המקורית שלך, מה שמרמז על כך שזכרונך אינו מושלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר מעניין [דמיין קישור] הראה קשר בין מספר חברי הילדות שאדם סוחב איתו לבגרותו לבין כמות ואיכות זכרונותיו מתקופת הילדות. סביר ביותר בהינתן האפשרויות החברתיות הרבות לשחזור זכרונות ילדות. לי יש שני חברי ילדות ואני בקושי זוכר דבר מהתקופה, אבל זה בטח הסמים והדיכאון הקליני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרונות שאני מדבר עליהם, אם כי יש גם אחרים, הם מתקופה שכבר אין לי שום חבר או ידיד ממנה. עכש"י הסמים, אם אתה מתכוון ל HTC, פוגעים בזכרון לטווח קצר, לא ארוך. לגבי דכאון, בכלל לא ידעתי שיש לו קשר לזכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש אלמנט קוגנטיבי או אחר שלדיכאון קליני אין קשר אליו. ספציפית אצלי (ויש לי ניסיון נרחב בתחום, עם עזרים פרמקולוגיים או בלי) אחת הדרכים שלי ״לדעת״ ולזהות שעברתי תקופה דכאונית במיוחד היא כמות ואיכות הזכרונות שאני מצליח לחלץ ממנה בדיעבד. בזמן אמת לעיתים קשה מאוד לזהות את ״חומרתו״ של הדיכאון (בעיקר עקב ממרתו הידועה של המדען הגרמני יהודי ההוא) אך כאשר לפתע נוצרת תחושה (בתחילה אינטואיטיבית ולאחר מכן מודעת לחלוטין) של (מה שאני מכנה) ״חורים בביוגרפיה״ אזי הניסיון הנרחב שלי מסיק כי משהו עוצמתי במיוחד מיסך את יצירת הזיכרון באותה תקופה. במבט שני כל מה שכתבתי פה נשמע לי טריוויאלי במפגיע. ניחא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה לא הבנתי אותך נכון. חשבתי שהתכוונת לכך שדכאון בהווה משפיע על הזכרון שלך מתקופות לא דכאוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לנתון האנקדוטלי של שכ"ג: אני זוכר שפע אירועים כל כך זוטרים מהילדות המוקדמת - גיל 3-5 - שזה מדהים; אני בטוח שכל המעורבים בהם ייפלו מהכיסא כשישמעו. אבל אין לי הזדמנות לבדוק, כי נשארתי בקשר רק עם אחת, וגם איתה בקושי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |