בתשובה לתשע נשמות, 19/09/10 0:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הבנתי למה כוונתך ב"מערכת"... גם אם אינם יכולים לספק "מערכת", הם יכולים להשתלב בה. הרי תאגידים פרטיים גם לא יכולים לספק מערכת כלכלית או שוק, אבל יכולים להשתלב בהם. זו השיטה מקדמת דנא: הממשלה קובעת את האילוצים וכללי המשחק - מסדירה את מגרש המחקים - הפרטים ותאגידיהם משחקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הם יכולים להשתלב בה, אבל זה לגמרי לא דומה לשוק; במערכת תח"צ הממשלה (או העיריה או רשות התחבורה המטרופולינית) קובעת לא רק את כללי המשחק אלא את המשחק עצמו, והתאגיד במקרה הזה הוא רק סוג של קבלן-משנה. למשל, המדינה עשויה לערוך מכרז על הפעלת קווי אוטובוס בין נקודות אלה ואלה בתדירות כזו וכזו; אם המדינה לא היתה עושה זאת וכל תאגיד היה מפעיל קווים והתדירויות לפי שקוליו, לא היה ניתן לסנכרן בין האוטובוסים לרכבות העירוניות והבין עירוניות או לאחד את השרותים של כולם תחת כרטיס "חפשי חדשי" אחד. זו היתה כוונתי כשהתיחסתי להבדל בין שרותי תח"צ לבין מערכת תח"צ; מערכת מחייבת תכנון מרכזי, ואילו "השיטה מקדמת דנא" (או לפחות מקדמת אדם סמית) שואפת להתנער מתכנון מרכזי ולהשאר רק עם הגדרה של כללי המשחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בנקודה הזו אנו חלוקים. גם מערכת התנועה (ברכב פרטי) בכבישים זקוקה לתכנון מרכזי - למשל במרכז בקרת הרמזורים - ואף אחד לא שואף להתנער ממנה. אין שום מניעה שרשות ציבורית תקים מערכת שתיעל - באמצעות הסדרה מרכזית של קווים ומכרזים - תחבורה ציבורית. הרשות הזו יכולה אפילו להפריט את עצמה לקבלן שיבצע את הניהול המרכזי ביתר יעילות. אם הממשלה לא כופה על כל בעלי האוטובוסים להשתתף במערכת המרכזית, אלא מאפשרת למי שרוצה לתת שירותי תחבורה גם מחוץ למערכת הזו, אני לא חושב שאדם סמית יתנגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ''הרשות הזו יכולה אפילו להפריט את עצמה לקבלן שיבצע את הניהול המרכזי ביתר יעילות''. זו הנחה לא מוכחת. ב. מי שקרא את כל סיפרו של אדם סמית- לא רק את החלק שתורגם לעברית- מבין שאדם סמית שאתה מדבר עליו מעולם לא היה קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה יאמרו המשכילים הללו - שקוראים אפילו אנגלית! - על מה שהוא כתב על "the institutions of public works which are beneficial to the whole society" ובפירוש על העובדה שתחזוקת דרכים ואמצעי תקשורת ללא ספק מיטיבים עם החברה כולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שסמית טען שתאגידים יכולים תמיד לעשות דברים טוב יותר מהממשלה ולכן הממשלה אינה צריכה להיות אחראית על תחזוקת הדרכים. טוב יותר במובן של טוב לכל החברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מי שקרא את כל סיפרו של אדם סמית- לא רק את החלק שתורגם לעברית-'' מבין שאתה לא מבין מה סמית טען ולא מה שאני טענתי. אבל אתה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסכם את המישפט שלך: אני לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת סיכום ממצה. רק חבל שאנשים צריכים ארבע תגובות כדי להגיד משהו שאין בו עניין אפילו לתגובה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין מערכת בקרת רמזורים לבין תכנון מרכזי של מערכת תחבורה הוא בדיוק ההבדל עליו דיברתי. במונחי ספורט זה ההבדל בין שופט למאמן: השופט לא קובע לאן ומתי שחקנים חייבים ללכת, רק לאן ומתי אסור להם ללכת. המאמן קובע את שני הדברים. בשוק חפשי המדינה משמשת בתפקיד השופט. במערכת תח"צ היא בתפקיד המאמן. אין ספק שניתן להפריט האו להוציא לקבלנות-משנה הבטים מסוימים של תכנון ותפעול המערכת. לעומת זאת, המערכת כולה אינה צריכה להיות נתונה להפרטה. זאת משתי סיבות: ראשית, מערכת כזו מחייבת תאום הדוק מאד עם מערכות המנהל השונות (החל מסלילת נתיבי תח"צ ובקרת רמזורים ועד שעות הפעילות של בתי-ספר) שיזם פרטי לא יוכל להשיג (ושמעורבות שלו בהם עלולה להביא לשחיתות). הכשלון המתמשך בהקמת הרכבות הקלות בתל-אביב וירושלים הוא רק דוגמה אחת לכך. שנית, וזה עקרוני יותר - המטרה של מערכת כזו אינה להשיג רווח כספי אלא לספק שרות שמאפשר את פעולתן של מערכות חברתיות וכלכליות אחרות. מבחינה זו התח"צ דומה לשורה של שרותים אחרים, כמו מים וחשמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו משנים אנלוגיות אבל זה לא משנה את חילוקי הדעות בינינו. אני לא חושב שהמדינה (המאמן) אומרת לנו לאן לנסוע כשהיא מקימה מערכת תח"צ. באנלוגיית הספורט היא, בעיני, לא השופט ולא המאמן, אלא בעל האיצטדיון. היא מאפשרת למי שרוצה לשחק עליו, אבל בגלל שלא כולם יכולים לעשות זאת ביחד היא קובעת קריטריונים (עדיפות ראשונה לכדורגל ושניה למופעי רוק) ולוחות זמנים. היא גם מתחזקת את המגרש לרווחת כולם - הרי אי אפשר שכל קבוצה תשקה ותקצוץ את הדשא לפני המשחק שלה. אלו פונקציות שחיבים לעשות באופן מרוכז כי אחרת אף אחד לא יוכל לשחק. (כמובן, אנשים יכולים לשחק בשכונה, מחוץ לאיצטדיון, אבל זה יהיה סוג אחר של משחק, שלמדינה אין עניין בו). עכשיו, את הפונקציות המרכזיות הללו המדינה (הבעלים) יכולה לבצע על ידי אנשים שהיא שוכרת במשכורת חודשית או על ידי קבלנים שהיא שוכרת לתקופה קצובה לפי מכרז. יש יתרונות וחסרונות לשתי השיטות אבל, לדעתי, ההבדל איננו עקרוני. מה שחשוב הוא שהפונקציה הזאת מתבצעת במרוכז. לא ברור לי הטיעון, הלכאורה עקרוני, שאי אפשר להפריט פונקציות מרכזיות כאלו כי הן לא נעשות למטרות רווח. הרי גם כאשר זה נעשה על ידי "עובדי מדינה" הם עושים זאת למטרת רווח (אפילו הם צריכים לאכול). אז אם יש קבלן-לא-שכיר שמצליח לבצע את הפונקציה הזאת באותה יעילות (לפי הקרטריונים שקבעה המדינה/בעלים) ובלא יותר עלות - מה הנפקא מינה? אם מערכת התח"צ מוסדרת במרוכז, ביעלות מקסימלית ובעלות מינימלית, הרי בא לציון גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה באמת סבור שרק הממשלה מסוגלת לדאוג לסנכרון בין האוטובוסים לרכבות? זאת נראית לי משימה די טריוויאלית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |