|
||||
|
||||
כמו שכתב אינקוגניטו, הנגבי הוא ודאי לא הראשון שהורשע במתן עדות שקר. ובכל זאת אני לא אוהב את הדפוס הנפוץ במקומותינו - מעמידים לדין על עבירה חמורה, ובסוף מרשיעים או מצמצמים את האישום לעברות נילוות, כמו עדות שקר או שיבוש עשיית משפט. בידיעה נאמר ''אם יחליט בית המשפט להטיל על הנגבי קלון, הדבר ימנע ממנו מלכהן כחבר כנסת או כשר למשך שבע שנים''. זה לא מדויק - על פי החוק הוא ייפסל רק אם ידון אותו בית המשפט ליותר משלושה חודשי מאסר, בנוסף לקלון. אני חושב שהחוק הזה אינו מוצלח. חבר כנסת הוא מייצג ציבור. אם ציבור גדול רוצה שהייצוג שלו ייעשה דווקא בידי עבריין לשעבר, צריך לאפשר זאת. |
|
||||
|
||||
עדות שקר של פוליטיקאי או עובד ציבור איננה עברה נלוות. לדעתי זו עברה חמורה הרבה יותר מהאשמת הנגבי במינויים הפוליטיים. הדפוס הנפוץ הוא דווקא הזלזול בבית המשפט והנורמה הפסולה של פוליטיקאים ש''הכל כשר'' בתהליך ההגנה. (אני מסכים עם הפיסקה השניה) |
|
||||
|
||||
תלוי איזו עדות שקר. אני חושב שמקרה הזה, הוא לא בחלק העליון של עברות עדות השקר. לגבי "הנורמה הפסולה שהכל כשר בתהליך הגנה", כאן התצהיר השיקרי המקורי לא ניתן בהגנה בהליך הפלילי. לי זה דווקא נראה חמור יותר - אני חושב שיש להקל בעונשו של נאשם שמשקר בהליך משפטי כדי להקשות על הרשעתו. זה אולי לא חלק לגיטימי לגמרי מההגנה, אבל זה נראה לי סביר ואנושי יותר משקר למטרות אחרות. |
|
||||
|
||||
מה שכתבתי נכון לגבי כהונה כחבר בכנסת עתידית. החברות בכנסת הנוכחית נפסקת גם אם לא יידון למאסר. כשר הוא לא יוכל לכהן במשך שבע שנים אם יידון למאסר (כלשהו) בנוסף לקלון. אני מציע לקצר למשהו כמו ''אם יחליט בית המשפט להטיל על הנגבי קלון, הוא ייאלץ להתפטר מכנסת. אם ייגזר עליו גם עונש מאסר, ייתכן שלא יוכל לכהן כחבר כנסת או כשר למשך שבע שנים''. |
|
||||
|
||||
אני חושב כמו אביב, שעבירה של עדות שקר או שיבוש הליכי משפט חמורה יותר מעבירות על חוקי מימון בחירות או מינויים פוליטים. ממקרים קודמים, ובפרט, המקרים של עמרי שרון ונעמי בלומנטל, אני מתרשם שהעבירות המקוריות שלהם היו זניחות ולו הודו בהן היו זוכים לקנס ונזיפה. ברגע שבחרו להדיח עדים (בלומנטל) או לתת עדות שקר (שרון) לא היה מנוס מלהטיל עליהם מאסר בפועל וקלון. אותו הדבר נכון גם במקרה הזה - על מינויים פוליטים צריך להטיל קנס ובמקרים קשים כמו של הנגבי אולי אפילו מאסר על תנאי, אבל על עדות שקר צריך לפסוק מאסר בפועל וכמובן שזאת עבירה המטילה קלון על העבריין. אם זה לא היה כך, כדאי לכל מי שעבר עבירה כלשהי (קלה כחמורה) לשקר בעדותו ולנסות לשבש את חקירת המשטרה כמיטב יכולתו. במקרה הטוב זה יצליח והוא כלל לא יעמוד לדין ובמקרה הרע העונש על השיבוש לא יעלה על העונש בגין העבירה המקורית. |
|
||||
|
||||
מה שניסיתי לטעון הוא שלא כל השקרים שווים. לצורך הדוגמה, מה דעתך על המקרים הבאים? 1. יצחק הועמד למשפט באשמת גניבה. הוא משקר וטוען שהיה בבית הכנסת. השקר נחשף במהרה, ומתברר שהוא באמת הגנב. 2. יצחק הועמד למשפט באשמת גניבה. הוא משקר וטוען שהיה בבית הכנסת. מסתבר שדווקא לא גנב, אבל הוא שיקר בעדותו - הוא היה במועדון חשפנות. 3. יצחק הועמד למשפט באשמת גניבה. הוא טווה מסכת שקרים עניפה ומדיח עדים לשקר למענו, אבל היא נחשפת ומתברר שהוא הגנב. 4. יצחק הועמד למשפט באשמת העלמת מס. הוא משקר כדי להתחמק מעונש. השקר נחשף, אבל דווקא בהעלמת המס לא מרשיעים אותו - מסתבר שתכנון המס שלו היה לגיטימי. לדעתי, 1 ו-2 קרובים מאוד. למרות שאני רואה את דבריך בפסקה האחרונה, אני חושב שהנטיה להגיד "זה לא אני" היא אנושית מכדי שנוסיף ליצחק עוד עונש כבד. לא כך במקרה 3, שבו היתה מחשבה פלילית עמוקה מאחורי הדברים. בפרט, אילו היה טופל את האשמה על אדם אחר. מקרה 4 דומה לעניין הנגבי (אמנם לא לגמרי - הנגבי שיקר שלא במסגרת ההליך הפלילי). (גם) אני לא חושב שהעובדה שבעצם לא היה מורשע יכולה לעמוד לזכותו. |
|
||||
|
||||
התביעה מבקשת קלון + מאסר על תנאי. אם כך ייגזר, האם התוצאה מבחינת עתידו של הנגבי היא כמו בקלון+מאסר בפועל? |
|
||||
|
||||
אאל''ט, לא. במקרה של קלון ללא מאסר בפועל (של יותר משלושה חודשים) הוא יכול להבחר לכנסת הבאה. |
|
||||
|
||||
אבל להנגבי הסטוריה של שקרים (סליחה, אי אמירת אמת) כמו בתיקי איסת"א ובר-און חברון. |
|
||||
|
||||
נו, אז וודאי שמגיעה לו הגנה מן הצדק. אם בפעמים הקודמות לא היה בכך קלון, אז מה נשתנה? |
|
||||
|
||||
הפעם הוא הורשע והגנה מפני הצדק ניתנת לנאשם לא לעבריין מורשע. |
|
||||
|
||||
בהליך הפלילי בישראל זכותו של הנאשם לכפור באשמה, תוך כדי סיפור עלילה חלופית לכתב האישום כרצונו (בכלל לא הייתי שם). גם אם ימצא בסופו של דבר אשם אין בית המשפט אמור להחמיר בעונשו משום שכפר באשמה אף אם שיקר במצח נחושה. ככה זה. עדות שקר היא סיפור אחר לגמרי. |
|
||||
|
||||
"חבר כנסת הוא מייצג ציבור. אם ציבור גדול רוצה שהייצוג שלו ייעשה דווקא בידי עבריין לשעבר, צריך לאפשר זאת." אני חושב שחוסר האמון של הציבור במחוקקים הוא בעיה חריפה מאוד. חשוב בעיני לא רק שח"כ יהיה מקובל על המצביעים שבחרו בו, אלא שיעבור איזשהו רף של ראוּיוּת-לכבוד מצד כלל הציבור. ח"כ "בעייתי" לא רק מעודד לאנטגוניזם וזלזול של הציבור בכנסת, אלא גם מעודד אנטגוניזם וזלזול מצד שאר תתי-הציבורים באותו תת-ציבור שבחר בששון באותו ח"כ, וגם זה רע. אני מקווה שאין ח"כים שאין להם תחליף מבחינת הציבור שבחר בהם, שיש לו מאגר גדול מספיק של נבחרים פוטנציאליים נורמטיביים שהוא ירגיש נוח איתם. |
|
||||
|
||||
מקרה היפותטי קיצוני: "המפלגה לזכויות האסיר". |
|
||||
|
||||
למה לתמוך במפלגה לזכויות האסיר? עדיף (מבחינה ציבורית, לדעתי) שיקימו להם עמותה או מלכ"ר אחר כלשהו, ושיפעילו יח"צ, לוביזם ואקטביזם כרצונם במקום לנסות ולהבחר לכנסת עם אג'נדה כזו. |
|
||||
|
||||
בועז סנג'רו בעניין קרוב |
|
||||
|
||||
אבל לא היה מדובר על הפרקליטים שלה. מדובר היה על פרקליטים של נאשמים אחרים שניסו לגרום לה לפעול בניגוד לחוק ובניגוד לאינטרס הפרטי שלה (לקבל על עצמה אשמה) לטובת הלקוח שלהם. מה שכן, הוא דואג לא להתבלבל בין "טפלה" ל־"תפלה" (אתגר: נסו לקרוא את המשפט האמור: כש"היא" מכוון לפרקליטות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |