בתשובה לדב אנשלוביץ, 04/09/10 19:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"שיטה" הוא בית כלא, שבעבר נקרא שאטה. אני לא יודע אם עמיר עדיין שם, אך לפי מה שהבנתי בשלב כלשהו הוא הועבר לשם. לפי מה שהבנתי, כלומר המעט שקראתי מתוך המעט שפורסם מנימוקי הגוף שהחליט על צעדים אלו1, הסיבות\הנמקות\צידוקים להחלטות היו שכאשר ניתנה לעמיר גישה קלה יותר לאנשים אחרים, הן אסירים אחרים והן אנשים חופשיים - דרך כליאה משותפת, אמצעי תקשורת, ביקורים וכולי - הוא המשיך "להפיץ את משנתו"2, דבר שלפי אותו הגוף הוא מסוכן. לכן אמרתי שהסכנה שעמיר עדיין מייצג היא הסיבה להרחקתו, בידודו, ואי-קציבת עונשו. להבנתי אותו גוף צדק בהחלטתו, ונקודת המפתח היא שההחלטות לא נובעות דווקא מהמעשה שעשה (על מעשהו נשפט ככל רוצח אחר, והעונש שנפסק לו אינו יוצא דופן על רצח) אלא מהמשך התנהגותו היום. ספציפית מדובר, כמו שטירחנתי כאן עד לזרא בעובדה שהוא לא מביע ומעולם לא הביע חרטה על המעשה, ומכך שכאשר מתאפשר לו לתקשר עם אחרים המסר שהוא מעביר הוא "צדקתי". מסר זה הוא מסוכן, ומהווה סיבה טובה מספיק להרחקה, בידוד, ואי קציבת העונש. _____________ 1 אני אומר "גוף" משום שכבר איני זוכר אם כשקראתי את הדברים דובר בוועדה כזו או אחרת של רשו[ת בתי הסוהר או בגוף שיפוטי כלשהו 2 עלי לסייג - כל זה מבוסס על זכרוני, וייתכן שהניסוח היה אחר. "הפיץ את משנתו" היה הרושם שלי מ*משמעות הדברים*, לאו דווקא ציטוט ישיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לשם שינוי אני חושב כמו דב. הסכנה איננה בהפיכתו של עמיר למורה הדור אלא במתן לגיטימציה לרצח- כמו שכל שחרור של רוצח הוא הפחתה מחומרת המעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה המסר הזה מסוכן דוקא אצל יגאל עמיר יותר מכל רוצח אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא. עם כל רוצח שלא הביע חרטה, חושב שמעשהו מוצדק ויש סכנה שיעודד אחרים לבצע מעשים דומים (כמובן כנגד מטרות חדשות - ומטרות תמיד יש) יש לנהוג באופן דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לא ועדה אלא בהחלט גוף שיפוטי, המחוזי בנצרת, שישב על המדוכה ושקל את הדברים בכובד ראש. התהליך חוזר על עצמו בכל חצי שנה - זה רחוק מלהיות מצב שבו משליכים את הרוצח הכלוא ל"בידוד" (הגדרה מטעה ולא שיפוטית) וזורקים את המפתח לים. ראה קישור בתגובה 550222. 2 דוגמה מ-2000 ודוגמה מ-2008 להמשך הפצת משנתו האלימה של הרוצח י.ע. (בניגוד להוראות השב"ס, ובשתי ההזדמנויות המודגמות - גם במתן פומביות ללגיטימציה לרצח. במצבים אחרים, שלא בסיוע התקשורת, עלול הדבר להתבצע באמצעות אסירים העתידים להשתחרר, בסיוע בני משפחה ובאמצעים נוספים): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הבעיה עם החרטה היא לא ב"טרחון" שלך (מי שקורא באייל כמה שנים אחורה, דיונים פוליטיים ואחרים, יכול לראות שכבר היו כאן טרחונים ממושכים הרבה יותר, בערך בכל תחום שבעולם). הבעיה שמטרידה אותי היא אחרת לגמרי: רוצח שהוא אינטליגנטי, ערמומי ורהוט - וי.ע. הוא ללא ספק כזה - אפילו אם יביע חרטה, לעולם לא תהיה אפשרות לדעת אם חרטתו היא אמיתית או שהיא מבויימת היטב ומהווה חלק מאסטרטגיה מתוכננת, לצורך מימוש תוכניות זוועה עתידיות שייעודן "להציל את המדינה מחורבן". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אפשרות לדעת ואין גם צורך לדעת. מה מתרחש בנבכי לבבו (השחור) של הרוצח מעניין אותי כקליפת השום. לעומת זאת ל_הבעת_ החרטה יש משקל וחשיבות. לכן גם חשוב ש"הבעת החרטה" לא תיעשה בגמגום, חצי פה או קריצה בין הרוצח לאדם אחר או קבוצה קטנה, אלא תהיה הבעת חרטה ברורה, בהירה, ופומבית. אם הסכנה שעמיר מייצג היא האפשרות שהוא עצמו ישוב וירצח אז באמת הכנות וה"אמיתיות" של החרטה חשובות. מצד שני, כמו שכתבו כאן רבים לפני, מאי נפקא עמיר מכל רוצח אחר מבחינה זו? הלא כל רוצח שמביע חרטה אפשר וחרטתו היא חארטה ולא חרטה, ואין אפשרות לדעת. לעומת זאת לגבי הסכנה שהוא מייצג כגיבור, חוזה או מרטיר שהקריב עצמו למען "מטרה צודקת", חרטה ברורה בהירה ופומבית שיביע (כלומר *אם* יביע) היא בעלות משמעות רבה. לכן הדרישה מעמיר אינה "שיתחרט", דרישה שאכן אין אפשרות לאמת אם התממשה, אלא ש"יביע חרטה" - דרישה שאפשר ופשוט לבדוק אם התממשה בצורה המניחה את דעתו של בית הדין (לפי תגובה 550475) הדן בתנאי המאסר ובקציבת העונש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד זאת, הייתי שמח אם היינו מפסיקים לגרור את הכותרת המופרכת הזו מתגובה לתגובה. הרעיון להשוות את ההנצחה של רבין, ראש הממשלה הראשון בישראל שנרצח ברצח פוליטי1 על ידי אזרח ישראלי שנחשב בחוגים רחבים גיבור ומושיע, לגנדי, שנרצח על ידי מחבלים אויבי ישראל הוא מופרך. לבד מההבדל בין נסיבות שתי הרציחות הללו, השוואה בין גנדי שהיה גזען ומושחת לרבין, שעם כל מגרעותיו האישיות לא היה לא מושחת ולא גזען היא מופרכת מיסודה. ________ 1 לפחות מאז הרצחו של נציב יהודה גדליה, ועל הרצח _הזה_ צמים כל שנה כבר אלפיים שנה. לדעתי, דרישה הרבה יותר סבירה מהשוואת הנצחתם של זאבי הגזען לרבין היא דרישה להשוואת הנצחת רבין לגדליה: אם הייתי שומר מצוות המקיים את הצומות הייתי בהחלט תומך ב"צום רבין" - כמו במקרה של צום גדליה, הצום אינו על גדולתו של הנרצח אלא על השבר שהרצח הפוליטי מייצג. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |