בתשובה לטווידלדי, 01/09/10 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוסר נכונות לשתף פעולה עם אג'נדה פוליטית שבמחלוקת אינה "חרם". זה בדיוק הקונקסט ההיסטורי שהמתנחלים מנסים להעלים: ההתנחלויות אינן (רק) מקום נחמד למגורים עם מתנ"ס חדש וחביב. הן ניסיונות לקביעת עובדות פוליטיות בשטח בשאלה שבמחלוקת עמוקה, והבאת תיאטרון אליהן היא חלק מהניסיון לנורמאליזציה של החיים שם. אני לא רואה בעיה בחרם של אזרחים או גופים וולונטריים על שחקנים או על תיאטראות. בנוגע למדינה זה בעייתי יותר. הפסקת התקצוב לפעולות שהן עצמן אינן נתונות במחלוקת (כמו הצגות בשאר הארץ) היא רק אמצעי לחץ לקידום אג'נדה פוליטית של קידום רעיון ההתנחלויות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המשתתפים עצמם, חלקם לפחות, משתמשים ב'חרם'. לדבריהם עצמם. כמו-כן, מה שכבודו מנסה להעלים שלא מדובר כאן בריב חמולתי של 'המתנחלים נגד שאר העולם', אלא במדיניות של רבות מממשלות ישראל. ה'חרם' הוא ניסיון פרסונליזציה (כפי שהעיד פולק): מוצאים איזה אנטיכריטסט בדמות המתנחלים, ומחרימים אותו. כמו-כן, את אותו טיעון אפשר לומר על הקריאה להחרמת המחלקות לסוציולוגיה בארץ, שבחלק ניכר מהן יש הובלה ברורה של 'אג'נדה פוליטית נתונה במחלוקת', עם יעדים פוליטיים ברורים ואפילו פרופ' שנהב אחד שבודק את עמיתיו לראות אם הם מספיק אקטיביסטים כנגד הכיבוש (ולא מרוצה בכלל מתוצאותיו). ובסופו של דבר זה מאוד פשוט: ברגע שהאמנות נכנסת לשדה הפוליטי, אין לה מה להתפלא כשהפוליטיקה נכנסת לשדה האמנותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשתתפים עצמם הם לא אידיאולוגים גדולים (וחלקם לא חכמים גדולים). דיברנו על העיקרון. ומדיניות של ממשלות ישראל יכולה, למרבה ההפתעה, להיות פוליטית. המחלקות לסוציולוגיה בארץ אכן בעייתיות בחלקן. הטיעון לטובתן הוא של חופש אקדמי. זה טיעון מסוג אחר שלא הועלה כאן כצידוק. אישית, אני מקווה שהביקורת של הגופים הימניים תביא להתפקחות מסוימת באקדמיה. האמנות תמיד הייתה בשדה הפוליטי והפוליטיקה תמיד הייתה בשדה האמנותי. אין זה אומר ש''הכל פוליטיקה'' או ש''הכל אסתטיקה''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |