בתשובה ליהונתן אורן, 01/09/10 17:57
פשוט מאוד 550042
טווידלדי • בתשובה ליהונתן אורן יום ד', 1/9/2010, 19:00
לא מדוייק. אתה יכול לקבוע, למשל:
1. שאתה בעד פינוי התנחלויות, ובנתיים להופיע בהן,
2. שאתה חושב שבהסדר קבע אריאל תישאר בריבונות ישראל, אבל גם אם לא, זה בסדר;
3. שהתנחלויות זה עניין פוליטי, אבל זה לא הופך כל הופעה בהן לפוליטית.
(וכמובן, אתה יכול לחשוב כמו פולק, שגם להופיע בפני מתנחלים בתל-אביב אסור או לפחות לא רצוי).
אריאל, אגב, הוקמה ביוזמה ממשלתית, וגם הכרזתו של בגין על 'עוד הרבה אלוני מורה' הייתה כשהיה ראש ממשלה. זה אמנם מדהים, אבל הייתה אפילו תקופה שממשלת ישראל דגלה רשמית בהתנחלויות.

מה שעוד שאלה, היא מה מקומו של החרם, והאם הממשלה מותר לה להחליט שהיא לא מעוניינת לסייע לתקציב של החרם הזה; ועוד שאלה היא, לאור תפיסתו של החרם ככלי לגיטימי, האם יש בעיה בחרם - תקציבי או אחר - על השחקנים המחרימים, כגון לחץ על חברות שהם מפרסמים, וכן הלאה וכן הלאה.

זכותו של כל אדם להחרים מה שהוא רוצה; אני בספק אם הוא יוכל, במידה והוא יספוג נזקים כתוצאה מזה או שיקומו להחרים אותו, לצעוק 'מקארתיזם'.
פשוט מאוד 550046
יהונתן אורן • בתשובה לטווידלדי יום ד', 1/9/2010, 19:32
חוסר נכונות לשתף פעולה עם אג'נדה פוליטית שבמחלוקת אינה "חרם". זה בדיוק הקונקסט ההיסטורי שהמתנחלים מנסים להעלים: ההתנחלויות אינן (רק) מקום נחמד למגורים עם מתנ"ס חדש וחביב. הן ניסיונות לקביעת עובדות פוליטיות בשטח בשאלה שבמחלוקת עמוקה, והבאת תיאטרון אליהן היא חלק מהניסיון לנורמאליזציה של החיים שם.

אני לא רואה בעיה בחרם של אזרחים או גופים וולונטריים על שחקנים או על תיאטראות. בנוגע למדינה זה בעייתי יותר. הפסקת התקצוב לפעולות שהן עצמן אינן נתונות במחלוקת (כמו הצגות בשאר הארץ) היא רק אמצעי לחץ לקידום אג'נדה פוליטית של קידום רעיון ההתנחלויות.
פשוט מאוד 550048
טווידלדי • בתשובה ליהונתן אורן יום ד', 1/9/2010, 20:10
המשתתפים עצמם, חלקם לפחות, משתמשים ב'חרם'. לדבריהם עצמם.
כמו-כן, מה שכבודו מנסה להעלים שלא מדובר כאן בריב חמולתי של 'המתנחלים נגד שאר העולם', אלא במדיניות של רבות מממשלות ישראל. ה'חרם' הוא ניסיון פרסונליזציה (כפי שהעיד פולק): מוצאים איזה אנטיכריטסט בדמות המתנחלים, ומחרימים אותו.

כמו-כן, את אותו טיעון אפשר לומר על הקריאה להחרמת המחלקות לסוציולוגיה בארץ, שבחלק ניכר מהן יש הובלה ברורה של 'אג'נדה פוליטית נתונה במחלוקת', עם יעדים פוליטיים ברורים ואפילו פרופ' שנהב אחד שבודק את עמיתיו לראות אם הם מספיק אקטיביסטים כנגד הכיבוש (ולא מרוצה בכלל מתוצאותיו).

ובסופו של דבר זה מאוד פשוט: ברגע שהאמנות נכנסת לשדה הפוליטי, אין לה מה להתפלא כשהפוליטיקה נכנסת לשדה האמנותי.
פשוט מאוד 550050
יהונתן אורן • בתשובה לטווידלדי יום ד', 1/9/2010, 20:20
המשתתפים עצמם הם לא אידיאולוגים גדולים (וחלקם לא חכמים גדולים). דיברנו על העיקרון. ומדיניות של ממשלות ישראל יכולה, למרבה ההפתעה, להיות פוליטית.

המחלקות לסוציולוגיה בארץ אכן בעייתיות בחלקן. הטיעון לטובתן הוא של חופש אקדמי. זה טיעון מסוג אחר שלא הועלה כאן כצידוק. אישית, אני מקווה שהביקורת של הגופים הימניים תביא להתפקחות מסוימת באקדמיה.

האמנות תמיד הייתה בשדה הפוליטי והפוליטיקה תמיד הייתה בשדה האמנותי. אין זה אומר ש''הכל פוליטיקה'' או ש''הכל אסתטיקה''.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות