|
||||
|
||||
רוב האנשים, רוב הזמן, לא נמצאים בסכנת מוות. כדי להזדהות עם אותו אדם בריא צריך לעשות קפיצה תודעתית אחת (מאדם בריא שלא מבקשים את איבריו לאדם בריא שכן) וכדי להזדהות עם החולים צריך לעשות שתיים (מאדם בריא שלא מציעים לו איברים לאדם חולה שכן). |
|
||||
|
||||
"מאדם בריא שלא מציעים לו איברים לאדם חולה שכן" כוונתך - אם אני ואתה תואמים להשתלות, אתה תתן לי אונת כבד ואני אתן לך כליה? דומני שזו שאלה תאורטית לחלוטין, בד"כ (אם כי אל"ר) אדם שמגיע לשלב של הזדקקות להשתלה מקבל כל כך הרבה תרופות שרוב אבריו במצב לא משהו. |
|
||||
|
||||
אני דיברתי על קפיצות תודעתיות. לרובנו, האנשים הבריאים, יותר קל להזדהות עם בן דמותנו שכופתים אותו לחדר ומבקשים את איבריו מאשר עם מישהו שכבר חולה (אני מתייחס לדילמה המקורית כפי שהופיעה במאמר, לא לעניין תרומות האיברים כפי שקיים במציאות). ככל שמשהו יותר קרוב אלינו כך יותר קל לנו להזדהות איתו. טיעון מקביל יכול לעבוד גם על מקרה הרכבת. לגבי מה שאתה אומר, אתה כנראה צודק (אין לי מושג ברפואה, אבל זה נשמע הגיוני), אני פשוט לא מבין את הקשר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |