בתשובה להמסביר לצרכן, 27/06/10 12:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי 1 - אני מוכרח לציין כאן שהמדינה ביקשה לבחון את התאוריה שלך, והיא עשתה את התרגיל שאתה מציע עם מספר בנקים - ביניהם לאומי והפועלים. את הפועלים היא מכרה ברווח כאשר הוא חזר להתנהלות תקינה ומניותיו עלו, את לאומי היא מחזיקה עד היום בניהול "עמיר פרץ או ועד העובדים" או ליתר דיוק גליה מאור. התוצאה היא שהפועלים נסוג אחורה לאט אבל בטוח, והניהול הכושל של המדינה דרדר את לאומי מהמקום השני הקבוע שלו אל ראשות המערכת הבנקאית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
===>" את לאומי היא מחזיקה עד היום בניהול "עמיר פרץ או ועד העובדים" או ליתר דיוק גליה מאור" טוב, "יתר דיוק" לא ממש מיותר פה. כשעמיר פרץ יגיע לקרסוליה של "הכוכבת" גליה מאור, אני אמליץ עליו גם למשרת שר הביטחון. וועד העובדים בבלל מנהל לכל היותר את המתנות לחג. אבל יש מקום לעוד דיוקים: 1. ככל הידוע לי המדינה איננה בעלת בלל ולא מחזיקה בגרעין שליטה בו, ולא מעורבת בניהולו. 2. נדמה לי שגם את החלק (אולי 10%) שיש לה היא מעוניינת למכור/להפריט 3. אם המדינה הרוויחה ממכירת בנק הפועלים אז התיאוריה עובדת - אפילו אם בנק הפועלים כושל מאז שהוא מנוהל בהדרכתה הרוחנית של אריסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שבתחום הבנקאות עמיר פרץ רחוק מלהשתוות לגב' מאור - אבל הכוונה היתה להראות שבעלות ממשלתית אינה עומדת בסתירה לניהול מקצועי (ושבעלות פרטית אינה מבטיחה כזה). לגבי היתר: המדינה מחזיקה 11.46% ממניות בל"ל. זה הקף אחזקות נמוך, אבל בעולם העסקי הישראלי המשונה די בכך כדי להוות גרעין שליטה (אגב, גם הגב' אריסון נוהגת כבעלת בנה"פ לכל דבר אף שברשותה רק 26% מהמניות). למרות זאת, המדינה קבעה לעצמה כללים שיבטיחו העדר מעורבות של הדרג הפוליטי בניהול השוטף הבנק, והיא אכן מעונינת למכור את המניות האלה. לאורך השנים היא עשתה כמה נסיונות כאלה - בכל פעם הם עלו על שרטון מסיבה אחרת, ובדרך כלל זה היה לטובה. כעת היא הגיעה למסקנה שהיא לא תמצא קונה, אז היא שואפת פשוט לזרוק את המניות לשוק ולתת למי שירצה להשתלט בסופו של דבר על הבנק. הח"כים לא הצליחו היום להבין למה: http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId... העובדה שהמדינה הרויחה אין די בה להצדיק את התאוריה הכללית. המטרה של המדינה בענין אינה רווח. המטרה היא יציבות המערכת הכלכלית. קריסתו של בנק גדול (בוודאי בסדר גודל של הפועלים, שיחסית לכלכלה הישראלית גדול בהרבה מכל בנק בארה"ב) עלולה להביא לתגובת שרשרת של התמוטטויות והמטרה של ההשתלטות היא מניעת המצב הזה. שאלת הרווח היא משנית. כאשר הבנק כבר מצוי בבעלות המדינה היא עשויה להחליט לממש את הבעלות הזו ברווח - אבל היא יכולה גם לקבל החלטות אחרות. בנק שונה מכמעט כל עסק אחר, בגלל המעורבות שלו בכל תחומי הפעילות הכלכלית והיכולת למנף את המעורבות הזו להשגת מטרות מקרו-כלכליות. המדינה עשויה לנצל את ההבדל הזה. היא יכולה להחליט להשתמש בבנק הזה כדי לעודד את התחרות במערכת הבנקאית. היא יכולה להחליט להשתמש בו כדי להפחית את הריכוזיות במערכת הכלכלית או כדי להכניס משקיעי-חוץ לבנקאות הישראלית. כל ההחלטות האלה עשיות לצמצם את הרווח, אבל יש להן יתרונות אחרים. היא גם עשויה להחליט להחזיק בבנק כנכס רווחי; אם תחת המשך הניהול של המדינה הבנק היה מצליח יותר, היא היתה מרויחה דיבידנדים ובסופו של דבר אם היתה מחליטה למכור היתה יכולה גם למכור ברווח גדול יותר. בנוסף על כל אלה, אם המדינה מוכרת לגורמים פרטיים והללו מפקידים את הבנק בידיו של גנב אז התוצאה עלולה להיות ערעור יציבותו של הבנק - וחזרנו לנקודת ההתחלה: מניעת הערעור הזה היתה המוטיבציה הראשונית של כל המהלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"המטרה של המדינה בענין אינה רווח. המטרה היא יציבות המערכת הכלכלית." כמובן. אבל... 1. צריך תמיד לזכור שיציבות זה כמו מתיקות - יש גבול מסוים שמעבר לו זה לא טוב. הרי המדינה יכולה להבטיח את יציבות המערכת הבנקאית אם היא תלאים את כל הבנקים.ובכל זאת איש לא מציע לה להלאים אותם. אני חושב שמטרת המדינה (המודרנית, ליברלית) היא שהמערכת תהיה יציבה אבל עצמאית. לכן אם המדינה נאלצת להלאים בנקים כדי ליצב אותם, עליה ליצב אותם כדי להפריט אותם בהקדם האפשרי. 2. ה"תיאוריה" שלי הציעה שהמדינה תלאים בנקים קורסים כך שרוב העלות מוטלת על בעלי המניות במקום על משלם המיסים הכללי. אם המדינה הצילה את ב"פ ומכרה אותו ברווח, אין לי בעיה ששרי אריסון מפסידה עכשיו משום שמניותיו יורדות. אם הן תרדנה נמוך עד כדי סכנה, התיאוריה שלי מציעה שהמדינה תקנה אותן שוב. לכן, אני מסכים שמטרת המדינה איננה רווח - אבל הרווח משקף את העובדה שהצלת הבנק לא עלתה למשלם המיסים אלא בעיקר לבעלי השליטה הקודמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שבסה"כ יש בינינו הסכמה ברוב הנקודות. נושא אחד שהייתי רוצה לחדד: יש הבדל בין "בעלי המניות" לבין "בעלי השליטה". אם יש לי 0.001% ממניות הבנק אין לי שום השפעה על התנהלותו. יותר מכך: גם אם יש עשרת אלפים כמוני, וביחד יש לנו 10% מהמניות, אין לנו שום השפעה (כמובן תאורטית יכולנו להקים גוש מאוחד ולשלוט בעשרה אחוזים מהבנק אבל בפועל אין מצב). המציאות היא שבבנקים הגדולים, לפחות, יש "גרעין שליטה" שכפי שהערתי קודם יכול להיות קטן יחסית, ובכל זאת להשאיר בידי המחזיק בו שליטה מלאה בבנק כאילו הוא היה הבעלים של כל המניות. לכן מדיניות נכונה צריכה להביא למצב שבו בעל השליטה ישלם מחיר הרבה יותר גבוה מהמשקיע הקטן. הוא טעה, והוא הראשון שצריך לשלם (המשקיע הקטן טעה גם הוא בהשקעה שביצע, אבל האחריות לטעות בניהול הבנק שהביאה בפועל לקריסה גדולה מהאחריות להשקעה בו). למשל, במצב של הלאמה אפשר לקבוע שהמחיר שיקבל בעל ענין בבנק תמורת מניותיו (דומני שבעל ענין בחברה הוא מי שמחזיק מעל 2% ממניותיה) יהיה נמוך משמעותית משל מחזיק מניות קטן, ואולי גם שבעל השליטה יחויב למכור למדינה בעוד המשקיע הקטן יקבל בחירה בין מכירה לשמירת המניות שערכן נפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעל עניין הוא מי שיש לו מעל 5%. ההצעה שלך מעניינת בעיני, זה אומר שאני בעל עניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בעצם יש לי עוד שאלה. אם לגוף מוסדי יש 10% מהמניות האם תראה בו "בעל עניין"? (דרך אגב בכלל לא בטוח שזה אפשרי, אם אינני טועה יש מגבלות להחזקה בידי קרנות פנסיה ודומיהן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מענינת. אני מקווה שהכללים באמת מונעים מצב כזה, אבל אם יש גוף כזה אני מקווה שהוא מנצל את הכוח שבידיו לא רק כדי לקבל מהבנק דו''חות רבעוניים אלא כדי להושיב דירקטורים במועצת המנהלים, להעלות הצעות וכיו''ב. אם הוא עושה כך אז אחריותו היא מלאה (והוא צריך לדאוג שהמשקיעים בו ידעו שהוא חשוף לבנק הזה במדה רבה). נראה לי סביר שגופים כאלה לא יהיו מעונינים באחריות כזו (שגם מלווה בויתור על גמישות ההשקעות שלהם) ולכן ימנעו מראש מכניסה למצב כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת החידוד: אני מסכים שאפשר לדבר מדרג של אחריות, כשבראש בעלי השליטה, אחריהם בעלי העניין, ואחריהם בעלי מניות קטנים. אבל לא נראה לי שנכון לעשות זאת באמצעות מחיר המניה. ממילא משקיע שיש לו 10% מהבנק ישלם (יפסיד) יותר מכזה שיש לו 0.001% מהבנק ושאר השקעותיו מפוזרות במקומות אחרים. בסופו של דבר, גם משקיעים קטנים צריכים לדעת שבהשקעה במניות יש סיכוי תמורת סיכון, וחלק מהסיכון הוא שבעלי השליטה או קבוצת הניהול איננה מבצעת את עבודתה כהלכה. מי שרוצה להימנע מסיכון כזה צריך להשקיע באג"ח ולקוות שהממשלה תעשה את עבודתה כהלכה. אגב, יש חברות ציבוריות שאין להן גרעין שליטה. במקרה של בלל, מאחר שהמדינה גזרה על עצמה לא להתערב בניהול הבנק, 11% שהיא מחזיקה לא מהווים גרעין שליטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם מהווים גרעין שליטה מבחינה זו שהמדינה היא שממנה את מנהלי הבנק. היא לא מתערבת בניהול השוטף, אבל היא יכולה לעשות זאת ואף אחד אחר לא. חוץ מזה, אם מחר היא תחליט לשנות את הכללים ולהתערב היא תוכל לעשות זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, לא ידעתי שהממשלה ממנה את מנהלי בלל. אני מופתע וסקפטי. אם יש סימוכין - זה מסקרן. לגבי השאר, אני מסכים. המדינה יכולה לנהוג כבעל שליטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הממשלה אלא המדינה. בדרך כלל היא עושה זאת דרך ועדה, אבל כאשר הועדה עשתה לאחרונה שרירים וניסתה למנות את גליה מאור ליו"ר הדירקטוריון באופן הסותר לכאורה את החוק החליט שטייניץ להתערב ותת הנחיות ישירות לדירקטורים מטעם המדינה. המאבק הזה סוקר בהרחבה בעתונות לפני כמה חודשים - דוגמה אחת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המדינה ממנה", "המדינה משפיעה", "המדינה בעלת השליטה" הם ביטויים קצת מעורפלים שתמיד יש בהם משהו מן האמת: המדינה קובעת את חוקי המשחק. אם יש לך יותר פרטים (מי ממנה את הועדה ובאיזה הליך, כמה דירקטורים הם "מטעם המדינה" ומה המחויבות שלהם וכו') זה יהיה מעניין. כרגע, עד כמה שאני מבין, ההתנגדות למינוי מאור ליו"ר לא באה מ"ועדת המניות הציבורית" (שמנהלת את מניות הממשלה בשם הציבור וללא התערבות ממשלתית), אלא משר הוצר, היועץ המשפטי, בנק ישראל וכמה עתירות לבגץ. כך שזה לא נראה לי דוגמה לשליטה של המדינה בבלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ההתנגדות באה משר האוצר זו לא שליטה של המדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן - אבל גם נגיד בנק ישראל הביא להדחת יו,ר בנק הפועלים, אז זה אומר שלמדינה יש שליטה בב"פ? כמובן. יש לה שליטה בכל היא הריבון, אבל אין לה שליטה של "בעל שליטה" לעניין ני"ע. לא - גם אני מתנגד (נגיד) ואין לי שליטה. שר האוצר לבדו לא יכול היה להכריע בנושא. אין לו מספיק דירקטורים ואני לא בטוח שהדיקרקטורים כפופים לו. מה שפסל אותה, ככל הידוע לי, זה העניין המשפטי עם צינון בין מנכ"ל לדירקטור. היו טענות בעד ונגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין רגולציה לבין שליטה. למועצת הרשות השניה יש סמכויות מסוימות לגבי זכיניות אבל היא לא שולטת בהן באופן בו שולטים בהן בעלי המניות שלהן, כשם שהעובדה ששוטר יכול לומר לי לעצור בצד לא הופכת אותו לבעל האוטו שלי. בלאומי יש למדינה שליטה לא רק של רגולטור אלא גם של בעל מניות. עכשיו הסתבר לי גם עוד דבר: על פי תיקון לפקודת הבנקאות מ-2004, כדי לשלוט בבנק צריך "התר שליטה" מטעם בנק ישראל ומינוי של דירקטורים מטעמו של בעל מניות כלשהו דורש אישור כזה. על פי הכללים האלה מסבירה היועמ"ש של הבנק: " מי יהיה בעל הבית של הבנק? "בעל מניות שמועמדיו נבחרו וקיבל היתר שליטה בבנק יהיה בפועל בעל הבית של הבנק ולא משנה בכמה מניות הוא מחזיק. עם זאת, הוא יצטרך להגן על מעמדו בכל אסיפה כללית ולגבש למועמדיו רוב כנדרש". במצב הנוכחי המדינה היא בעל הבית הזה. אילו היא היתה קובעת בחוק שהועדה תקבע הכל ולשר אין סמכות להתערב אפשר היה לטעון שהיא באמת מנותקת לגמרי מהענין (פרט לסמכות מינוי חברי הועדה); כיוון שאנו רואים שכשהוועדה חורגת ממה שרוצה השר הוא מתערב (ולדעתי הנימוק המשפטי הוא רק הדרך להצדיק את ההתערבות - אם זה היה פשוט מנוגד לחוק לא היה צורך בשום מאבק) קשה לומר שהמדינה סילקה את ידיה מהענין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמצא בדבריך דבר כפירה נורא ואיום: "לכן אם המדינה נאלצת להלאים בנקים כדי ליצב אותם, עליה ליצב אותם כדי להפריט אותם בהקדם האפשרי." ואני לתומי האמנתי למה שאומרים לי השקם והערב, שהמדינה אינה יודעת לנהל ואם יש מוסד לא יעיל, צריך להפריט אותו כי רק הבעלים הפרטיים יודעים לנהל ביעילות. אז אם יש בנק פרטי לא יציב, צריך להפריט אותו, לא? אופס, הוא כבר פרטי, לא שמתי לב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקורת של הספר החדש של נוריאל רוביני מצטטת אותו: "בנק שנזקק לעזרה [ממשלתית] כל כך גדולה [כמו סיטיגרופ] אין לו זכות קיום. [צריך להעביר חוקים המאפשרים] פירוק בנקים ומוסדות פיננסיים שהפכו לכל כך גדולים, ממונפים, וקשורים זה בזה כך שהתמוטטותם מסכנת את כל המערכת הפיננסית". להזכיר, בדיון בדאבוס ב-2007 הפנליסטים ראו "שמים כחולים" אבל רוביני הזהיר מפני "שלושת הדובים הרעים" המאיימים על "כלכלת זהבה": מיתון בשוק הדלא ניידיי, ריבית, צמצום אשראי וסאב-פריים, ונפט. משתתף אחר, יעקב פרנקל, לא הסכים איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===> רוביני:[צריך להעביר חוקים המאפשרים] פירוק בנקים ומוסדות פיננסיים שהפכו לכל כך גדולים, ממונפים, וקשורים זה בזה כך שהתמוטטותם מסכנת את כל המערכת הפיננסית". זהו שלשיטתי לא צריך חוקים חדשים. המניות של סיטיגרופ ירדו בשיא המשבר מבערך 50$ ל-3$. זו הזדמנות לממשלה לרכוש אותו בזול, לפצל אותו כראות עיניה ואז למכור את החלקים. יותר חוקים זה כמו יותר תרופות - סבתא שלי לוקחת 17 גלולות ביום. זה אומנם מחזיק אותה בחיים, אבל החיים בזבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם אני מבין נכון, הוא דיבר על הפירוק שלהם דווקא כשהם במצב טוב, כדי למנוע אפשרות שקריסת בנק אחד תגרור את קריסת המשק כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זאת הטרגדיה של החור בגג: כשלא יורד גשם אין צורך לתקן וכשיורד גשם אז מסוכן לתקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירוק זה אירוע חד פעמי (כבר קרה פעם עם חברות התקשורת בארה"ב כשפירקו את בל). אחרי אירוע כזה לשוק יש נטיה לחזור ולייצר גופים גדולים אם החוק לא מונע זאת. אז מה שמעניין לאורך זמן זה לא אירועים של פירוק אלא חוקים של אנטי-טרסט (הגבלים עסקיים). יש כבר חוקים כאלו ואפשר להוסיף עוד כמה. אבל "כדי למנוע [ממש, לגמרי ומראש] אפשרות שקריסת בנק אחד תגרור את קריסת המשק כולו", צריך הרבה יותר חוקים ואיסורים. צריך שהלכה למעשה המדינה תנהל את המערכת הבנקאית. אבל גם אז יש סכנה שהמשק יקרוס (או יגיע לרמה בה נקווה שהוא יקרוס). אני חושב שמי שמנסה להבטיח לנו חיים מחוסנים הרמטית מכל ההפתעות האפשריות מרמה או טועה בגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לשיטת צריך לתת לסבתא שלך למות? אני לא בטוח שבחרת באנלוגיה מוצלחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום כפירה בדברי, אלא רק בפרשנות התמה שנתת להם. ===>"ואני לתומי האמנתי למה שאומרים לי השקם והערב, שהמדינה אינה יודעת לנהל ואם יש מוסד לא יעיל, צריך להפריט אותו כי רק הבעלים הפרטיים יודעים לנהל ביעילות". אני עדיין מאמין שהמדינה פחות טובה בניהול מאשר השוק הפרטי. (בעיקר בגלל שהיא למעשה מנוהלת על ידי ההמון שאין בתוכו הסכמה על כלום - אפילו לא על האם המדינה טובה יותר בניהול). אבל אין לי בעיה עקרונית שהמדינה תחזיק בבנק אחד במלואו ותיתן שירותים יעילים במחירים נוחים (אולי בנק הדואר הוא נסיון בכיוון). כל הדיון למעלה עוסק בהתערבות המדינה בשעת חירום, כאשר יש סכנה שגוף גדול יקרוס ויגרום נזק סביבתי עצום. במקרה כזה המדינה יכולה לייצב את הגוף-הגדול לא בגלל שיש לה מנהלים יעילים יותר אלא בגלל שיש לה כיסים עמוקים יותר. וכל רכישת המניות באה כדי להציל את הגוף מבלי להציל את בעלי השליטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנק הדואר לא הופרט יחד עם דואר ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשות הדואר עדיין לא הופרטה, אלא תואגדה והפכה לחברה בע''מ בשם ''דואר ישראל'' בבעלות מלאה של הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה האם היא משנה את המודל העיסקי שלה. אם היא מצויה על מסלול להפרטה מלאה ולהיות חברה למטרות רווח, או מעין מלכ''ר שצריך לאזן את עצמו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |