|
המקרה של האזרח חומסקי בגשר אלנבי נראה לי דוקא מקרה מייצג די יפה של הדחיקה המופרזת של שיח הזכויות לכל עניין ודבר. עם כל הכבוד למשקל האינטלקטואלי ה"כבד" של שר הפנים הישראלי ושל שולחו, לא נראה לי שישראל מסוגלת לפגוע בחופש הביטוי של מר חומסקי. הבמה התקשורתית-אינטלקטואלית שלו היא עולמית ומניעת הרצאתו בביר זית לא תמנע מדעותיו להגיע לכל מי שמעונייך בהן. יותר משיש כאן עניין של חופש ביטוי יש כאן עניין של תקנת הציבור. האיש הוא פרובאקטור ידוע שתמיכתו נתונה מראש לכל מי שמכה בארה"ב ומקורביה. אני לא מכיר מובאות ספציפיות אבל קל לנחש שפרופ' חומסקי מגלה אמפטיה ודאגה עמוקה לזכויות האזרח של חברי החיזבאללה, החמאס ואל-קאעדה. אפשר לשער שהרצאתו המבוטלת של הבלשן הנודע, יותר משתהיה תרגיל בחופש ביטוי תהיה תרגיל בפרובוקציות והפרת הסדר בחסות התקשורת. האוילים המובנים מאליהם (בני הגביר והארי הפדרמנים וחבריהם הגרועים מהם בצד השני) יזכו לעוד כמה "דקות תהילה" בחדשות הבוקר ועוד כמה שוטרים יזכו לאכול כריכי ביצים קשות משקית ניילון במקום לפטרל בתחנה המרכזית או לבלות בביתם. כל עניין האישיות הלא-רצוייה לא בא לעולם כדי לדכא את חופש הביטוי ואפילו לא כדי להגן על בטחון המדינה (שכן אם האישיות היא מסוכנת ממש היה מוטב לעוצרה מאשר לגרשה) אלא יותר כדי לתת למדינה כוח למנוע מהומות והפרות סדר. האם כל העולם כולו תלוי על זכויות הגינוי והשיסוי של אחרון הרדיקל-אנרכיסטים? האם שלוות הנפש של מיליוני האזרחים שעייפה נפשם מן הפרובוקאציות ודברי ההסתה של אלו שרדיפת הצדק התחלפה להם בשנאת השלום, לעולם לא תזכה אפילו לשמץ של התחשבות?. הרדיקל האמריקאי מייקל מור הוא הרבה פחות מיליטנטי מחומסקי. לעומת זאת הוא חביב עליי הרבה יותר. אם ישראל היתה מכריזה גם עליו כבלתי רצוי, לא הייתי מתרגש מכך הרבה. לכל היותר הייתי סבור שהמעשה נזקו מרובה מתועלתו. לא הייתי רואה כאן מרכיב משמעותי של חופש הביטוי של מייקל מור.
|
|