בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 03/05/10 9:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(כליל כבר הזכיר את הסרט). מנהל מכון המיפוי של הגנום צפה את הבעיות האתיות והמשפטיות תגובה 141218 |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לנפנף בראיון משלי1 עם אריק לאנדר (שקודם מאז). חלק מהנושאים הנדונים כבר התיישנו, אבל לנושא הפרטיות והמחלות הגנטיות הוא מתייחס בסוף: "בטבלואידים אפשר למצוא היום כתבות חסרות שחר, שמציגות את הגנים כאילו הם משפיעים על סוג העבודה שתמצא, על מידת הכסף שתרוויח, על האדם שתינשא לו. עלינו מוטלת האחריות לסלק את הבורות הזאת ולהביא אנשים לראות את הנושא כפי שהוא". לאנדר מונה שני גורמים חשובים באחריות הזאת. האחד, שמירה על הפרטיות (בייחוד בארה"ב, שבה אין ביטוח בריאות לאומי, ויש סכנה שמידע גנטי "שלילי" ימנע מהאדם להיות מבוטח). האחר, חינוך: "צריך שאנשים יוכלו לקבל מידע על הסיכונים שהם נושאים למחלה ועל שיטות טיפול גנטיות. האוכלוסייה אינה מוכנה עדיין לסיפורים האלה, ואנחנו המדענים עדיין לא למדנו איך לספר אותם. "תפקיד המדענים הוא, בין היתר, לחנך את האוכלוסייה, אבל לא רק הם. זה קשור בתחיקה ובחינוך בבתי הספר. יצירת מודעות באוכלוסייה היא אחריות חברתית. 1 בעצם סתם רוצה להציף טקסט נשכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא הבריאות בארה"ב הבעיה [עדין] איננה איך לשכנע אותך ואותי אלא את חברת הביטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקאות בסיום הראיון באמת מעניינות מאוד. זמן רב שלא קראתי מדען שמתבטא כך, ואומר שתפקיד המדענים לחנך את האוכלוסייה. כיום אנחנו נוטים לחשוב שתפקיד המדענים הוא לחקור ולא לחנך או להיות חלוצים לפני המחנה, נושאי הלפיד נגד הבורות הכללית. מעניין גם שהוא מתייחס להעברת מידע כאל סיפורים שהמדענים צריכים לספר לאנשים. כנראה שאנחנו, האנשים הפשוטים, דומים לילדים וזקוקים לנרטיבים קטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, "נאראטיב" ואפילו "סיפור" זה לא רק לילדים, אתה יודע ומכיר את המונח, נכון? לא יודעת לגבי חינוך, אני מסכימה איתו לפחות בנקודה שבה מדענים אמורים "לרדת אל העם". מן הסתם זה לא מתאים לכל מדען, לכל תחום ואולי אפילו לא לכל עם, אבל זה קורה פחות מדי בימינו. נושאים רגישים כמו הנדסה גנטית, שיבוט וכולי, היו מאבדים הרבה מהגורם המסתורי והמתסיס שבהם לו המדענים היו מדברים עליהם בגלוי, כחלק מחיי היומיום (ולא בסקציות תקשורתיות מוכתבות מראש). המדענים הנכונים יוכלו לעשות את זה באופן לא דמגוגי, שלא ישטיח את הנושא לצד הלא נכון כפי שאנשי תקשורת נוטים לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה היה בטקסט הגולמי. בכתבה לא קראתי שהוא מציע למדענים "לרדת אל העם". קראתי שהוא חושב שתפקיד המדענים לחנך את העם, וגם להחליט מתי לספר להם סיפורים וכיצד לספר להם אותם. הוא נשמע כחסיד ה"המטא-נראטיב" המדעי הגדול, זה שהתערער מאוד מאז מחה"ע ה-2. ז'ול וורן היה יכול לכתוב ככה. בימינו זה מוזר (אך, אני מודה, מרענן). ולדעתי - סיפור, לשיטתו, זה כן לילדים. אני חושב שלא יתכן שמי שמאמין במטא-נראטיב שבנוי על פירוק סיפורים לטובת מידע מדעי מחזיר פתאום את הסיפור לתמונה, אלא אם כן הוא חושב שהאנשים הפשוטים לא מסוגלים להתמודד עם המידע והשלכותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אומר "האוכלוסייה אינה מוכנה עדיין לסיפורים האלה, ואנחנו המדענים עדיין לא למדנו איך לספר אותם". אפשר בקלות לראות כאן פטרונות, אבל אני בוחרת לראות דווקא את מה שנכון באמירה שלו: הציבור באמת לא יודע איך להתייחס לנושאים חדישים כאלה, כי מסגרת ההתייחסות הרגילה שלו אליהם היא ספרי מד"ב מהסוג האפוקליפטי או סיפורים מצוצים מהאצבע בצהובונים. והמדענים באמת לא יודעים איך לספר אותם, כי כשהם מנסים להיות "אובייקטיביים" ולמסור את העובדות כפשוטן, הן נראות קרות ולכן מצמררות, שלא בכוונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |