בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/04/10 16:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאני חושב על כך עוד, נראה לי שבתגובתי הייתה מידת המעטה. עכשיו אני חושב שההבחנה שאתה עושה בין מסירת מידע סודי לסוכני אויב ובין מסירתו לעיתונות (בדומה למעשה שעשה וענונו), אינה נכונה *בכלל* כששופטים את חומרת המעשה מבחינה מוסרית. זאת משום שכאשר חומר כזה מתפרסם בעיתונות, בין השאר גם גופי הביון של האויב מקבלים אותו, ובסופו של דבר הנזק הוא אותו נזק. אני נזכר במקרה שבו דווקא מסירת החומר לידי סוכני מדינה מסוימת גרמה (ככל הנראה) למדינה ממנה נלקח החומר פחות נזק. אני מתכוון לפרשת פולרד. איני יודע באיזה חומר בכלל מדובר, אך מסירתו לידי מדינה ידידה, כנראה גרמה נזק פחות ממה שהיה נגרם לו כולם, כולל גופי המודיעין של מדינות בלתי ידידותיות לארצות הברית, היו נחשפים לו. אני חושב שההבחנות שלפיהן שופטים את חומרת המעשה צריכות להיות אחרות, ובמיוחד השתיים האלה: א. מידת הסודיות של המידע, כלומר מידת הנזק שנגרם למדינה עקב חשיפתו. אם נתבונן בפרשיות שהועלו כאן, נראה לי שהחמורות ביותר מהבחינה הזאת הן פרשיות קלינגברג ווענונו. במקום השני פרשת ענת קם, שהחומר שאספה עסק במבצעים ותכנונים של צה"ל כנגד אויב (בסופו של של דבר, ככל הנראה המידע הרגיש ביותר בחומר לא פורסם, ויש בכך איזו מידה לקולה, אך ענת קם מסרה את החומר כולו לעיתונאי, ומרגע זה חדלה לשלוט בו, והוא יכול היה להתפרסם.) הפרשיות שהועלו כאן, המסמך שהודלף לערוץ 7 וגם המסמך שהולף ליאיר לפיד נמצאים במקום האחרון, הרבה הרבה הרבה אחרי הפרשיות הקודמות, כי לא מדובר במבצעים כנגד אויב, שחשיפתם עלולה לעלות בחיי אדם וכדומה, אלא מבמסמכים פנימיים שבודאי הסיווג שלהם לא היה "סודי ביורתר". ב. זיקתו של מוסר המידע למדינה שממנה הוא לוקח אותו. זו נקודה מאד חשובה ביניי. אם מדובר באזרח המדינה, לפנינו מעשה בגידה שצריך להתייחס אליו בחומרה יתרה. לעומת זה, אם נניח נתפס אצלנו אזרח מצרים או סוריה שנשלח ממדינתו ונשתל אצלנו כדי לרגל, מדובר בסוג מסויים של חייל שנפל בשבי, ובעיני הוא לא פושע בכלל, למרות שהטיפול בו נעשה, מסיבות מובנות, באמצעות המערכת המשפטית. הסוכנים (אם אכן היו שליח ישראל או מדינה אחרת) שהרגו את מדחוח אינם רוצים בעיני, אלא, כאמור, סוג מסויים של חיילים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שורה שלישית מהסוף: ביניי=בעיניי שורה אחרונה: רוצים=רוצחים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכותרת: תיקונית=תיקונים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שהחומר שאספה עסק במבצעים ותכנונים של צה''ל כנגד אויב''. אתה ודאי מתכוון לחומר שלא פורסם ואיננו יודעים מהו. לגבי מינוחים צה''ליים הרשה לי לספר לך סיפור מהסדיר שלי. חייל שסירב לנקות שירותים בעמק בית שאן נשפט על סירוב פקודה נוכח פני האויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסוגל להאמין לסיפור שלך, וזה לא כל כך מפליא. אני חושב שמערכת השיפוט המשמעתי בדרגים הנמוכים בצבא, לפחות בתקופות שאני מכיר, הייתה שערורייתית, והיה מקום לטלטלה איזה טלטול רציני. אולי דרך טובה לעשות זאת היא לשכנע את כל החיילים לא להסכים לעולם להישפט ע''י מפקדיהם, אלא תמיד לבקש להישפט בבית דין צבאי, אפילו על עבירות פעוטות. פעולה כזאת, ככל הידוע לי, היא חוקית, ואם כל העסק ייסתם שם, אולי מישהו יעשה איזה רפורמה. מכל מקום, זה כמובן נושא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר מישהו שעשה את זה, אבל הדעה היתה שאם החייל יחטוף 35 יום בכלא אצל המג"ד, הוא יקבל 70 יום בבית דין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מכיר סיפור על בן משפחה שגם כשהיה צעיר, היה כנראה אמיץ וחכם מהממוצע. תפסו אותו מסתובב ליד איזו פרצה בגדר הבסיס והאשימוהו בניסיון לקחת חופשה קצרה ללא אישור (או משהו בדומה), מה שהיה גם נכון עובדתית (וכל מי שהיה יכול לקרוא את מחשבותיו היה מבחין בכך בקלות), אבל הוא חשב שאין להם הוכחות. הוא התעקש לא להישפט בפני מפקדו, והסוף היה שלאחר זמן רב פשוט ויתרו לו. . . אם תחשוב על כך, תראה שזה היה כמעט מובן מאליו שזה יסתיים כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שאתה צודק אבל אם נלך להקצנה: בזמני ובזמנך היתה חובה ללכת עם כובע על הראש. תפסו אותי פעם בלי כובע והמ"פ נתן לי 10 ל"י קנס ונימק את זה בגלל שלא ברחתי. אני מניח שאם הייתי הולך לבית דין- הייתי מקבל מחבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שוב אותו חוסר-אמון טוטאלי במערכת: לטענתך אנשים מאמינים שהמערכת כל כך מושחתת עד שחייל מקבל עונש שלא מגיע לו מהמגד ועונש חמור יותר כשהוא עולה לערכאות גבוהות יותר - כאילו אם יגיע לבגץ (שאיננו אלא פודל) עליו לצפות למאסר עולם. אם אנשים חושבים שהמערכת מושחתת מיסודה - כלומר שאלו לא תקלות שיש לתקן אלא שזו השיטה - אז אין ברירה אלא לפעול לפירוק המדינה. אבל השאלה היא אם זה ישפר את המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו שוב אותו שיבוש ועיקום של הדברים שלי וקשירתם לפירוק המדינה והעולם. בקיצור בניית תיאוריה כללית עלי שמקיפה את כל היקום מהאמבה ועד אובמה. מה אתה בונה מגדלים באויר? הרי מצד שני מי שהיה נשפט אצל גורודיש - היה יכול לחטוף גם 70 יום. בסה"כ השוויתי בין המ"פ שלי לבין בית דין צבאי. הרשה לעצמך להניח שבית הדין הצבאי לא היה מעוניין שיגיעו אליו למשפט חיילים בעניין חבישת כומתה. לו רק בגלל זה הוא יטיל עונשים הרתעתיים. אינני חושב שהמערכת מושחתת מיסודה וגם לא כתבתי את זה. יש בעיות מבניות למערכת המשפט הצבאי שנובעות מהמבנה ההיררכי של הצבא ומעוד סיבות שלא אתעכב עליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאיציק אמר, לפעמים לערכאה הגבוהה יש אינטרס לצמצם את פופולריות הפנייה אליה (או שהאינטרס הוא של המערכת כולה), ותהיה לה נטייה לעשות זאת על-ידי החמרה בדין ככל האפשר. בהרבה מקרים רוב האנשים אפילו לא רואים זאת כשחיתות, אלא כמין אילוץ של המערכת. דוגמה חזקה מאוד מהאזרחות היא בית הדין לתעבורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שמערכת המשפט בנויה כפירמידה ומזה מתחייב שרק מעטים יגיעו לערכאות הגבוהות. הרי לא יעלה על הדעת שכל עבירת תעבורה תגיע לבית המשפט העליון. לכן יש למערכת אינטרס מובנה שאנשים לא יגיעו לעליון אלא כשהם מאמינים בלב שלם בצדקתם - עד כדי כך שהם מוכנים להסתכן בהחמרת העונש. כשהעובדה הזאת ברקע, השאלה היא אם הציבור סבור שכאשר יגיע לעליון עם טענה מוצדקת, טענתו לא תישמע ועונשו יוחמר באופן אוטומטי. אם אנחנו מאמינים שיש שופט/מחט אחד כזה - צריך לתקן אותו. אם אנחנו מאמינים שזה המצב באופן כללי, אז אנחנו מאמינים שהמערכת מושחתת וצריך לפרק אותה. אני התייחסתי למשפט של איציק: "אבל הדעה היתה שאם החייל יחטוף 35 יום בכלא אצל המג"ד, הוא יקבל 70 יום בבית דין." אם זו הכללה כמו שזה נשמע, אז זו קביעה שהמערכת מושחתת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שהמג''ד מקל בעונשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המג''ד מקל בעונש שלא כדין, אז המג''ד הזה מושחת. אם ''הדעה הייתה'' שכל המג''דים מקלים - אז הייתה דעה שהמערכת מושחתת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי "אבל הדעה היתה", התכוונתי שזה מה שחשבו או "ידעו" החיילים. כמובן שהדברים לא התייחסו לאי חבישת כומתה. למשל כשהיינו במחנה גדעון ושכבנו מארבים בעמק בית שאן, לקחו 6 חברה' ג'יפ סיור ונסעו לבלות בבית שאן. שניים מהם קיבלו 35 ימי מחבוש והאחרים-21. על עברה כזאת היו יכולים לקבל עונש כפול בבית דין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הקונקרטי של מדינת ישראל, אני חושב שהציבור סומך על העליון מבחינת צדק פרטי - וכנראה גם על המחוזי והשלום (אם כי במידה פחותה) - אבל לחלוטין לא סומך על בית הדין לתעבורה (ובמסגרת גל הנוסטלגיה השוטף את האייל, דיון 1505 - דווקא לא החמירו בעונש, אבל גם לא היה מי יודע מה צדק). מה זה אומר בנוגע ל"המערכת מושחתת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור של נבו (מצחיק!), הגם שהוא כנראה אופייני, לא מעיד על "מערכת מושחתת". אולי חלמאית, קפקאית, לא יעילה. אולי זה מעיד על העובדה שיותר מדי אנשים בארץ עוברים עבירות תנועה ומנסים לסבן את המערכת - לכן כשנקלע לתוכה איש תם וישר היא לא מטפלת בו יפה. אבל אם הציבור לא חושד ששופטי התעבורה מחמירים או מקלים או סתם מתעללים בו ביודעין ובזדון, אז לא מדובר בשחיתות ולא בחשד לשחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אספר לך סיפור ואתה תשפוט: חבר שלי, מנהל מפעל, נתפס במהירות מופרזת. נפגשנו במילואים והוא סיפר שתפסו אותו וקיבל שלילה. שאלנו אותו איך הוא נהג למילואים אם קיבל שלילה ותשובתו היתה שקיבל שלילה חוץ מאשר ברכב המסויים שאיתו הגיע- בו עשה את עברת המהירות. לשיפוטך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי (1), אתה מדבר על שלילה מנהלתית ע"י המשטרה ולא ע"י בית המשפט לתעבורה, (שמגיעה אחר כך). רשיונו של ה"טייס" נלקח במקום ע"י השוטר רושם הדו"ח, אבל הוא מקבל רשיון זמני שמאפשר לו לנהוג ממקום האירוע עד לביתו, כדי (בין השאר) שלא יווצר במקום האירוע צובר גדול של מכוניות שייתקעו את התנועה. מועד פקיעת תוקפו של הרשיון הזמני נתון למשא ומתן ותלוי בנסיבות. במקרה של חברך, התאפשר לו, כנראה, להגיע למילואים (2). (1) כמי שהיה והווה "טייס טבעי" על הכביש עוד מטרם היה לו רשיון טייס [מעל הכביש] ועד אחרי שהפסיק להיות לו כזה, ולכן בעל ניסיון בנושא. (2) ואולי אחר כך להחזיר את הרכב הבייתה בחופשה הראשונה, אם כי בכך איני יכול להיות בטוח, כי בכל המקרים הפרטיים שלי, לא הייתי בדרך למילואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות, חייל שיסרב להשפט מול מפקדו (קצין שיפוט זוטר) יועבר לקצין שיפוט בכיר, אם יסרב להשפט בפני בכיר יועבר לבכיר אחר בעל דרגה גבוהה יותר. נדמה לי שלבית דין אפשר להגיע רק ביוזמת הצבא. בכל אופן פעם כשנשפטתי כמילואימניק על אי נוכחות בבית בזמן תרגיל גיוס, סירבתי לשלם את הקנס שהושת עלי והצעתי לשופט הזוטר לקרוא למ.צ. כדי שיעצרו אותי, הבחור התמקח על הקנס והוריד אותו מ600 שקלים למאה, סירבתי בכל תוקף: אני לא מביא כסף מהבית לצבא, רק להפך. הזוטר נישבר ושינה את העונש לשלושים ימי מחבוש על תנאי. וכך שוב ניצלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי (וזה היה הנוהל בשתי יחידות בהן שירתתי), לחייל הזכות לסרב להישפט בפני השופט הראשון שלו (בין אם זה מג"ד או סמ"פ), אין לו את הזכות לסרב להישפט בפני השני ולדרוש בית דין. אשמח להפניה אם זה לא נכון. מי שלא רצה את הסמג"ד/סמח"ט, קיבל אצלנו את המג"ד/מח"ט (בהתאם ליחידה). לפחות באחד מהמקרים זו נראתה לי החלפה יותר מהוגנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק. השירות הסדיר של דב ושלי היה מאד מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי בדיקה מהירה ברשת שערכתי, מותר לסרב להישפט פעם אחת בלבד. מי שנשפט אצל קצין שיפוט בכיר, רשאי לסרב ולבקש להישפט בפני בית דין צבאי. מי שנשפט אצל קצין שיפוט זוטר רשאי לסרב, ולהישפט בפני קצין שיפוט בכיר. אבל קצין שיפוט זוטר לא רשאי לשלוח ליותר משבעה ימי מחבוש, כך שבכל מקרה לא מדובר בנזק גדול מדי, והצעתי הראשונה גם אם תחול רק על הנשפטים בפני קציני שיפוט בכירים, יש בה פוטנציאל מצויין לסתום את המערכת. . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |