 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינטואיטיבית, זה לא נשמע כמו משהו שיכול להצליח, למרות הקסם המסוים שיש ב"אחת, שתים, שלוש, עולם הפוך" המוצע. הרמז האינטואיטיבי הראשון הוא שאין חוקים כאלה במדינות אחרות, או ליתר דיוק: המשטר הכלכלי היחיד שתחתיו היה חוק דומה (רק עם פקטור 1 במקום 15) הוא המשטר הקומוניסטי. הרמז האינטואיטיבי השני הוא שאם השוק החופשי מעניק כאלה משכורות עתק, בניגוד לכל הגיון של צורך אישי אצל מקבלי המשכורות, כנראה שזה מונע על ידי כוחות חזקים מאוד. המפתח להבנת הבעייתיות הוא לדעתי לא להתייחס לשכר המנכ"ל כנמצא במעגל סגור של פּוּל כללי של שכר בחברה. אין שום תלות בחברה בין שכר מנקה לשכר המנהל. שכרו של כל אחד נקבע לפי קריטריון כלכלי עצמאי של תפוקה שולית, וכל אחת מקטגוריות השכר עומדת (בנפרד) בתחרות שבה מתמודד הארגון עם ארגונים אחרים על החומר האנושי המגיע אליו. אם פותחים את חוג ההשפעות למעגל רחב יותר (וכוללים את בעלי הארגון וצרכניו), אפשר לחשוב על ניתוח אחר של הסוגיה. אני לא כלכלן, ואם יש כלכלנים, יופיעו מייד... נניח שני תרחישים קיצוניים, אחד שבו עולה שכר המינימום בארגון, והשני שבו יורד שכר המקסימום. אם שכר המינימום בארגון עולה, עולה סך כל השכר המשולם בארגון, ויורדת הרווחיות של הארגון (יחס רווח/הכנסה), בלי שינוי בסיכון שבו הוא פועל. ירידה כזו ברווחיות משמיעה שינוי במערך הכדאיות של היזם בהפעלת הארגון. המשמעות היא ירידה בכמות ההשקעות במשק, ומעבר ממיזמים לרווחי הון או להשקעה בחו"ל (שזה אומר: הקטנת הצמיחה, הגדלת האבטלה, ובקצרה: מיתון). אם שכר המקסימום בארגון יורד, יוצא שהמנהלים מרוויחים פחות, ומי שמרוויח מכך הוא לא העובדים.... אלא הבעלים: הוא נדרש לשלם פחות שכר בסך הכל, ורווחיו גדלים. בישראל, שלא כמו בארצות הברית, הבעלות אינה בידי הציבור הרחב, אלא בידיים פרטיות, עשירות, ומצומצמות. כלומר, לוקחים מהעמירם סיוונים ונותנים לדנקנרים, לתשובות ולפישמנים. התוצאה היא גידול (מתון) בפער ההכנסות במאיונים העליונים. אני לא מבין מספיק בשביל להציע ניתוח מה ההשפעה של התרחישים האלה על מחירי המוצרים של הארגון, אבל יש לי תחושה שהאפקטים של המחיר לא יקזזו את אלה של השכר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, העוקץ טמון בכמה הבדלים בין שוק ההון הישראלי ולמשל האמריקאי. (1) הוא חובת והיקף השקיפות של חברות ציבוריות (לא אלו בבעלות ממשלה אלא אלה הנסחרות בבורסה). (2) היא מידת האחריות האישית והפלילית של מנהלים וחברי דירקטריון על ביצועי החברה, על אמינות הדיווחים, על נכונות תחזיות וכו'. (3) מידת ההשפעה שיש לבעלי מניות על הנהול של החברה, כמו אופן ההנפקה וכמותה (4) עד כמה חדות השיניים של גופי הפיקוח והבקרה הממשלתיים על פעילות חברות ציבוריות (5) הסימביוזה ההדוקה והמעבר התכוף של עובדים בין גופים שמטרתם לפקח ובין החברות המפוקחות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך זה מתייחס לשאלת השכר.. אני מסכים עם רוב ההיגדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח לגבי (1). תוכל(ו) לפרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) היה שורש ההסתייגות שלי, אבל יש דרך מסוימת שבה הוא נכון. בארץ ישנה סלחנות אדירה כלפי הפרה של חובות שקיפות של חברות ציבוריות. גם אם, נומינלית, החובות הן דומות (במובנים טכניים מסוימים חובות הדיווח של החוק הישראלי נוקשות יותר מאלה של החוק האמריקאי; במקרים רבים השופטים בישראל מאמצים באופן צמוד את הפרשנות של חובות הדיווח מחו"ל), מבחינה מהותית הציבוריות הישראלית לא נותנת את מלוא המשקל להפרה של החובות האלה. אחת הדוגמאות שקל להראות הוא הבעיה שיש בארץ בתחום של תביעה ייצוגית של מי שהיה בעל מניות ורוצה להעניש את החברה על ששיקרה לו. אחרי מספר שנים לא מועט, הוא ייתקל ביחס שאומר "צ'מע, יפה שכתבת לנו מסמכי תביעה המשתרעים על 300 עמודים. אתה צודק, הם באמת היו מאנייקים. תודה שהשקעת שנים בנסיון להוכיח את זה ולעמוד ברפש האישי שהוטל בך ובמניעיך. זכית. אנחנו מורים להם להפסיק להיות מאנייקים, לאלתר. וגם לשלם לך שקל ועשרים. שוב תודה שבאת." מובן שהמנהל שסרח ימשיך לכהן, וכו'. להשוואה בארה"ב זה עשוי להיגמר בכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה עומד מאחרי סעיפים 1-4 גם היום, אחרי אנרון, וורלדקום, זרוקס ומרק (וסליחה אם שכחתי מישהו) ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |