 |
(1) היה שורש ההסתייגות שלי, אבל יש דרך מסוימת שבה הוא נכון. בארץ ישנה סלחנות אדירה כלפי הפרה של חובות שקיפות של חברות ציבוריות. גם אם, נומינלית, החובות הן דומות (במובנים טכניים מסוימים חובות הדיווח של החוק הישראלי נוקשות יותר מאלה של החוק האמריקאי; במקרים רבים השופטים בישראל מאמצים באופן צמוד את הפרשנות של חובות הדיווח מחו"ל), מבחינה מהותית הציבוריות הישראלית לא נותנת את מלוא המשקל להפרה של החובות האלה.
אחת הדוגמאות שקל להראות הוא הבעיה שיש בארץ בתחום של תביעה ייצוגית של מי שהיה בעל מניות ורוצה להעניש את החברה על ששיקרה לו. אחרי מספר שנים לא מועט, הוא ייתקל ביחס שאומר "צ'מע, יפה שכתבת לנו מסמכי תביעה המשתרעים על 300 עמודים. אתה צודק, הם באמת היו מאנייקים. תודה שהשקעת שנים בנסיון להוכיח את זה ולעמוד ברפש האישי שהוטל בך ובמניעיך. זכית. אנחנו מורים להם להפסיק להיות מאנייקים, לאלתר. וגם לשלם לך שקל ועשרים. שוב תודה שבאת."
מובן שהמנהל שסרח ימשיך לכהן, וכו'. להשוואה בארה"ב זה עשוי להיגמר בכלא.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש