בתשובה לדורון יערי, 20/01/02 9:44
קוביין תפסיק לאוניין 53799
נדב • בתשובה לדורון יערי יום ב', 21/1/2002, 21:02
1.אוקיי,כניראה שאתה בהחלט לא מקשיב לדבריי.
רק לפני כמה תגובות,רשמתי שרוב הלהקות שאני אוהב הם להקות שקטות למדי,ונתתי כמה דוגמאות.
"הזעם והזוהמה" לא מלהיב אותי רק ביגלל שזה זעם או זוהמה,אלא ביגלל שאני מאוד מתעניין במה שקשור באנרכיה,ובשינוי חברתי,והליכה נגד הממסד השגרתי שלא עושה כל דבר בנוגע לנושאים חברתיים חשובים.
אני חושב גם שהאנרכיה היא זאתי שבונה את החוקים החדשים ואת הסדר החברתי,ובלעדיה ובלעדי המרד,היינו נשארים בעידן ימי הביניים.
בישראל זה לא רחוק מיזה כניראה.
2.אני משער שאני לא יאהב את אותם להקות שעושים מוסיקה רק בשביל זיונים.
את הדלתות אני אוהב,אבל מי שיצר את אותם היה ג'ים מוריסון ולא הגיטריסט,והוא גם זה שנהפך לאגדה.
בקשר לרמונס-אני יברר לגביהם,כי זה די מפליא אותי,יכול להיות שגם ברמונס היו אנשים רודפי בצע.
את הג'אם אני לא אוהב.
אני בהחלא לא מתפלא עליהם.
3.הפאנק,בניגוד לאינדי וגראנג', שהם כמו הבנים שלו,הוא הרבה יותר מרדני,צעקני,ופרובוקטיבי.
גיטרות צעקניות,דיסטורשנים זייפניים,שתיים שלוש אקורדים פשוטים שחוזרים על עצמם לשם הגיחוך והרבה ציניות.
האינדי הם להקות הרבה יותר רגועות,נוסדו כדי לנגן מוסיקה מחתרתית,ולמרוד בעולם חברות התקליטים,להקות עצמאיות, שהיו מקליטים תקליטים בביתם,איכות גרועה,פשלות וטעויות.
אותה הגישה של הפאנק אמנם,אבל לא אותה דרך חיים.
הגראנג' הוא תקופה יותר מאשר סיגנון מוסיקה,בעיקרון הוא השילוב שנוצר בין אינדי פאנק ואלטרנטיב.
הוא כמו אינדי אלטרנטיבי.
גם אותה גישה פאנקיסטית,רק לא הדרך חיים עצמה.
להקת פאנק-sex pistols
להקת אינדי-meat puppets
להקת גראנג'-everclear
אמרתי שאני מקשיב לכל הסיגנונות,אך לא אוהב אותם בהכרח.
להיות פתוח במשהו,לא מוגדר כלאהוב את כולו,אלא רק להיות מודע לו,להבין אותו,ולדעת מה הוא רוצה ממך ומה אתה ממנו,וע"י כך לבחור חלקים ממנו שאתה אוהב.
בין אם זה את כולו או רק פיסה קטנה ממנו.
טראנסים והאוסים אלה סיגנונות שדוחים אותי,אבל לא יותר מהניו מטאל של היום.
4.מצטער,אבל אני חולה.
קוביין תפסיק לאוניין 53807
דורון יערי • בתשובה לנדב יום ב', 21/1/2002, 21:23
2. קודם כל, רוב מי שתבקש ממנו שם של שיר של הדלתות ייתן לך את light my fire ולא את the end ככה שאני לא בטוח שהדלתות זה בעיקר מוריסון אלא גם הרבה קרייגר, בכלל שמעתי פעם מישהו אומר שבשביל להיות אגדה כל מה שצריך זה להיות יפה ושיהיו לך כמה חברים מוכשרים (אבל זה לא לגמרי נכון).
חוץ מזה, מוריסון לא היה כל כך קוהרנטי מבחינת המסר שלו היה לו דימוי של מישהו עמוק אבל זה בא לידי ביטוי בעיקר בזה שהוא היה תופס את המפסעה שלו ומדבר שטויות בקול נמוך ושקט.
3. בסך הכל מדובר בהבדל קטן, יש לא מעט יוצרים שברפרטואר שלהם יש הבדלים גדולים יותר בין השירים ממה שכתבת כאן.
4. אז באמת תהיה בריא.
קוביין תפסיק לאוניין 54004
נדב • בתשובה לדורון יערי יום ג', 22/1/2002, 19:53
2.קרייגר באמת היה מסחרי,הוא ועוד כמה חברים בלהקה מכרו את לייט מיי פייר לאיזה פירסומת.
מה שאני כן יודע,שקרייגר בהתחלה היה ביישן שמתעניין רק במוסיקה,רק לאחר כמה שנים,שתקופה שהוא מכר את השיר לפירסומת,הוא הפך להיות אחד שעושה מוסיקה בשביל הזיונים.
ג'ים מוריסון,לעומת זאת,תמיד היה אגדה,ולא ביגלל שהוא יפה,כי יש הרבה אנשים יפים היום בעולם הפופ שאף אחד מהם לא נהפך למשהו מיוחד,אפילו שכותבים להם שירים ממש קליטים.
אני גם לא חושב שהאומן צריך לכתוב את השירים בשביל להיות אגדה,כל מה שהוא צריך לעשות זה להתחבר לשירים.
זה מה שזמרי הפופ לא עושים.
ג'ים מוריסון התחבר עם כל מילה שנכתבה בלייט מיי פייר ועם כל צליל,כי אם לא,הוא לא היה שר אותו.
ג'ים מוריסון לא היה עמוק?
היתה לו ליריקה מקורית וחדשה שלא נראתה בעולם הרוק לפני כן.
3.לא אמרתי שיש הבדל גדול,ולא התיימרתי להניח שיש הבדל גדול.
הפאנק הוא האבא של האינדי והגראנג' וזה אני חושב שאומר כמעט הכל.
אותם יוצרים שמשנים את גישתם למוסיקה במהלך השנים הם יוצרים שעוד לא התבגרו נפשית עדיין כניראה.
לא גיבשו את דיעותם כלפי המוסיקה.
4.....
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות