|
||||
|
||||
וואלה לדבר איתך זה ללכת בקוים מקבילים. הרי כתבתי וחזרתי וכתבתי שהיפנים- אולי רק יפנים מסויימים- גיששו לגבי סיום המלחמה אבל היתה להם בעיה עם כניעה ללא תנאי ואי הבטחה של השארת הקיסר על כנו. אז אני חוזר: היפנים שלחו מסרים לסיום המלחמה . יש התייחסויות בדברים שכתב גאר אלפרוביץ ואחרים שאינני זוכר כרגע. כניעה ללא תנאי והמחשבה שארה"ב תדיח את הקיסר, חיזקה את הקיצוניים ביפן. |
|
||||
|
||||
זה *בהחלט* ללכת במעגלים, כי אצלך יש מבנה קבוע: כמה קיצונים, שתמיד פעולות הצד הדמוקרטי מחזקות אותם. משום-מה, אתה לא מפעיל את אותו הגיון לגבי גרמניה הנאצית, הגם ששם *בהחלט* יש עדויות מתועדות על כך ש,למשל, אדמירל קנאריס סבר שדרישת הכניעה ללא תנאי הייתה מכה קשה לסיכויים להפיל את היטלר (וכפי שתעיד תכנית מורגנטאו, היה לו קייס). התמיכה של המשטר היפני הייתה רחוקה מלהיות 'כמה קיצונים', וקשה למדי לסבור ש-לא רק על סמך ההשקפות, אלא על סמך הנתונים - גישושים כאלה נתפסו ברצינות יותר מנסיונותיו של הימלר להגיע להסכם נפרד, ובפרט כאשר הקיסר נתפס במידה רבה של צדק כחלק מהמערכת שחוללה את האימפריאליזם היפני על כל נוראותיו, ולא כחלק מהפתרון. הבה לא נשכח גם שהירוהיטו הושאר על כנו, אולם אולץ להכחיש את מעמדו האלוהי; זו הייתה חתיכת נסיגה מדרישותיו המוקדמות. |
|
||||
|
||||
אינני מבין במה דבריך באים לסתור את דברי. להיפך. טענתי שאפשר היה להגיע לסיום המלחמה עם יפן עם רוב התנאים שהושגו -כולל להכריח את הירוהיטו לותר על אלוהותו. הבעיה עם גרמניה היתה הרשעות של המישטר הנאצי והזוועות שביצע והצורך לפעול יחד עם בריה''מ. |
|
||||
|
||||
טענת, אבל לא הוכחת. ובנוסף, מלבד העובדה שהיפנים ביצעו זוועות נוראות משל עצמם אם כי לא בהיקף של הנאצים (אבל טבח ננקינג ואחרים לא בדיוק הוסיפו להם נקודות), הרי שהטיעון לגבי 'הרשעות של המשטר הנאצי' לא רלוונטי - אם לא היו דורשים כניעה ללא תנאי, אפשר באותה מידה לטעון לגבי גרמניה את שאתה טוען כלפי יפן: שאפשר היה להחליף את המשטר ולהגיע לסיום המלחמה עם גרמניה הרבה קודם ובלי להרוג כל-כך הרבה אזרחים גרמניים. |
|
||||
|
||||
אתה מתיימר להופיע כאחד שמוכיח את דבריו על ידי הזכרת ספר או פרט זה או אחר. אלו לא ממש הוכחות. אתה מנסה להשוות בין המלחמה באירופה וגרמניה הנאצית ובין יפן? הזוועות של היפנים וטבח ננקינג הן ההוכחות? הן הוכחות שהדרך היחידה מול יפן היתה כניעה ללא תנאי? אתה מתעלם מאלמנט הכבוד הלאומי שהיה יכול לקבל הסכם שהוא כמעט זהה לכניעה רק אינו מוגדר כך ושומר קצת על כבוד הנכנעים. שים לב, ציינתי שאינני חושב שהאמריקאים היו מסוגלים ללכת לדרך אחרת מאשר דרישת כניעה ללא תנאי. |
|
||||
|
||||
שוב: הטיעון שלך הוא שנגד יפן אפשר היה להגיע לכניעה ללא תנאי, ואילו מול גרמניה - לא. את הטיעון הזה, המפוקפק למדי מבחינה היסטורית, אתה תומך בהררי ספקולציות, וזה אחרי שאתה מודה שהטיעונים האלה אנכרוניסטיים. |
|
||||
|
||||
שניכם כותבים עברית, השאלה היא מי מכם קורא אותה. |
|
||||
|
||||
נדמה שכרגיל תאוריות הקשר החומסקיאניות ("מאחורי כל רוע אפשרי מסתתר הקומפלקס התעשייתי-צבאי של ארה"ב) מסתירות את העובדה שהעמדה האמריקאית הרשמית כפי שהצגת אתה ואחרים היא מבוססת למדי. בהקשר הזה כדאי להזכיר כמה פרטים שבראיה מרחוק קצת מטשטשים ואילו בזמן אמת היתה להם חשיבות רבה. (המקור הוא ספרו של איאן קרשו על החלטות קריטיות במלה"ע השנייה). א. זמן קצר לפני הטלת הפצצות טרומן הציע ליפאנים בפומבי הצעת כניעה מרוככת משהו (אאז"ן הם היו מוכנים להתחייב שהקיסר לא ישפט כפושע מלחמה). אמנם הפורמט הבעייתי של כניעה ללא תנאי נשמר, אך ליפאנים היתה האופציה לנהל מו"מ ולבקש הבהרות וככה. במקום זאת הם בחרו בתוך 24 שעות לדחות באופן מוחלט וגורף את ההצעה. נקודה זו מדגישה עד כמה היפאנים היו רחוקים מכניעה בנקודה זו. נכון שהקיסר והחצי האזרחי של מועצתו חיפשו דרכים לסיים את המלחמה, אלא שיפאן היתה דיקטטורה צבאית (משהו דומה להינדנבורג ולודנדורף של גרמניה בשלהי מלה"ע ה-I) והצבא שהחזיק שם במניות השליטה היה רחוק מכל מחשבות על כניעה. העובדה שגם לאחר הפצצה הראשונה בהירושימה הצבא סרב להכנע ורצה להקים ועדה ש"תחקור" מה באמת קרה בהירושימה והעובדה שגם לאחר שהחלטת הכניעה התקבלה, אנשי הצבא סרבו לחתום עליה וקבוצת קצינים אפילו תכננה לעצור/לרצוח את הקיסר, מעידות כאלף עדים על התפקיד ששחקו הפצצות האטומיות בכניעת יפאן. ב. בזמן הטלת הפצצות התרחש ארוע שהיה בזמנו משמעותי ביותר. הצבא אדום הנחית על הצבא היפאני במנצ'וריה מהלומה מוחצת והצבא היפאני שם למעשה התמוטט לחלוטין והתפורר. תופעה כזו של צבא יפאני המתמוטט ומרים ידיים לא היתה מוכרת עד אז ועוררה רושם גדול בזמנו. כמו כן רבים שוכחים שעד תקופת ה"דמוקראשי" של מקארתור ביפאן, המפלגה הקומוניסטית שם היתה חזקה ומאורגנת היטב. למעשה היתה זו האופוזיציה הפוליטית הגדולה וגם היחידה ביפאן. בפרק הזמן שחלף בין הועידות ביאלטה ופוטסדאם (שם הוסכמה כניסת הרוסים למלחמה ביפן) לבין הטלת הפצצות, נעו האמריקנים מן הפאזה של דאגה מכמות הקרבנות והקשיים של פלישה יבשתית לאיי הבית של יפאן לפאזה של דאגה מתמונת המצב העולמי לאחר כניעת מדינות הציר (הקיטוב של "מסך הברזל"). אילולא הפצצות האטומיות קרוב לודאי שעל יפאן היה נגזר גורלן של קוריאה ווייטנאם. לכן הייתי אומר שארה"ב הטילה את הפצצות על הירושימה ונגסקי בעיקר כדי לחסוך בחיי חיילים אמריקאיים אבל גם כדי לסיים במהירות מירבית את המלחמה ולמנוע מן הסובייטים את האפשרות להעמיק את מעורבותם ביפאן ולשכפל את הבעיות שכבר התגלו באותה תקופה בגרמניה ובאוסטריה. |
|
||||
|
||||
"אילולא הפצצות האטומיות קרוב לודאי שעל יפאן היה נגזר גורלן של קוריאה ווייטנאם. לכן הייתי אומר שארה"ב הטילה את הפצצות על הירושימה ונגסקי בעיקר כדי לחסוך בחיי חיילים אמריקאיים אבל גם כדי לסיים במהירות מירבית את המלחמה.." מעניין שטווידלדי מאשים אותי בספקוצליות- בניגוד להוכחות הכמעט C.S.I.- יות שלו. על הטענה הזאת לא ראינו שום התייחסות שלו. האם אתה בא לטעון שאם האמריקאים לא היו מטילים את פצצות האטום על יפן, היו הסובייטים נוחתים ביפן וכובשים חלק ממנה? או שמא המפלגה הקומוניסטית היפנית היתה מבצעת הפיכה ביפן? אני מסכים שלהטלת הפצצות על יפן היה כבר מבט קדימה לקראת העולם הדו קוטבי שאחרי המלחמה. לגבי תיאוריות הקשר החומסקיאניות ("מאחורי כל רוע אפשרי מסתתר הקומפלקס התעשייתי-צבאי של ארה"ב"): א. אינני זוכר את המילה "רשע" בספרים של חומסקי אבל אולי פשוט אינני זוכר. זו אימפריה ויש בה תופעות של אימפריה. אני מבין שקשה לך ולטווידלדי להשתחרר ממה שכולנו גדלנו עליו: ארה"ב מובילה את הטוב בעולם: הדמוקרטיה, מאבק נגד הרשע וכד'. ב. משקלו של הקומפלקס הצבאי -תעשייתי ובכלל התאגידים הגדולים בניתוב מדיניות החוץ האמריקאית איננו תיאוריית קשר חומסקיאנית. אם כבר אז אפשר לקרוא לה תיאוריה חומסקיאנית, זיניאנית, אייזנהאוורית, דיואית, מאהאנית, קאבוט-לודג'ית ועוד. בשביל הצבע אפשר להוסיף גם את סמדלי בטלר' צ'למרס ג'ונסון, פיליפ אגי ואלו שאני זוכר כרגע. בלי המילה רשע. אני ממש לא מבין את הגישה הקואזי ראציונלית בה אתה תוקף את הטענות שמוטיבים תאגידיים מובילים את מדיניות החוץ האמריקאית. |
|
||||
|
||||
ולטעון שמישהו אשר כופר בהנחה שארה"ב מובילה את הרוע בעולם, בהכרח מאמין בכך שארה"ב "מובילה את הטוב בעולם: הדמוקרטיה, מאבק נגד הרשע וכד" זו לא טענה קואזי-רציונלית? |
|
||||
|
||||
ולגופו של עניין, "האם אתה בא לטעון שאם האמריקאים לא היו מטילים את פצצות האטום על יפן, היו הסובייטים נוחתים ביפן וכובשים חלק ממנה?" כן בודאי. למעשה הם עשו זאת (האיים הקוריליים", רק שהיפאנים למזלם הספיקו להכנע לפני שהסובייטים הצליחו להתארגן להמשך תנועה. "או שמא המפלגה הקומוניסטית היפנית היתה מבצעת הפיכה ביפן?" ובכן, אני חושב שזו אפשרות סבירה. אאז"ן מה שקראתי למפלגה הקומוניסטית היפאנית היו מיליון וחצי חברים רשומים וכאמור היא היתה הכוח הפוליטי האופוזיציוני היחיד ביפן. האפשרות שהמפלגה הזו בסיועו של כוח כיבוש סובייטי היתה תופסת את השלטון נראית לי יותר מסבירה. |
|
||||
|
||||
בלי להיכנס (שוב) לדיון, אני רק רוצה להעיר שלברית המועצות לא היה ב1945 כוח ימי גדול במזרח הרחוק, ונראה שפלישה עם כוחות משמעותיים ביפן עצמה הייתה מעבר ליכולתם (כמובן שאפילו אם אני צודק, לא בטוח שהיפנים ידעו את זה). |
|
||||
|
||||
מה שהיפאנים ידעו בודאות וכנראה גם הרוסים, הוא שליפאנים לא היו שום כוחות להקצות לבלימת פלישה רוסית (בעיקר בגלל ההתמוטטות של הצבא היפאני בסין וחיסולו של חיל הים היפאני (שלא נותרו לו מתקני נמל פעילים). הצבא היפאני תכנן להערך באי המרכזי (הונשו) במישור קאנטו שבין טוקיו ליוקוהמה ולהלחם שם עד האיש האחרון. לדעתי לאחר התארגנות של כמה שבועות, לא היה לצבא האדום שום בעיה להנחית כוח גדול וליצור איזור כיבוש רוסי בתוך יפן. מה שנדרש כאן לא היה צי ימי גדול אלא רק ספינות תובלה (או טרמפ אמריקאי-בריטי). |
|
||||
|
||||
גם ספינות תובלה רבות לא היו להם (שיכולות לשמש כנחתות), וההתארגנות כנראה הייתה לוקחת הרבה יותר מכמה שבועות. טרמפ אמריקאי-בריטי כנראה לא היה אפשרי, מהסיבות שהועלו כבר. ביפן עצמה ביפן עצמה היו עוד מיליוני חיילים, בכשירות כזו או אחרת ללחימה. ואני לא בטוח מתי בפעם האחרונה הצבא הרוסי ביצע התקפה אמפיבית בקנה מידה גדול. לא נתקלתי בתכנית רוסית לפלישה או מאמר שסוקר את הנושא, וההיסטוריה הלכה בכיוון אחר, כך שנשארנו עם ספקולציות. |
|
||||
|
||||
עובדתים הרוסים פלשו לאיים הקוריליים באוגוסט 1945. א. האם טענתך היא שיש הבדל משמעותי בין פלישה לאיים אלו לבין פלישה לאיי הבית של יפן? שים לב שבאוגוסט 1945 ליפנים כבר לא היתה יכולת ימית או אוירית משמעותית. ב. אילו החליטו האמריקנים על פלישה יבשתית לאי הונשו, הם היו מסיעים בשמחה כל כח שהיה מסכים להלחם לצידם. בדיוק הסיבה שהניעה אותם להטיל את פצצות האטום, היתה מאלצת אותם לשתף את הצבא האדום. |
|
||||
|
||||
האם באיים הקוריליים היה צבא יפני או שהסובייטים ניצלו ריקנות? מה גורם לך לחשוב שהיפנים היו מתגוננים בפחות נחישות מהגרמנים? כמה חיילים סובייטיים נהרגו בקרב על ברלין? אתה ממעיט במורכבות של ניהול מבצעים אמפיביים מהים (לסובייטים היה ציוד ואימון בחציית נהרות). לא נראה לי שהאמריקאים- טרומן - היו משתפים את הסובייטים בפלישה לאיי יפן הגדולים. בזמן שאתה מדבר עליו- אוגוסט 1945 היתה דרך המחשבה של המלחמה הקרה כבר בהתהוות. |
|
||||
|
||||
השאלה, בכל מקרה, מתחלקת לשלוש: קודם כל השאלה שנראה לי שאתם עוסקים בה "מה היה אילו", כלומר האם הסובייטים היו מנסים לפלוש ליפן, ובמקרה שכן מה היו סיכויי ההצלחה שלהם. שאלה שנייה ואולי לא פחות מעניינת היא "מה חשב הפיקוד הצבאי האמריקאי בקייץ 45 על השאלה", כלומר לא מה היה מצב העניינים בין הסובייטים ליפנים "באמת", לפי עדויות ומסמכים המצויים בידינו היום, אלא מה האמריקאים חשבו לפי מיטב הידוע להם אז. שאלה שלישית היא, "באיזו מידה הערכת האמריקאים לגבי האפשרות של כניסת הסובייטים למערכה על יפן השפיעה על ההחלטה להטיל את הפצצות". אני מעולם לא התעמקתי בלימוד הפינה הספציפית הזו בהיסטוריה, אבל בידע המוגבל שלי בנושא, מעולם לא שמעתי אף היסטוריון, רשמי או לא רשמי שמזכיר אפילו ברמז את השאלה הזו כאחד השיקולים בהחלטה. הפניות למקורות לא יועילו לי הרבה - אין לי זמן לצלול לזה, אבל אם אחד מכם (או שניכם) יכולים לכתוב כמה מילים על "מה אומרים ההיסטוריונים בשאלה" זו תהיה קריאה מעניינת. שאלה מעניינת נוספת היא זו: אם אכן האפשרות של כניסת הסובייטים לזירה היוותה גורם משמעותי בשיקול, מה משמעות הדבר לשאלה של "מוסריות" הטלת הפצצות? |
|
||||
|
||||
"מעולם לא שמעתי אף היסטוריון.." במוזיאון הירושימה יש אגף הסוקר את השיקולים האמריקאים להטלת הפצצה. מוצג שם מסמך אמריקאי שממנו למדתי לראשונה שהשיקול הסובייטי היה משמעותי עבור האמריקאים. הפרטים המדויקים אינם זכורים לי, אבל הפמפלט של המוזיאון 1 מדגיש את השיקול הזה. המוזיאון, אגב מומלץ מאוד: אינפורמטיבי, רגשני לעתים, ביקורתי, אך חף משנאה וזעם. 1 http://www.pcf.city.hiroshima.jp/virtual/img/pamphle... עמוד 2 צד ימין למעלה: "why did the U.S. decide to drop the bomb on Japan". זהירות, הורדה איטית. |
|
||||
|
||||
השאלה מה חשבו האמריקאים, הסובייטים והיפנים, והרקע שהיווה בסיס לדרך חשיבתם, לא רק שהיא שאלה מעניינת אלא לדעתי אי אפשר לנתח את התקופה ללא "כניסה" לראש שלהם. ברור לי שעם הראש של היום הם יכלו לסיים את המלחמה ללא פצצות אטום. בהתחשב ברקע שבו צמחו (מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה) ובסביבה בה פעלו, הטלת הפצצות היתה מהלך טבעי והגיוני ואף לגיטימי בעיניהם. כל הדיונים שהיו קשורים לפיתוח הפצצה, עד כמה שאני זוכר, דובר שם על בניית פצצות לשימוש והיתה ציפיה להצלחת הניסוי. לגבי ההתייחסות לרוסים: יש כאן שיחה בין סטימסון (מתוך יומניו) וטרומן מ6.6.45 לקראת פוטסדם. "That the greatest complication was what might happen at the meeting of the Big Three [the upcoming Potsdam Conference meeting of the U.S., Britain, and the Soviet Union]. He [Truman] told me he had postponed that until the 15th of July on purpose to give us more time. I pointed out that there might still be delay [of the atomic bomb test] and if there was and the Russians should bring up the subject and ask us to take them in as partners, I thought that our attitude was to do just what the Russians had done to us, namely to make the simple statement that as yet we were not quite ready to do it."
|
|
||||
|
||||
אני לא ממש יודע הרבה פרטים על המצב באוגוסט 45, ואין לי אלא לחזור ולהדגיש את המעט שכן ידוע לי. המעט הזה מוציא מכלל אפשרות הרבה מן האפשרויות שעלו כאן. א. באיים הקוריליים ובסחלין לא היו כוחות צבאיים יפאניים. אבל הנקודה המשמעותית היתה שבהרבה מקומות ביפן לא היו כוחות צבא. באוגוסט 45 לאמריקנים היתה שליטה ימית ואוירית מלאה מעל ומסביב ליפאן. היפאנים למשל לא יכלו להחזיר את הצבא שהיה פרוש בסין במנצ'וריה ובקוריאה ובודאי שלא יכלו להניע כוחות כדי להדוף נחיתה במקום זה או אחר. הגנראלים היפאנים תכננו לרכז את כוחותיהם במישור שבין טוקיו ליוקהומה ולנהל שם קרב בלימה והתשה. הרציונל היה שאם יגרמו לאמריקנים מספיק אבידות, יפן תצליח לצאת מן המלחמה עם תנאים טובים יותר מן התנאים שסוכמו ביאלטה בין בנה"ב. ב. אם האמריקנים היו נכנסים למטחנת הבשר של מישור קאנטו, לא זו בלבד שהם היו מסכימים להכניס את הרוסים לקרב הזה, הם היו מתחננים בפניהם להצטרף. כניסת הרוסים למלחמה נגד יפאן היתה מלכתחילה ע"פ הדרישה של רוזבלט ביאלטה. סטלין לא כל כך התלהב והתעקש על כך שרוסיה תכנס לזירה היפאנית רק לאחר כניעת הגרמנים. בכל מקרה הרוסים העדיפו את חייליהם בברלין-וינה-פראג-ורשה ולא בטוקיו. ג. לאחר כניעת יפאן הוקם בטוקיו מטה צבאי של כוחות הכיבוש (אמריקנים, בריטים, רוסים ואפילו הולנדים). הרוסים במטה הזה דרשו לשתף אותם בכל החלטה של כוחות הכיבוש. מק-ארתור עקף את הצרה הזו ע"י כך שהוא התעלם לחלוטין מן המטה הזה ולמעשה ניהל את יפאן מן המטה האישי שלו כקיסר לכל דבר. זו היתה גם הסיבה מדוע מקארתור נמנע מלהדיח את הקיסר. הוא רצה שהאדמיניסטרציה והשלטון האזרחי הישן ישתפו פעולה איתו ובכך ינטרלו את המטה המשותף (מספר החיילים של כוח הכיבוש היה קטן מאוד וכל מנגנוני השלטון הופעלו ע"י יפאנים). ד. יש ספר מאוד מעניין "קיסר אמריקני" (ביוגרפיה של מקארתור פרי עטו של ויליאם מנצ'סטר) המתאר בהרחבה את שלטון מקארתור ביפן. מקארתור איש הימין האמריקאי, מילא את המטה שלו באנשי שמאל ופעילים של איגודי עובדים אמריקאים (שאח"כ נרדפו קשות בשנים של מקארתי). כדי למוטט את הקומפלקס התעשייתי-צבאי של יפאן (זאיבטסו ביפנית אאז"ן) הוא הקים ביפן איגודי עובדים, ארגוני נשים ואפילו ארגוני ספורט (בייסבול בעיקר). החוקה שהוא בעצם הכתיב ליפנים היתה ליברלית הרבה יותר מחוקת ארה"ב והוא אפילו התיר למפלגה הקומוניסטית להשתתף בבחירות (מה שהיה בבחינת הס מלהזכיר בארה"ב עצמה והתברר בדיעבד כמהלך מוצלח שחיסל את המפלגה הזו כמעט לחלוטין). |
|
||||
|
||||
מסכים עם דבריך. האפשרות לערב את הסובייטים התייחסה רק לסין. האמריקאים התייחסו לצבא היפני בסין וסטימסון מסכם את המדיניות האמריקאית כהשארת הטיפול בצבא היפני בסין בידי הסינים. שיתוף הסובייטים בכיבוש יפן עצמה לא בא כלל בחשבון. לגבי המחשבה האמריקאית על ההשפעה הסובייטית לאחר המלחמה: סטימסון לחץ על חיל האויר האמריקאי שלא להפציץ ביפן הפצצות שטיח אלא הפצצות נקודה. כשחיל האויר המשיך בפרקטיקה הזאת, הוא הביע את התנגדותו והזכיר שהיה סיכום שביפן יפציצו נקודתית (מדבריו עולים רמזים על הויכוחים לגבי שיטת ההפצצות בגרמניה- סטימסון כנראה התנגד להפצצות השטיח). הוא מנמק את התנגדותו להפצצות שטיח ביפן בחשש, שפגיעה מתמשכת ובלתי מבחינה באוכלוסיה האזרחית, עלולה להביא את היפנים לתמיכה בסובייטים אחרי המלחמה. יחסו לגבי נשק גרעיני: לפי התרשמותי סטימסון תמך בהפעלת הנשק הזה כי החשיבות העליונה לגביו היתה סיום מהיר של המלחמה. מעניין שבשיחות עליהן הוא מדווח עם המדענים, הוא שומע גם דעות שהנשק הזה יכול להשמיד את העולם ושכניעתה של גרמניה מייתרת את הצורך בנשק הזה. |
|
||||
|
||||
לגבי כוחה של המפלגה הקומוניסטית היפנית עם גודלה היחסי-לא צריך לשכוח שמדובר במדינה של 120 מיליון אנשים-אני די בספק אם המפלגה הזאת היתה יכולה לשלוט ביפן. לגבי כיבוש יפן מהים על ידי הצבא והצי הסובייטיים: טענה כזאת יכולה לנבוע או ממניעים תעמולתיים או מחוסר הבנה מחלטת לגבי המשאבים הימיים הדרושים למשימה כזאת. הלחימה במרחבי מנצ'וריה (הסובייטים הביסו כבר 6 שנים קודם לכן את היפנים במלחמה קצרה ונשכחת) שונה ממלחמה באיים או בג'ונגלים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |