בתשובה לאיציק ש., 16/03/10 15:30
עונים לאלמונים 538175
שוקי שמאל • בתשובה לאיציק ש. יום ג', 16/3/2010, 18:08
אני לא ממש יודע הרבה פרטים על המצב באוגוסט 45, ואין לי אלא לחזור ולהדגיש את המעט שכן ידוע לי. המעט הזה מוציא מכלל אפשרות הרבה מן האפשרויות שעלו כאן.

א. באיים הקוריליים ובסחלין לא היו כוחות צבאיים יפאניים. אבל הנקודה המשמעותית היתה שבהרבה מקומות ביפן לא היו כוחות צבא. באוגוסט 45 לאמריקנים היתה שליטה ימית ואוירית מלאה מעל ומסביב ליפאן. היפאנים למשל לא יכלו להחזיר את הצבא שהיה פרוש בסין במנצ'וריה ובקוריאה ובודאי שלא יכלו להניע כוחות כדי להדוף נחיתה במקום זה או אחר. הגנראלים היפאנים תכננו לרכז את כוחותיהם במישור שבין טוקיו ליוקהומה ולנהל שם קרב בלימה והתשה. הרציונל היה שאם יגרמו לאמריקנים מספיק אבידות, יפן תצליח לצאת מן המלחמה עם תנאים טובים יותר מן התנאים שסוכמו ביאלטה בין בנה"ב.

ב. אם האמריקנים היו נכנסים למטחנת הבשר של מישור קאנטו, לא זו בלבד שהם היו מסכימים להכניס את הרוסים לקרב הזה, הם היו מתחננים בפניהם להצטרף. כניסת הרוסים למלחמה נגד יפאן היתה מלכתחילה ע"פ הדרישה של רוזבלט ביאלטה. סטלין לא כל כך התלהב והתעקש על כך שרוסיה תכנס לזירה היפאנית רק לאחר כניעת הגרמנים. בכל מקרה הרוסים העדיפו את חייליהם בברלין-וינה-פראג-ורשה ולא בטוקיו.

ג. לאחר כניעת יפאן הוקם בטוקיו מטה צבאי של כוחות הכיבוש (אמריקנים, בריטים, רוסים ואפילו הולנדים). הרוסים במטה הזה דרשו לשתף אותם בכל החלטה של כוחות הכיבוש. מק-ארתור עקף את הצרה הזו ע"י כך שהוא התעלם לחלוטין מן המטה הזה ולמעשה ניהל את יפאן מן המטה האישי שלו כקיסר לכל דבר. זו היתה גם הסיבה מדוע מקארתור נמנע מלהדיח את הקיסר. הוא רצה שהאדמיניסטרציה והשלטון האזרחי הישן ישתפו פעולה איתו ובכך ינטרלו את המטה המשותף (מספר החיילים של כוח הכיבוש היה קטן מאוד וכל מנגנוני השלטון הופעלו ע"י יפאנים).

ד. יש ספר מאוד מעניין "קיסר אמריקני" (ביוגרפיה של מקארתור פרי עטו של ויליאם מנצ'סטר) המתאר בהרחבה את שלטון מקארתור ביפן. מקארתור איש הימין האמריקאי, מילא את המטה שלו באנשי שמאל ופעילים של איגודי עובדים אמריקאים (שאח"כ נרדפו קשות בשנים של מקארתי). כדי למוטט את הקומפלקס התעשייתי-צבאי של יפאן (זאיבטסו ביפנית אאז"ן) הוא הקים ביפן איגודי עובדים, ארגוני נשים ואפילו ארגוני ספורט (בייסבול בעיקר). החוקה שהוא בעצם הכתיב ליפנים היתה ליברלית הרבה יותר מחוקת ארה"ב והוא אפילו התיר למפלגה הקומוניסטית להשתתף בבחירות (מה שהיה בבחינת הס מלהזכיר בארה"ב עצמה והתברר בדיעבד כמהלך מוצלח שחיסל את המפלגה הזו כמעט לחלוטין).
עונים לאלמונים 538191
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום ד', 17/3/2010, 7:04
מסכים עם דבריך. האפשרות לערב את הסובייטים התייחסה רק לסין. האמריקאים התייחסו לצבא היפני בסין וסטימסון מסכם את המדיניות האמריקאית כהשארת הטיפול בצבא היפני בסין בידי הסינים. שיתוף הסובייטים בכיבוש יפן עצמה לא בא כלל בחשבון.
לגבי המחשבה האמריקאית על ההשפעה הסובייטית לאחר המלחמה:
סטימסון לחץ על חיל האויר האמריקאי שלא להפציץ ביפן הפצצות שטיח אלא הפצצות נקודה. כשחיל האויר המשיך בפרקטיקה הזאת, הוא הביע את התנגדותו והזכיר שהיה סיכום שביפן יפציצו נקודתית (מדבריו עולים רמזים על הויכוחים לגבי שיטת ההפצצות בגרמניה- סטימסון כנראה התנגד להפצצות השטיח). הוא מנמק את התנגדותו להפצצות שטיח ביפן בחשש, שפגיעה מתמשכת ובלתי מבחינה באוכלוסיה האזרחית, עלולה להביא את היפנים לתמיכה בסובייטים אחרי המלחמה. יחסו לגבי נשק גרעיני: לפי התרשמותי סטימסון תמך בהפעלת הנשק הזה כי החשיבות העליונה לגביו היתה סיום מהיר של המלחמה. מעניין שבשיחות עליהן הוא מדווח עם המדענים, הוא שומע גם דעות שהנשק הזה יכול להשמיד את העולם ושכניעתה של גרמניה מייתרת את הצורך בנשק הזה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות