 |
|
 |
||
|
||||
 |
רצוני לבחון מוסכמה מושרשת מאז הרצח, לפחות בחוגי השמאל (ואני מחשיב עצמי חלק מהם, למען הסר ספק), המאשימה את הימין, הליכוד בפרט ונתניהו עוד-יותר-בפרט באחריות/אשמה ברצח, בגין התעמולה החריפה נגד רבין בתקופה שקדמה לרצח, שזכתה אחר כך לתווית שנלעסה עד זרא: "ההסתה". בכותרת תגובה זו נרמזות שתי שאלות: האמנם היתה זו הסתה, והאם היה זה חטא. לפחות על השאלה השניה תשובתי היא שלילית. יש להזכיר (שוב) שהרוצח, וכל מי שהיה לו יד ורגל ברצח, לא נמנה על צאן מרעיתו של הליכוד, ואין זה סביר שלדבריו ותעמולתו של נתניהו היתה השפעה ממשית על יגאל עמיר. כאן תבוא בוודאי טענה מהסוג "ההסתה יצרה אווירה שבה נראה היה לגיטימי לרצוח...". ראשית, טענה כזו נראית לי מעורפלת מדי כדי לבסס עליה את ההאשמה החמורה המוטחת כאן. שנית, שוב לא נראה לי שלאווירה הציבורית הכללית היתה השפעה כלשהי על הרוצח. ככל שאני יכול לחדור לראשו, לא ממש שינה לו אם תמכו במעשהו באותו רגע חמישים אחוז מהעם, עשרה אחוז או עשרה אנשים. התעמולה אז אכן היתה ארסית ביותר, וייתכן שהיא פסעה על גבול הלגיטימיות ואף חצתה אותו. עם זאת, מדובר בפוליטיקאים, שהמילים הם כלי עבודתם, כמו רבין בעצמו ("פרופלורים" וכו'). אם כל מה שביקש נתניהו להשיג בתעמולה היה החלשת הממשלה ואולי הפלתה, או עצירת תהליך אוסלו ע"י לחץ ציבורי, הרי שהמטרה לפחות (אם לא האמצעים) היתה לגיטימית - ומנקודת המבט של הימין, הרגע היה קריטי ביותר, וטבעי היה להשתמש באמצעים (תעמולה) חריפים. האשמת הימין בחטא ההסתה נתפסת לדעתי בכשל מחשבתי אופייני לימינו: שיפוט מוסרי לאחר מעשה, לאור התוצאות. במשפט מקובל אמנם להחשב בתוצאות המעשה (רצח הוא חמור יותר מנסיון לרצח), אך כשבאים לשפוט מבחינה מוסרית מעשה כמו זה שבו אנו דנים, יש להתחשב רק במה שהיה ידוע באותו הזמן. כמה אנשים באמת יכולים לטעון שרצח רה"מ היה מקרה שהם לקחו בחשבון, כאפשרות ריאלית, לפני מעשה? לסיכום, הטחת "הרצחת וגם ירשת" בנתניהו אינה במקומה: הוא לא רצח, לא הביא לרצח ולא סייע לרצח. ספק אם הוא גם ירש (ביחס לרצח): אם נזכר ביחסי הכוחות לפני הרצח, סביר מאוד שהוא היה נבחר גם מול רבין - זו כבר, כמובן, היסטוריה של אילו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם ירדן. הביטול האוטומטי של דבריהם של דוברי הימין כהסתה נהפך לתחביב נפוץ אצל העיתונאים השמאלניים. דוגמה בולטת לכך היתה השבוע בתוכנית (האיומה כשלעצמה) "שבע וחצי" בערוץ הראשון, ב-20 באוקטובר. אמנון דנקנר, נושא הדגל של התנועה השאלנית "אנחנו מלאכים ואתם מסיתים", ערך שני ראיונות, אחד עם מתנחלת והשני עם אהרון דומב. דנקנר היה חסר סבלנות והתפרץ בלי הרף לדבריהם של מרואייניו, כשמשפט המפתח היה "לא למדתם כלום מרצח רבין, אתם עוד פעם מסיתים". באיזשהו שלב הדיון הפך להטחת האשמות סוריאליסטית בסגנון: "אתה לא הפנמת!" "אמא שלך לא הפנימה!" "אני לא הפנמתי?! אתה לא הטמעת!" וכן הלאה. הגיע הזמן שעיתונאים כמו דנקנר יקשיבו למה שאנשי הימין אומרים במקום להרשיעם מראש בהסתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כן, אין מה לעשות. תנועות ימין לאומיות (ולאומניות) הן כוחניות, בעלות נטייה לאלימות והסתה מטבען, כי זהו ימין. ברגע שיש בסולם העדיפויות שלך משהו שמגיע לפני זכויות אדם - אז אלימות היא כלי לגיטימי (מבחינת דרך המחשבה) להשגת המטרה. אלימות מילולית, פיזית, הסתה לאלימות. ה"אין גבולות" הזה מוטמע בחשיבת התנועות הלאומיות. משום כך אין להתפלא שלפחות במדינת ישראל הכדורים כל הזמן עפים מימין לשמאל. או שזה צירוף מקרים מפתיע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר חביבתי, עד כמה שכואב לי להגיד את זה, השמאל הוא זה שהתחיל במעגל הקסמים הזה שהסתיים ברצח הנתעב. צעקות "בגין בוגד" נשמעו בכיכר מלכי ישראל כבר לפני עשרים שנה, כך שההכללה שלך לא נכונה ומתבססת על נתונים לא מספיקים. ולנושא ההסטה עצמה - אין זו גזענות אנטי-ימנית שבאה לטעון כי הימין ובנימין "בעלה של שרה" נתניהו בראשו השתתתף ברובו (שימו לב, ברובו, לא כולו) בהסטה הנלהבת שהובילה לרצח רבין. חלקנו זוכרים את ההפגנה האלימה אשר לכדה את ח"כ בנימין בן אליעזר במכוניתו בדרכו לכנסת, ואשר לא היתה רחוקה (ולא מחוסר מוטיבציה בנושא) מלערוך את הלינץ' הפוליטי הראשון כבר אז. אחרי אותה הפגנה אגב, לאותם הטוענים כי איש לא יכל לצפות את הרצח, יצא בן אליעזר מול המליאה בנאום מרשים במיוחד אשר בו אמר במפורש כי ההסטה הזו עוד תוביל לרצח. בנוסף לארוע זה (משנת 93 כמדומני) גם זכורים לנו המראות של ביביהו האהוב שלנו כאשר הוא מניף את זרועותיו מעל המון נלהב ומנצח על שירת "הוא בוגד" לנוכח תמונת רבין במדי אס אס. אז כן, הימין תמיד מסיט. אבל הוא לא לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר, כך הסתבר לי, הוא בעל כרומוזום Y. סליחה שיר, מקווה שלא נעלבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. נתניהו חטא בהסתה. הוא נתן לגיטימציה להסתה; הוא הופיע מול קהל ששאג "בדם ואש את רבין נגרש", וזו, מה לעשות, הסתה. הוא הופיע בהפגנה בה נישא ארון מתים ועל שמו של רבין, וזו, מה לעשות, הסתה. הוא הופיע בעצרת, בה נישאו תמונות של רבין במדי אס.אס. ובכפיה על ראשו. וזו, מה לעשות, הסתה. אנשי ליכוד אחרים - בני בגין, דן מרידור, דוד לוי, אהוד אולמרט, מיקי איתן, ואחרים - סירבו להופיע בעצרות ימין אלו. אני מסכים איתך שהליכוד, כגוף, לא היה מעורב בהסתה - אבל חלק ממנהיגיו - נתניהו, שרון, לבנת, הנגבי - היו גם היו שותפים. הם דרדרו את האווירה. הם חשבו שהם יכולים לשלוט בה, והם טעו. האם הרוצח הושפע על ידי ההסתה? יש להניח. בדבריו הראשונים - כשהובא להערכת מעצר, ובעת חקירתו - הוא אמר שהוא חשב שהוא יהפוך לגיבור לאומי. מישהו יצר את האווירה שלפיה, רוצח ראש ממשלה שנבחר באופן חוקי יכול להיות גיבור לאומי. היו מי שדיברו על דין רודף ועל דין מוסר. היו מי שטבעו את הביטוי "רבין ופרס תחילה." כל האנשים הללו שותפים, במידה מסוימת, לרצח; הם שיצרו את האווירה בה רצח כזה לא רק שלא נחשב לפשע, אלא למעשה פטריוטי. בנימין נתניהו, לבנת, הנגבי ושרון אשמים בדיוק בגלל שהם היו מודעים לאווירה הזו, וטיפחו אותה. מטרתם הייתה דמוניזציה של יריבם; הם לא רצו שיירצח, שכן הדבר היה מזיק להם פוליטית. הם רק רצו "לחמם את הרחוב". ועל כך הם היו צריכים לשלם את המחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כנראה שכח, שבכל ההיסטוריה של מדינת ישראל עוד לא היה שמאלן, שרצח ימני בגלל דעותיו הפוליטיות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל ההסטוריה היה רק ימני אחד כזה. אל נא לך לצאת בהכללות על סמך סטטיסטיקה של אחדים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני נוקט שום עמדה פוליטית אבל למען נכונות הדברים יש לזכור מספר שמות שבכל זאת עולים לי בראש בהקשר של טרור ימני-קיצוני: -יונה אברושמי -דב שילנסקי -ברוך גולדשטין -עמי פרופר -ואותו מר אסקין שקרא תפילת "פולסא דנורא" על נושא השיחה יצחק רבין וכמה שהתאצמתי לא הצלחתי למצוא שמאל יותר קיצוני מאיבי נתן שכמה שלא ישתדל עוד לא רצח אף אחד.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתם צודקים. לא משנה עד כמה אני אנסה להיות אוביקטיבי בנושא, המסקנה המתבקשת היא שהימין אכן יותר אלים מהשמאל. אבל שוב - כמו שצינתי קודם, הסיבה שהרצח הפוליטי הראשון (ובתקווה, גם האחרון) היה מימין לשמאל הוא רק ענין של מקריות, מאחר שלא לפני זמן רב ההפגנות האלימות וצעקות "בגין בוגד" היו מנת חלקו של השמאל. אולי נקודת התורפה של הימין בנושא השליטה העצמית מקורה באידיאולוגיה אשר מטבעה אלימה יותר, ואולי לא. יש לזכור ולהבחין בכל מקרה בין דעות קיצוניות לבין חזירות סתם - ח"כ לשעבר בני בגין היה מבעלי הדעות הקיצוניות ביותר מבין הפוליטיקאים הימנים, אך הוא היה אדם שקול והגיוני, וידע היכן למתוח את הגבול. בנימין נתניהו לעומתו, המתון יותר מבחינה אידיאולוגית, לא סתם את פיו גם אחרי הרצח ("אהוד ברח" מצלצל מוכר?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההברקה ''אהוד ברח'' פלט דווקא צחי הנגבי, שאינו נמנה עם האגף המתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אהוד ברח" היה קמפיין שלם של הליכוד. בכל אותו קמפיין נמנעו הליכוד ובנימין נתניהו מלהזכיר את אסון צאלים. פרט לאחד - והוא צחי הנגבי. מאיזו שהיא סיבה, הוא הסכים להתלכלך במקום ביבי. זה לא הפריע לליכוד להשתמש בביטוי "אהוד ברח" כביכול בהקשרים אחרים (אהוד בורח מהתחייבויות, אהוד בורח מהדתיים ועוד הקשרים צולעים אחרים) בקריצה תמידית לעבר אותם פצועים שלא פונו משדה הקרב. לא אשכח את נאומו של ביבי לתומכיו לאחר שברק הודיע שלא ישתתף בעימות - "אהוד לא בא. אהוד ב... ב... ב..." (הקהל משולהב: "ברח!"). רגע אחר שלא ישכח, הוא הפרגון הנפלא של אריק שרון לעמיתו השמאלני לאחר שהתברר שזה ניצח בבחירות: "אני רוצה לברך את אהוד ברק על בריחתו". נפלט לו. יוני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי שהתחיל את הכל היה צחי הנגבי - הוא היה זה שהמציא את מטבע הלשון הזה, ששימש את הליכוד לאחר מכן. (למרות שהנגבי טען כי השתמש בו לפניו עיתונאי כלשהו ששמו פרח מזכרוני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל זכויות היוצרים על ''אהוד ברח'' שמורות ליוסי שריד, לאחר ההצבעה על חוק ההמרה, שבה נמנע ברק מלהגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונה אברושמי רצח את אמיל גרינצוויג, איש שלום עכשיו, בעת הפגנה בפברואר 83'. המסיתים היו אריאל שרון ו(ראו זה פלא) צחי הנגבי, אולי האדם המתועב ביותר בפוליטיקה הישראלית לדורותיה. ישראל קסטנר, איש מפא"י, נרצח בשנת 56, (אם זכרוני אינו מטעני), על ידי אנשי ימין. עתונות הימין השתתפה בהסתה; חבר חירות, שמואל תמיר, האשים את קסטנר בבגידה; והשופט בנימין הכהן, לימים חבר כנסת מטעם חרות, קבע כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן". נמצאו פטריוטים דגולים שתירגמו את הקריאה לשפת האקדח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |