|
||||
|
||||
יכול להיות שאתם צודקים. לא משנה עד כמה אני אנסה להיות אוביקטיבי בנושא, המסקנה המתבקשת היא שהימין אכן יותר אלים מהשמאל. אבל שוב - כמו שצינתי קודם, הסיבה שהרצח הפוליטי הראשון (ובתקווה, גם האחרון) היה מימין לשמאל הוא רק ענין של מקריות, מאחר שלא לפני זמן רב ההפגנות האלימות וצעקות "בגין בוגד" היו מנת חלקו של השמאל. אולי נקודת התורפה של הימין בנושא השליטה העצמית מקורה באידיאולוגיה אשר מטבעה אלימה יותר, ואולי לא. יש לזכור ולהבחין בכל מקרה בין דעות קיצוניות לבין חזירות סתם - ח"כ לשעבר בני בגין היה מבעלי הדעות הקיצוניות ביותר מבין הפוליטיקאים הימנים, אך הוא היה אדם שקול והגיוני, וידע היכן למתוח את הגבול. בנימין נתניהו לעומתו, המתון יותר מבחינה אידיאולוגית, לא סתם את פיו גם אחרי הרצח ("אהוד ברח" מצלצל מוכר?). |
|
||||
|
||||
את ההברקה ''אהוד ברח'' פלט דווקא צחי הנגבי, שאינו נמנה עם האגף המתון. |
|
||||
|
||||
"אהוד ברח" היה קמפיין שלם של הליכוד. בכל אותו קמפיין נמנעו הליכוד ובנימין נתניהו מלהזכיר את אסון צאלים. פרט לאחד - והוא צחי הנגבי. מאיזו שהיא סיבה, הוא הסכים להתלכלך במקום ביבי. זה לא הפריע לליכוד להשתמש בביטוי "אהוד ברח" כביכול בהקשרים אחרים (אהוד בורח מהתחייבויות, אהוד בורח מהדתיים ועוד הקשרים צולעים אחרים) בקריצה תמידית לעבר אותם פצועים שלא פונו משדה הקרב. לא אשכח את נאומו של ביבי לתומכיו לאחר שברק הודיע שלא ישתתף בעימות - "אהוד לא בא. אהוד ב... ב... ב..." (הקהל משולהב: "ברח!"). רגע אחר שלא ישכח, הוא הפרגון הנפלא של אריק שרון לעמיתו השמאלני לאחר שהתברר שזה ניצח בבחירות: "אני רוצה לברך את אהוד ברק על בריחתו". נפלט לו. יוני |
|
||||
|
||||
אבל מי שהתחיל את הכל היה צחי הנגבי - הוא היה זה שהמציא את מטבע הלשון הזה, ששימש את הליכוד לאחר מכן. (למרות שהנגבי טען כי השתמש בו לפניו עיתונאי כלשהו ששמו פרח מזכרוני) |
|
||||
|
||||
צר לי, אבל זכויות היוצרים על ''אהוד ברח'' שמורות ליוסי שריד, לאחר ההצבעה על חוק ההמרה, שבה נמנע ברק מלהגיע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |