בתשובה לאורי, 22/10/99 21:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל פוליטיקאי חפץ חיים נשבע בנקיטת חפץ כי הינו נאמן ל"מורשת רבין" מכניס לנאום את הפנייה האינטימית "יצחק..." ומברבר את השומעים לעייפה על נאמנותו לדרך ולמורשת. אלא שהמציאות הינה שלא דרך ולא מורשת ולא דבר מצרכי הפוליטיקאים המבצעים לא פחות מאשר שימוש ציני במת לצרכים עכשווים לחלוטין. אין ולא הייתה מורשת רבין. רבין היה פוליטקאי בדמות ובתבנית פוליטיקאי הדור בו גדל. לא מנהיג מגביה ראות, לא מכריז נחוש על הקמת מדינת ישראל ולא דבר מדברים אילו. הפוליטיקאים זיהו את התועלת האלקטורלית הטמונה במנטרה "רבין", "דרך רבין" ו"יצחק היקר" לוחצים חזק ככל יכולתם על בלוטת הדמעות רגשות אשם, ותחושת השייכות המדומה המוענקת לשומע ולמשתתף בריטואל המוות הממוחזר. הבעיה ה"קטנה" הינה שבדרך ישנו מחנה גדול הרבה יותר גדול מכדי שניתן יהיה לכפות עליו שטיפת מוח אידוקרינטיבית המופעלת כיום. רבין עבור ציבור זה אינו "מורשת,, אינו "יקר" ואינו כל מה שלא היה באמת בחייו ואשר מנסים לייצר יש מאין. ההתעלמות ממחנה גדול זה וקידוש מלאכותי של זכרון, שלא ידע בעצמו שהוא כזה, תוביל להעמקת הקרע ולחוסר אפשרות לסגור אותו גם ב 50 שנה הקרובות. (ראה את הקרע חרות - מפאי שנמשך כמעט 60 שנה ויותר) אבל מהם שיקולים אילו מול התועלת המיידית בקלפי? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |