 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שמה שנעשה כאן הוא חילוץ הרבה מדי ממעט מדי. מה רע בניתוח הפשוט הבא: הקפטן נתפס בעינינו כגיבור היות ומה שעשה היה הרבה מעבר לציפיות שלנו מטייס, והרושם הוא רב היות ומדובר בסיטואציה בה הרבה מוטל על הכף - חיי אדם. ניגש לנושא בצורה הפוכה. מה היינו חשים אילולא ההצלחה המסחררת? היינו חשים צער מסוים על האירוע (בהתאם למידת הקרבה שלנו לאירוע, ובהנחה שאיננו שוחרי רעתם של אמריקנים באשר הם... אוסמה בטח היה חוגג), לא היינו מאשימים את הטייס, היות והנסיבות מצביעות על כך שאסון הוא ודאי. ובמידה ואין בנמצא טעות אנוש להיתלות בה, היינו מכריזים בצער איזושהי גרסה המקובלת עלינו של 'שיט הפנז'. הכל כאן בהתאם לציפיות. אם לעומת זאת, היינו מוצאים פשלה של הטייס או מישהו אחר שיכול היה למנוע את ה'ברוך', היינו מביעים אכזבה במידה כזו או אחרת, ודורשים שינויים או סנקציות בהתאמה. זה מה שקורה כשדברים הם מתחת לציפיות. מנין נובעות הציפיות שלנו? שאלה קשה, ותשובה אנטי קפיטליסטית, אוטופיסטית או אחרת בוודאי אינה מוצדקת לגביה. הנסיון של ובר מתייחס למסגרת מאוד מוגדרת, ולהשלכות מאוד ספציפיות. היא מעוגנת במציאות מאוד מסוימת ואינה פרו-קפיטליסטית או אנטי-קפיטליסטית. ובר אינו שואל אם טוב או רע להיות קפיטליסט (ובוודאי שאינו מתייחס לשאלה, איזהו גיבור?) אלא רק מנסה להתחקות על המקורות הסוציו-היסטוריים והתרבותיים של הדרייב הקפיטליסטי. על מוצדקותם או נכונותם של מקורות אלה הוא אינו שואל כלל, שהרי לו היה עושה זאת, היה חורג מתחום הסוציולוגיה לתחום הפילוסופיה ואולי אף לתאולוגיה. בקצרה, ובר אינו מחלץ הרבה מדי ממעט מדי. הוא פשוט מציע ניתוח מסוים ומצביע על דברים שאמורים לבסס אותו. אם מתעקשים לחפש בסיס פילוסופי לובר, הרי ידוע כי הוא הושפע מניטשה. כשקוראים את ניטשה, שאלת הערכים והתרבות עולה באופן חד. ובר גרס כי אנו מצויים בעולם מלא אלים. הוא מציין את ריבוי המקורות והמשמעויות הנתפסות, ובעבודה הנ"ל מנסה למסמר אחת מהן. אומנם ובר אינו מרכז הדיון כאן, אבל לדעתי הוא דוגמה טובה לכיצד להימנע מ'תפסת מרובה - לא תפסת'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מנין נובעות הציפיות שלנו? שאלה קשה, ותשובה אנטי קפיטליסטית, אוטופיסטית או אחרת בוודאי אינה מוצדקת לגביה". כל תשובה שאיננה טריוויאלית, ומציעה מודל מעניין לדמות הגיבור האזרחי, היא מוצדקת, רצויה ומקדמת את הבנת הנושא. "הקפטן נתפס בעינינו כגיבור היות ומה שעשה היה הרבה מעבר לציפיות שלנו מטייס, והרושם הוא רב היות ומדובר בסיטואציה בה הרבה מוטל על הכף - חיי אדם". זו דוגמה להסבר טריוויאלי ומופרך על פניו. כל כך קל להביא דוגמאות מפריכות, שלא כדאי לטרוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנין נובעות הציפיות שלנו? אני הבנתי את התשובה במאמר לא כ"אוטופיסטית", אלא ההיפך - כ"טבעית". עיקרו של המאמר הוא ניסיון של המחבר להצביע על כך שיש "טבע האדם" שלא מסתדר עם הנחות היסוד של המערכת הקפיטליסטית, וכולל אחווה, הרצון לעשות עבודה טובה, עבודה כשליחות וגו'. לדעתו של המחבר, הטבע הזה נחשף במצב קיצוני שמאפשר לנו הצצה אל מעבר להתנהלות השגרתית של המערכת החברתית. בסעיף "הפרש הבודד", המאמר מזהיר אותנו במפורש מניתוח של תופעות חברתיות במושגים פסיכולוגיסטיים, שמקדם מגמות רומנטיות ואוטופיסטיות (גאולה משיחית, פשיזם). מהמשך המאמר יצאתי קצת מבולבל, כי לא לגמרי ברור לי מה הוא מציע במקום הפרשנות הפסיכולוגיסטית: האם ניתוח סוציולוגי במושגים מדעיים של תופעה, או בניית "נרטיב" שנתון לבחירתנו. (וובר לדעתי הוא ניאו-קאנטיאני, בסביבה של ריקרט. אבל אני לא מומחה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בהמשך הוא מנסה ללמוד על תופעת האחווה דווקא מההתנהגות במצבי חרום. אולי צריכים ללמוד גם על הדיקטטורה מההתנהגות במצבי חרום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפיסקה המתחילה במילים "הכמיהה אל הגיבור המושיע היא השורש הפסיכולוגי של תפיסת הגאולה המשיחית" היא ניתוח פסיכולוגי של הצורך בדמות הגיבור. אז איפה פה האזהרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. הקריאה שלי כאן הייתה מוטעית, כנראה בגלל שאני מתעניין יותר במתודולוגיה מאשר בפוליטיקה. המחבר מזהיר אותנו מהפיכת סמלים פסיכולוגיים לאג'נדה פוליטית, בגלל שסמל אינו מושג קונקרטי. בקריאה השנייה הזאת, אני מוצא שאני חלוק עליו: תפיסת הגאולה היא מושג חברתי ולא סמל פסיכולוגי, וגם אם יש לו מקורות פסיכולוגיים, אי אפשר להעמיד מושגים חברתיים על פסיכולוגיה של יחידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שיש לי משהו נגד הסברים פסיכולוגיים אבל דווקא בנקודה הזאת התוספת של הסבר סוציולוגי מתבקשת. בתרבות האמריקאית רעיון ה"גיבור" הוא רעיון מאוד חזק, הן גיבורים באומנות הפופולרית כמו באטמן או איירוןמן, והן גיבורים היסטוריים כמו דיווי קרוקט. חוץ מזה שבתרבות האמריקאית יש את מושג ה"שומרוני הטוב" שהוא בדיוק האדם שפועל למען הזולת ללא רווח אישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה אני מסכים. ובר היה הרבה דברים. אני זוכר שקראתי אי אז שהוא הושפע גם מניטשה, ומין הסתם הדגש הוא על גם. כמדומני לא כל כתבי ניטשה היו זמינים לו (ייתכן שהרצון לעצמה לא פורסם בכלל). בתור אחד שלא מתלהב מהקפיטליזם, לא הייתי ממהר לתקוף אותו על חוסר טבעיות. האם יש שיטה כלכלית טבעית מלבד חזרה לטבע וכלכלת מתנות או חליפין מוכללים? הסוציאליזם טבעי? משהו אחר? טבעי שלבני אדם יש צורך בכלכלה, טבעי שמערכת כלכלית מפותחת מדגישה ויוצרת היבטים חברתיים מסוימים, טבעי שאפשר להקביל את אלה להיבטים פסיכולגיים מסוימים, והיפוך של כל משפט נראה לי שקרי. לומר היבטים פסיכולוגיים מסוימים הם טבעיים, וכו', נראה לא משכנע. בוודאי יש גם פער בין משמעות הטבעי במשפט ההפוך לזו שבמשפט המפוקפק. עבור כל המעוניינים בהסבר לא טריוויאלי של ציפיות... לא הצעתי מאמר חליפי, לא ביצעתי סקירה תרבותית-היסטורית, ולא התכוונתי לעשות כאלה. רק נעלבתי מעט בשם ובר (שחביב עליי מאוד, הגם שהוא בטח לא התרגש) ומצאתי לנכון להשתמש בו כדוגמה לאיך עושים את העבודה (בבחינת דבר מכל צדדיו, ללא הטיה אידאולוגית - סליחה מרקס, או לפחות תוך ציונה וניסיון לאזן לפני הצדקתה הסופית, עם העמדת הגדרות ותמיכה בהן תוך סקירה מעמיקה של העובדות-פרשנות). בוודאי שאי אפשר לעשות דבר כזה במאמר קצרצר באייל, מה שלא מונע התרעמות מהקפיצה הגדולה בין תיאור (הקפטן הגיבור וההיבטים הפסיכולוגיים) למסקנה המרומזת (הקפיטליזם הדכאני והלא טבעי). ראיתי שמלחמת התש"חים כבר התחילה... באנו על שכרנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שמערכת חברתית היא תמיד קונבנציאליסטית, אבל נדמה לי שהיא יכולה להתאים יותר או פחות לטבע האדם. אמנם אנחנו צריכים להניח כאן טבע קבוע לאדם, ולכן נכנסים למהותנות, אבל לא ברור לי כיצד אפשר להימנע ממהותנות לחלוטין. אני לא מנסה לטעון שיש מערכת חברתית שהיא "טבעית" לאדם. ולא ש"טבעי" זה "טוב", או אפילו שהמערכת החברתית *צריכה* להתאים לטבע האדם. אבל קשה לי להתעלם מכך שאנחנו יצורים ביולוגיים מסוג מסוים, ולכן שאפשר להעלות שאלות כמו האם מערכת חברתית מסוימת מביאה ליותר רווחה/אושר/מה-שתרצה לבני אדם מאשר מערכת חברתית אחרת. אני מניח שמרקסיסט יעדיף להחליף את הניגוד טבעי/קונבנציונלי בניגוד אמת/כזב של האידיאולוגיה בהתאם לשלב ההתפתחות ההיסטורי. אבל אני לא מכיר מספיק את השיח המרקסיסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות ויש לנו אינטרס בתועלת לאדם, שהרי כולנו בני אדם, ברור שיש לנו צורך בהתייחסות ליצור הביולוגי המסוים, ולבירור טובתו ותועלתה במסגרת המונית. יש בעיה עם האוניברסל 'אדם'. הבעיה קיימת לגבי כל אוניברסל. השאלה היא אם אנו יכולים לעקוף או לבטל אותה. אנסה להיפטר מהמילה מהות ולבדוק השלכות. באופן גס, אנו רגילים להבחין בין שני דברים בקיום, אובייקט ופעולה. כאשר אנו מסתכלים על פעולה, אנו אומרים שזו פעולה של אובייקט מסוים, ומכאן זה זוכה לראשוניות. האם אנו יכולים להיפטר מראשוני זה? סבורני שכן. כשאנו נפטרים מראשוני זה, כל שנשאר לנו הוא פעולה. נאמר שבתפיסה סטטית של פעולה, אנו מתכוונים למושג אנרגיה. אולם אנרגיה אינה באמת סטטית, היא יצירתית, היא תמיד מתמירה את מצבה הסטטי הריק (שהוא רעיוני בלבד) למשהו אחר. כלל שיותר מחלקיה הם חלקים דומים, כלומר, ככל שיש יותר פעילויות דומות, הרי שיש יותר סיכוי שהן יתאגדו לכדי משהו יציב, לו נקרא מבנה, שהוא בעצם האובייקט הנתפס שלנו. היות ולא עיגנו את הפעילות, כלומר, לא נתנו לה אופן מהותי, למעט זכותה להשתנות במופעיה (אפשר לזהותה עם ה'רצון' של שופנהאואר), הרי שאיננו יכולים לגרוס חוקיות. עם זאת, אנו יכולים לגרוס כי מבנים הם פעילויות יציבות יחסית, כלומר, הן מתמשכות בזמן. מבנים דומים הם בסיס להכללה. הם יוצרים אוניברסל. עם זאת, הם דומים בממוצע, יש להם תכונות שמאפשרות זיהוי דומי ביניהם, אולם אין אפשרות לקביעת זהות ביניהם. נאמר שלחלק מהמבנים נייחס את תכונת החיים. במה זו מתבטאת? בזיהוי עצמם כחשובים לעצמם, ומכאן, בפעילות להגברת בטחונם, שרידתם ושגשוגם. מבחינה ביולוגית, כל עוד לפעילויות דומות יש די משאבים, וכל עוד הן זקוקות זו לזו לתמיכה הדדית, הרי ששיתוף פעולה הוא רצוי. עם זאת, ברגע שיש חוסר במשאבים, או ברגע שהתלות ההדדית מצטמצמת, הרי שתחרות ושעבוד (בבחינת הפיכת האחר למשאב) הן רצויות. בבחינה זו, מטבען של הפעילויות הללו להתנגש זו עם זו (ניטשה - הרצון לעוצמה). גם בהיעדר מצב מצוקה, אם מבנים אלה רשאים לפעילויות לא מוגדרות (כלומר, יצירות דמיוניות - לוק, ארכטיפים עצמיים), הרי שהם ייצרו משמעויות מתנגשות שיצדיקו ויחריפו את ההתנגשויות ביניהם. עדיין אנו צריכים לזכור שמבני פעולה אלה (פעילויות מתמשכות) הם דומים בממוצע, ושהם זקוקים זה לזה (הם חברתיים, הגם שלא בהכרח חברותיים). מכאן שיש תנודה מתמדת בין שיתוף פעולה להתנגשות. באשר לדרישה המוסרית. נאמר כי אנו מבחינים בכל העניין הזה, ואין חיי המאבק המתמיד נושאים חן בעינינו. מכאן שניטה לאמץ כללים שמגבילים את המאבק לעוצמה, וניטה להיות סובלניים יותר לתופעותיו. עם זאת, סובלנות מפליגה מסתכנת בהרשאת השמדת עצמה והמשמעויות היקרות לה, ועליה להרהר היטב ברעיון של מוטב לסבול את הרע מאשר לעשותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל, אבל פילוסופיה מהותנית, קביעות מטאפיסיות ותשובות סופיות פשוט לא מובנות לי ואני לא מוצא בהן עניין. זה לא אתה, זה אני - גם הגל, היידיגר ועוד רבים וטובים נמצאים מחוץ לדיון הרציונאלי מבחינתי. אני לא אומר שאין להם ערך (ואני מניח שלדברים שכתבת יש ערך), אבל מבחינתי קביעות מטאפיסיות שאינן יכולות בעיקרון להנביע תוכניות מחקר מדעיות הן פשוט לא מעניינות. אנשים חכמים ממני יכולים להמציא להם מטאפיסיקות, אבל בהיעדר יכולת הכרעה רציונאלית בין מטאפיסיקות מתחרות, זאת נראית לי פעילות לא מועילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהונתן??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מישהו קרא לי? אני אנסה להבהיר את עצמי. כמובן שאני לא חושב שמטאפיסיקה צריכה לעמוד בקריטריונים מדעיים. אני גם לא חושב שיש הליך לוגי להכרעה בין מטאפיסיקות (ואני גם לא חושב שיש הליך כזה להכרעה בין תיאוריות מדעיות), ואני לא חושב שיש מדע טוב בלי מטאפיסיקה. אחרי שאמרתי את כל זה, מטאפיסיקה צריכה להיות קשורה לניסיון שלנו ולהציע קשרים למדע שיאפשרו לפחות דיון רציונאלי בתקפותה, ולא להיות אוסף הגדרות וגזירות דדוקטיביות מההגדרות. זאת לא גישה יוצאת דופן. לא מאז קאנט, שמבקר את התבונה הטהורה ואת היכולת שלנו להבין את הדברים-כלעצמם באמצעותה. דוגמאות למטאפיסיקה שמוצאת חן בעיניי אפשר למצוא הרבה, למשל מרקס (שלא רק מציע בסיס לתוכניות מחקר, אלא אפילו ניבויים) ופופר (תורת שלושת העולמות). פוסטמודרניסטים, אם עליהם אתה חושב, בד"כ לא מתעסקים במטאפיסיקה. האם השארתי אותך פחות תמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, אתה תמיד כזה רציני. כן, אני מבין, ולא באמת לגמרי לא הבנתי גם קודם. ומה פתאום שאני אחשוב על פוסטמודרניסטים? אני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק באייל. מחוצה לו אני מהאנשים הפחות רציניים שאני מכיר. חשבתי שאתה פוסטמודרניסט, מצטער. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |