 |
היות ויש לנו אינטרס בתועלת לאדם, שהרי כולנו בני אדם, ברור שיש לנו צורך בהתייחסות ליצור הביולוגי המסוים, ולבירור טובתו ותועלתה במסגרת המונית.
יש בעיה עם האוניברסל 'אדם'. הבעיה קיימת לגבי כל אוניברסל. השאלה היא אם אנו יכולים לעקוף או לבטל אותה. אנסה להיפטר מהמילה מהות ולבדוק השלכות.
באופן גס, אנו רגילים להבחין בין שני דברים בקיום, אובייקט ופעולה. כאשר אנו מסתכלים על פעולה, אנו אומרים שזו פעולה של אובייקט מסוים, ומכאן זה זוכה לראשוניות. האם אנו יכולים להיפטר מראשוני זה? סבורני שכן.
כשאנו נפטרים מראשוני זה, כל שנשאר לנו הוא פעולה. נאמר שבתפיסה סטטית של פעולה, אנו מתכוונים למושג אנרגיה. אולם אנרגיה אינה באמת סטטית, היא יצירתית, היא תמיד מתמירה את מצבה הסטטי הריק (שהוא רעיוני בלבד) למשהו אחר. כלל שיותר מחלקיה הם חלקים דומים, כלומר, ככל שיש יותר פעילויות דומות, הרי שיש יותר סיכוי שהן יתאגדו לכדי משהו יציב, לו נקרא מבנה, שהוא בעצם האובייקט הנתפס שלנו.
היות ולא עיגנו את הפעילות, כלומר, לא נתנו לה אופן מהותי, למעט זכותה להשתנות במופעיה (אפשר לזהותה עם ה'רצון' של שופנהאואר), הרי שאיננו יכולים לגרוס חוקיות. עם זאת, אנו יכולים לגרוס כי מבנים הם פעילויות יציבות יחסית, כלומר, הן מתמשכות בזמן.
מבנים דומים הם בסיס להכללה. הם יוצרים אוניברסל. עם זאת, הם דומים בממוצע, יש להם תכונות שמאפשרות זיהוי דומי ביניהם, אולם אין אפשרות לקביעת זהות ביניהם.
נאמר שלחלק מהמבנים נייחס את תכונת החיים. במה זו מתבטאת? בזיהוי עצמם כחשובים לעצמם, ומכאן, בפעילות להגברת בטחונם, שרידתם ושגשוגם. מבחינה ביולוגית, כל עוד לפעילויות דומות יש די משאבים, וכל עוד הן זקוקות זו לזו לתמיכה הדדית, הרי ששיתוף פעולה הוא רצוי. עם זאת, ברגע שיש חוסר במשאבים, או ברגע שהתלות ההדדית מצטמצמת, הרי שתחרות ושעבוד (בבחינת הפיכת האחר למשאב) הן רצויות.
בבחינה זו, מטבען של הפעילויות הללו להתנגש זו עם זו (ניטשה - הרצון לעוצמה). גם בהיעדר מצב מצוקה, אם מבנים אלה רשאים לפעילויות לא מוגדרות (כלומר, יצירות דמיוניות - לוק, ארכטיפים עצמיים), הרי שהם ייצרו משמעויות מתנגשות שיצדיקו ויחריפו את ההתנגשויות ביניהם.
עדיין אנו צריכים לזכור שמבני פעולה אלה (פעילויות מתמשכות) הם דומים בממוצע, ושהם זקוקים זה לזה (הם חברתיים, הגם שלא בהכרח חברותיים). מכאן שיש תנודה מתמדת בין שיתוף פעולה להתנגשות.
באשר לדרישה המוסרית. נאמר כי אנו מבחינים בכל העניין הזה, ואין חיי המאבק המתמיד נושאים חן בעינינו. מכאן שניטה לאמץ כללים שמגבילים את המאבק לעוצמה, וניטה להיות סובלניים יותר לתופעותיו. עם זאת, סובלנות מפליגה מסתכנת בהרשאת השמדת עצמה והמשמעויות היקרות לה, ועליה להרהר היטב ברעיון של מוטב לסבול את הרע מאשר לעשותו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש