בתשובה לצב מעבדה, 02/01/10 15:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חמש דקות ביום הן האקמול שניתן לבעיית הנמק במוח. אין שום ערך להגיה נכונה של "מכיר" בלי להבין את הרציונל שמסתתר מאחריה, כפי שאין שום ערך להטיף ל"מאחריה" ולא "מאחוריה" בלי להסביר את ההגיון שבכך(*). הגישה הזאת מעודדת את ההרגשה שמדובר בסתם אוסף שרירותי של קביעות חסרות טעם, במסגרת הניג'וס הכללי הצפוי מידי המחנכים והמורים, שאין שום סיבה שבעולם להתייחס אליו ברגע שהשעור הסתיים. (*) היתה פעם תכנית סטירית בשם "אחורי החדשות", וההתחכמות שבשם התבזבזה לגמרי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום ערך גם לביצוע נכון של חילוק ארוך בלי להבין את הרציונל שמסתתר מאחוריו ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר (המומלץ) של יהושוע סובול ''שתיקה'' יש דוד ששירת בצבא הבריטי ומאז הוא מברך על הוויסקי בעברית כשרה ''תחת הרם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק, בהתחשב בכך שבתי הספר לוקים כעת, ואולי לקו תמיד, במחלה קשה ושמה דידקטיקה. חלק מההשלכות של העניין הזה היא שעמום, חוסר הבנה וחוסר קשב גם אצל התלמידים המשתדלים ביותר. (זה מתחיל כבר בגן, אגב, ממה שראיתי. מבחינת המערכת, אם מידע נופל ביער ואף אחד לא סיכם אותו על בריסטול, או הכין ממנו דף צביעה בצורת ענן או חנוכייה, הוא לא קיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל כך חשוב להבין את כל הלוגיקה הדיקדוקית של מילה מסויימת אפשר לפרק את הנושא לכמה שעורונים של 5 דקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון, כפי שאני מבין אותו, הוא לא לפרק את הנושא הלימודי לפרקי זמן קצרים של חמישה דקות, אלא לטפל בשיבושי לשון כמו שמטפלים ביבלית כשאין מעדר או חמרי הדברה. כמדומני שההצלחה תהיה דומה. לא כל כך חשוב לאבין את כל הלוגיקה הדקדוקית של מילה מסוימת. חשוב להבין את כללי השפה שבה אנחנו משתמשים, ובהקשר הזה שיבושי ועיוותי הלשון כבר מטופלות מאליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שמעבר לפיסת ידע, מה שמרכיב שליטה טובה בשפה הוא גם האהבה אליה או האהבה לשפות בכלל, הסגנון הכללי שבו מדברים מסביב, ''חוש'' מולד לשפות שקיים ברמה האישית, ועוד גורם שחשבתי עליו אבל שכחתי כרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרי: אם לא היית מספרת על הגורם ההוא ששכחת, לא היינו יודעים עליו בכלל והיינו חושבים שאת זוכרת הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כללי שפה שונים מהכללים של משחק המנופול או תקנות התעבורה בכך שהם לא הומצאו, אלא גולו. חוקרי-השפה עוקבים אחר דובריה, ומנסים לזהות בה חוקיות ותבניות. מסקנותיהם הם "חוקי הלשון", והם דומים יותר לחוקי טבע מאשר לחוקי הכנסת בכך שהם אינם ציווים, אלא תיאורים תמציתיים ומופשטים של תופעות נצפות. התוצאות אמנם מעניינות, אבל אני לא רואה רציונל חזק מאחורי הטענה שחשוב להבין את כללי השפה. הם לא חשובים. אם כבר, חשוב "לדבר נכון" - כאשר את צירוף המילים "לדבר נכון" מבינים בקונטקסט תרבותי\מעמדי\אסתטי, ולא כאמידה בסטנדרטים שמציב איזשהו קודקס מקודש. בכל חברה "בני תרבות" מדברים באופן מסויים, ואני רואה את המשימה של הפיכת ילדים לבני-תרבות כאחד מתפקידיה של מערכת החינוך (באמצעות חיברות מתאים והקניית ידע והשכלה). כך שלימודי לשון דומים יותר ללימודי נימוסים והליכות מאשר ללימודי מתמטיקה, ועל פניו, נראה שהתוכנית הזו חותרת בדיוק לשם. אני בעד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |