בתשובה לדובי קננגיסר, 18/01/02 11:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז עלינו לעשות קולות של שטיח כדי שחלילה לא נעיר את האריות מרבצן? נו טוף, גם את זה ניסינו. אזרחינו הטבוחים באותה עת אמנם לא כונו אז "קורבנות הפרובוקציה הישראלית" אלא "קורבנות השלום" אך דומני שהשם הנשגב לא שינה הרבה עבור הנרצחים ומשפחותיהם. אז להפוך עצמנו בני ערובה לרצונו הטוב של "ארי" הטרור? ולהשתמש בהלקאה עצמית ובסמנטיקה נשגבת למכור לעצמנו את הלוקש הקטלני הזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר את כל הקונספט של "שבעה ימים של שקט"? זה לא יעבוד אם אנחנו נמשיך לתקוף כל הזמן. כמעט הגענו לשבעה ימים של שקט, ואז החלטנו לחסל פתאום איזה מישהו. בשביל מה זה היה טוב? היינו יכולים להתחיל ליישם את טנט ואולי לצאת סוף סוף מהבוץ הזה שאנחנו חיים בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אין לי ספק (סביר) שהפעולה בחדרה אכן היתה תגובה לחיסולו של אותו כרמי. שנית, אני מסופק אם ההחלטה על חיסולו היתה, כדבריך, פתאומית. אני משער שהאיש נמצא ברשימת אלה שכאשר ישנה הזדמנות, מחסלים אותם, בלי להתחשב בשבעה ימי שקט או בכל שיקול אחר מלבד שיקולים כבדי משקל באמת. שלישית, אני נוטה להאמין שאריאל שרון אינו עוצר את נשימתו בתקוה להגיע לשבעה נקיים ולהתחיל מו"מ מדיני בו יופעל עליו לחץ מצד האירופאים והאמריקנים. לדעתי הוא חושב שעוד לא הגיעה השעה לכך, הוא מקוה להגיע לאותו מעמד כאשר הרש"פ חלשה יותר, אולי ממש נואשת, כדי שיוכל להכתיב להם תנאים שאינם רחוקים מלהיות תנאי כניעה (42% מהשטח וכד'). ורביעית, עד שלא מסתמנת נסיגה מוחלטת של הרש"פ מהתביעה לזכות השיבה, אין סיכוי שישראל של 2002 תסכים לפרק אפילו התנחלות אחת, כך שמו"מ מדיני לא ממש יביא תועלת ממילא. להיפך, יש סיכוי גדול שהוא יגרום לישראל נזק מדיני, ובעקבותיו עלולה להתרחש הסלמה צבאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת התשת אל-אקצא לא התחילה אתמול, והיא לא תסתיים מחר. ערפת בחר בדרך זו ברמה האסטרטגית, ולא ברמה הטקטית. אם ערפת היה משנה כיוון מבחינה *אסטרטגית* אז החיסול הזה לא היה אמור להפריע לו. החידוש של הלחימה הוא הוכחה לכך, שהפסקת האש (גם כן הפסקת אש, באנתיפאדה הקודמת זה היה נחשב מלחמה כוללת) הייתה *טקטית*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טנט, מיצ'ל פיצ'ל. . . אתה מאמין בכך ? אחרי שעברנו את מה שעברנו אתה עדיין מאמין שיש סיכוי קטן שבקטנים שדבר כזה יוציא אותנו מהבוץ ? אני כל כך תמה שאיני יכול להביע את תמיהתי במילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכיר לי מה האופציה השניה שלנו? שי-כהניזם? כן, אני חושב שעדיין יש סיכוי כזה, ואני חושב שבכל עת אנחנו צריכים לשאוף אליו - גם אנחנו נאלצים לצעוד שני צעדים לאחור, פנינו עדיין צריכות להיות מופנות קדימה - אל השגת הפסקת אש ואולטימטיבית - שלום בר-קיימא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שעלינו לשאוף לשלום. זה מובן מאליו, אבל הטרטורים הבלתי פוסקים שחוזרים על כך בשנים האחרונות ממש לא רלוונטיים. המדינה מראשיתה הייתה במצב מלחמה עם שכנותיה, אבל לפחות עד מלחמת ששת הימים לא שמענו כל הזמן את הטרטור הבלתי רלוונטי הזה, וגם לא אמרו לנו ''שי כהניזם''. היה ברור שאין שלום משום שהאויב לא רוצה שלום. המצב עכשיו זהה. אין שלום כי האויב לא רוצה שלום, ושטיפת המוח הבלתי פוסקת הזאת, כפי שנוכחנו לאחרונה מביאה רק נזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |