|
||||
|
||||
עמירה הס מחרה-מחזיקה אחריך, ואף מזכירה את מוחמד עותמן. היא, לעומתך, אינה נופלת בפח ואינה מכנה אותו ואת עמיתיו "אנשי שלום", אלא בתארים יותר אמינים כגון פעילי מאבק עממי נגד ישראל. |
|
||||
|
||||
הנקודה היא שהוא מוביל של מאבק לא אלים. מערכת הבטחון הישראלית מטפלת בו כפי שהיא טיפלה בדומיו בשנות השבעים והשמונים. לואקום שייווצר יכנס חמאס או תנועה אלימה אחרת (בהתחלה, עם תמיכה של הממסד הבטחוני הישראלי), ואז נוכל שוב לשנן את המנטרה ''אין פרטנר''. |
|
||||
|
||||
"הנקודה היא שהוא מוביל של מאבק לא אלים" זו בדיוק הנקודה שלי, וזהו גם בסיס ההתנגדות שלי לכינויו בתואר "פעיל שלום". שים לב שהמטרה תקפה גם לגבי עותמאן: כדי להיות פרטנר אתה צריך (1) להיות בעל סמכות בציבור שלך ו(2) בעל רצון להתפייס עם הצד השני או לפחות לפנות אליו. בשני התנאים עותמאן נכשל. -- אין באמור לעיל משום תמיכה במעצר מנהלי, שהוא אמצעי בזוי ומסוכן. יש להעמיד לדין את הפעיל האנטי-ישראלי הנ"ל מיד (או לשחררו אחר כבוד אם אין נגדו ראיות קבילות). |
|
||||
|
||||
והנה שוב, פעילים פרו-פלסטינים מכונים "פעילי שלום" ללא שמץ הוכחה ששלום ישראלי-ערבי הוא דבר-מה שהם מחפשים או מעודדים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |