בתשובה לגיל, 22/12/09 11:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוא נקצר את התהליך. סל התרופות הוא פועל יוצא של ביטוח בריאות הדדי, דהיינו מי שהכנסתו גבוהה משלם יותר עבור אותו ביטוח. אתה מתנגד לביטוח הדדי. אחרים תומכים בו. לכולכם ברור שועדת התרופות לא מיצרת תרופות ולא את הכסף לקנייתן. לכולכם ברור גם שאם אתה רוצה לקנות ביטוח נוסף באופן פרטי, אין חוק שאוסר את זה, וגם ברור שביטוח הבריאות שאתה מחוייב לקנות מקטין את ההכנסה הפנויה שלך ולפיכך גם את האפשרויות שלך לקנות ביטוח נוסף. אפשר להמשיך מכאן (ויותר טוב לחפש באייל איפה זה כבר נדון ולהמשיך משם). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיף, בהזדמנות זו, לשנות את הכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט טוב. 1) הוא לא בהכרח מתנגד לביטוח הדדי. הוא מתנגד לביטוח הדדי ב*כפיה*. 2) מנגנון השוק החופשי הוא מאוד שברירי ואינו יכול להתמודד עם תחרות מצד המדינה, לכן קיום ביטוח הדדי "מסובסד" על ידי המיסים מרסק את מנגנון היד הנעלמה. 3) בעניין "סוחרי" המוות צודק צפריר- מה פתאום "סוחר"? סוחר זה עיסוק סופר מוסרי שיכול להיות רלוונטי רק כאשר יש שוק חופשי ואנשים יכולים לבחור את סוחר המוות המועדף עליהם. עדיף "מונופוליסט של מוות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ביטוח הדדי לא בכפיה? זה פשוט שם אחר למתן צדקה, ואין טעם לקרוא לו ביטוח. אני לא חושב שיש מישהו שמתנגד לרעיון שמותר לעשירים לתרום כסף. 2. לא תהיה תחרות אם הביטוח הפרטי יתמקד באותם תחומים (ותרופות) שאינם ממומנים על ידי הביטוח הממשלתי. זה בדיוק המצב היום. 3. מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) ראה סעיף "האופציה הציבורית" בהצעת רפורמת הבריאות בארה"ב (אם כי כבר היום יש להם ביטוח הדדי "בכפיה"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מאיתנו לא גר בארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה, זה מונע מאיתנו לשקול את הרעיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא. אבל כאשר בא טיעון שאומר שביטוח רפואי ממלכתי יתחרה עם הפרטי ויזכה ליתרון בלתי הוגן, אין טעם לחשוב דוקא על יישום שלא עומד על הפרק בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה בארה"ב היא שכרגע האנשים המנווטים את דעת הקהל משקרים וטוענים שלא יהיו ועדות סל שיחליטו אילו אזרחים זכאים לקבל טיפול, ואילו אזרחים ייאלצו להתמודד בעצמם עם מחלתם, למרות שגבו מהם מס אמת כל חייהם (ולכן מוטב היה להם מבלי הרפורמה). ועדות סל (או בשמן המגוחך המופיע בכותרת) הן חלק בלתי-נמנע ממנגנון של ביטוח בריאות (פרטי או ממשלתי-כפוי), ומוטב היה לני"ט וידידיו בממשל שלא להציג את המתנגדים כמג'נונים פאשיסטים (למרות שחלק מהמתנגדים מציגים את הממשל כמג'נון פאשיסטי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך ירדתי לסוף דעתך אבל מהמאמר הזה אפשר ללמוד למשל על כוחם של טיעונים אמוציונליים וגם על רמת הליכלוך והמניפולציה הכללית בפוליטיקה האמריקאית של העשורים האחרונים (על זה מבכים, ומנסים לתקן אנשים משתי צידי המפה הפוליטית). בכל מקרה, אם הרפורמה תעבור (ויש סיכוי שכן, שזה תלוי גם במרוץ במסצ'וסטס שם המועמד הרפובליקני כבר הודיע שהוא רץ כדי לסכל את הרפורמה והדמוקרטים השקיעו משאבים רבים, פוליטיים וכספיים, מעבר למקובל), הרי שאובמה יצליח להעביר שינוי שנשיאים רבים לפניו ניסו ולא הצליחו. לשם השוואה, הרפורמה שניקסון ניסה להעביר היתה יותר מקיפה וכללה הגבלות יותר חמורות מהשינויים של אובמה. ממה שהנתי, הבעיה עם הרפורמה איננה רק בהרחבת הכיסוי לכלל (או כמעט לכלל) האוכלוסיה אלא הקטנת ההוצאה על שרותי רפואה. סנטורים כמו קנדי ז"ל ורוקפלר הדגישו את הפן הזה של הרפורמה. המאמר "חידת המחיר" שכתב אטול גוואנדה ופורסם בניו יורקר מסביר את הנושא. נקודת המוצא שלו היא מחוז מקאלאן שבטקסס, עם ההכנסה הממוצעת הנמוכה ביותר בארה"ב בערך $12,000 לאדם, ומהיקר ביותר מבחינת ההוצאה הרפואית לנפש כ- $15,000, כפול מהמוצע הארצי. הסיבה לכך איננה רפואה טובה יותר, תחלואה גבוהה יותר או תביעות על רשלנות רפואית. הסיבה היא הוצאה גבוהה יותר על שרותים רפואיים שונים כמו אולטרהסאונד, סורקים, בדיקות מעבדה מתקדמות, ניתוחים וכו'. גוואנדה מראה כיצד "תשלום עבוד שרותי רפואה" מייקר את סך ההוצאה הרפואית בארה"ב (60 מליון ניתוחים בשנה, מעל ומעבר לכל מדינה אחרת בעולם), ומציג נתונים כלל ארציים המצביעים על היקף ועומק הבעיה. הידעת שכנראה ועוד מעט קט שהני"ט ידרוש תשלום עבור קריאת מאמרים אונליין (כמו שהיה בתחילת הדרך)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי סוף דעתי: רפורמת הבריאות תביא בהכרח להקמת "ועדת סל" פדרלית, אשר תחליט מי ראוי לחיות, ואילו טיפולים יישארו ללא מימון. כינוי הוועדה death panel הוא דמגוגי והיסטרי, אך הטענה כאילו ועדה כזו לא תקום היא שקר. --- (היה שווה לקדם את הרפורמה רק כדי לשמוע שמאלנית מחמיאים לניקסון.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3) הביטוי "סוחרי מוות" מתייחס לכך שחברי הוועדה ממירים מוות במוות, כשם שבמסחר רגיל ממירים סחורה בסחורה. כשהם בוחרים להכליל בסל תרופה x על חשבון תרופה y, הם קונים את מותם של אלה שזקוקים לתרופה y במחיר מותם של אלה שזקוקים לתרופה x. לכן הביטוי הולם, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
come on, בנאדם, אתה באמת לא מבין למה הדימוי מתייחס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מבין, אבל, כך גם כל רופא וכל מפקד בצבא או מכבה אש ואנשי מד''א שלפעמים עומדים בפני החלטות דומות. התואר ''סוחרי מוות'' שמור לדעתי לסוחרי נשק, הרואין ואברים להשתלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול בין ועדת הסל שצריכה לבחור מי יחיה ומי ימות לבין צוות מד''א שניצב בפני בחירה דומה. צוות מד''א לא יצר את הסיטואציה שבה חייהם של אחדים באים על חשבון חייהם של אחרים, ואם לא יתערב ימותו כולם. ועדת הסל, לעומת זאת, היא חלק ממנגנון מלאכותי שהמדינה יזמה ובו חייהם של אחדים באים על חשבון חייהם של אחרים. כלומר, יש אנשים שמתים בגלל ועדת הסל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הדימוי שלי כבר נתתי. את שלך אני לא כל כך מבין. בכל עיסקה יש דברים הכלולים בעיסקה ודברים שמחוץ להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא רוצה להתעכב על ועדת הסל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |