|
טוב תעשה ישראל אם גם היא תצהיר על תביעותיה? אולי, אבל זו לא הבעיה; הדבר הקשה הוא להכריז על הויתורים שאתה מוכן לעשות. נתניהו יכול מחר להופיע ולומר שאנחנו תובעים שלום אמת נצחי, נורמליזציה מלאה, פרוז בעומק 150 ק"מ לתוך סוריה, מסירת הטילים הסוריים לידינו, סלילת אוטוסטרדה ישראל-תורכיה ומסדרון אוירי אם וכאשר נצא לתקוף את איראן (אולי גם מטוסי תדלוק סוריים). אמירות כאלה לא דורשות הקרבה פוליטית, אפשר לחזור מהן ולצמצם אותן בן-רגע. הדבר הקשה הוא להגיד "אנחנו מקבלים את דרישת סוריה להעברת הגולן לידיה". בדומה לכך, אסד מכריז השכם והערב שאין טעם לדבר אם לא מובטח שהגולן (בקווי 67 כולל כנרת) יוחזר לידיו, אבל הוא מעולם לא עשה מאמץ מינימלי להבהיר מה התמורה שהוא מוכן לתת. אם כל צד יהיה מוכן להכריז בפומבי על מה הוא מוכן לוותר אז יהיה טעם במה שאתה מציע. כל עוד לא כך הם פני הדברים זה לא יועיל.
יש הבדל גדול בין המו"מ על גלעד שליט לבין אותה החלפת מסרים עם הסורים. לגבי שליט מתנהל מו"מ פרטני של הצעות והצעות כנגד, ברמה של הגדרה עבור כל אסיר בנפרד אם ומתי הוא ישוחרר ולאן הוא יועבר, מה בדיוק יהיו ההסדרים והבטחונות וכיו"ב. זה מקביל למו"מ עם הסורים שיורד לרמות של כמה שומרים יהיו בתחנת הגבול בגשר בנות יעקב ולכמה זמן יהיה תוקף לויזה שתונפק בשגרירות סוריה בישראל. החלפת המסרים עם הסורים לא חרגה (לאורך רוב השנים) מאמירות עמומות כמו "בואו למו"מ איתי, יהיה בסדר לגבי הגולן, סמוך" מול "תן כבר ת'גולן ואז נסכים לחשוב למה אנחנו מתכוונים בעצם כשאנחנו אומרים את המלה שלום". לכן המשא ומתן על שליט עשוי להניב בסופו של דבר עסקה, ואילו חילופי המסרים עם סוריה לא יביאו דבר כל עוד אלה המסרים שיוחלפו.
|
|