בתשובה לההיא משמה, 27/11/09 7:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצער לשמוע על הסבל שאת עוברת. לא הבנתי את הצורך לוותר על חלומות. למיטב ידיעתי, לחץ הוא לא בין הגורמים לפריצת אפיזודה דיכאונית (בניגוד למחלות נפשיות אחרות). ובנוגע לזמן האפיזודה - חלק מגדולי האנשים בהיסטוריה - יוצרים, מנהיגים ועוד - היו חולים בדיכאון, והם יצרו ועשו בין האפיזודות ולפעמים אף במהלכן. אם הם היו מוותרים על חלומותיהם היינו נשארים עם עולם דל מאוד. האם הוויתור באמת הכרחי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אל''פ, אבל יש כל מיני דכאונות. וגם, כל אדם שונה מחברו. אם ההיא אומרת שהכי טוב לה להתרחק מלחץ, אז זה המצב אצלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אני לא אומר לה מה לעשות, רק שואל (וקצת מנסה לעודד, האמת. חבל לי על ההחמצה). אם ההיא משמה תחשוב שהשאלה לא לעניין או שלא בא לה לפרט, היא לא תענה לי. אנחנו נמצאים במסגרת דיאלוגית, וזה נראה לי בסדר לשאול ובסדר גם לא לענות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר דוגמאות לאנשים דגולים שסבלו מדיכאון אבל המשיכו לנהל אורח חיים לחוץ, בלי שזה פגע משמעותית בבריאותם או בחייהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיגול קצר מעלה שמות כמו אברהם לינקולן, וירג'יניה וולף, ארנסט המינגווי, מרק טוויין ומנחם בגין. יש עוד רבים, כמובן. אני לא יודע אם זה לא פגע משמעותית בבריאותם או בחייהם. אני מניח שלינקולן לא היה נרצח אם הוא לא היה מנהיג דגול, אז כנראה זה כן פגע גם בבריאותו וגם בחייו. בכל מקרה, כאמור, לא ידוע לי שהלחץ עצמו הוא גורם לדיכאון (אני עשוי לטעות כאן, אבל זה מה יש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וולף והמינגווי התאבדו. זו פגיעה בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאבדו, אבל לאו דווקא בגלל אורח חיים לחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, הם לא מהווים דוגמה טובה לדכאונות במצב לחץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'רצ'יל סבל משך שנים ארוכות מדיכאון. לא צרק שהוא לא התאבד התאבד, כידוע, אלא להיפך - הוא זכה לאריכות ימים - ויש הסבורים כי באופן פראדוכסלי משהו, הוביל אותו הדכאון למספר החלטות מדיניות אמיצות אשר, בין שאר גורמים, הובילו, בסופו של דבר, לנצחון בעלות הברית במלחה"ע II על גרמניה הנאצית. ביומניו ובין הקרובים לו, כינה צ'רצ'יל את דכאונו - "הכלב השחור שלי". דרכו להילחם בכלב השחור היתה משותפת לעוד דכאוניים מפורסמים - באמצעות הזיות גבורה ובהן נצחונות על אויבים אמיתיים ומדומים - נצחונות בלתי אפשריים אשר הביאו לו תהילה ותפארת-עולם. פסיכיאטר אנגלי, אנתוני סטור, סבור כי לו היה צ'רצ'יל מנהיג שקול ומתון יותר, ולא כזה המורגל בהזיות מן הסוג המתואר - לא היה מגיע להחלטות בלתי שגרתיות ו"מטורפות" מעט, כאשר הגיע, ואשר שינו, אולי, את גורל העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, איך שאני עושה טעויות בזמן האחרון. לו הייתי מגלה לפני שנתיים-שלוש ששלחתי תגובה ובה ''לא צרק שהוא לא התאבד התאבד...'' - הייתי כמעט מוכנה להתאבד בעצמי בקפיצה נועזת מהשטיח לרצפה, מרוב בושה (סתם, סתאאאם). מתבגרים, מעגלים פינות, נעשים סלחניים יותר.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית באמת סולחת לעצמך לא היית כותבת את התגובה הזאת, לא? את רואה, ככה זה כשלא מתנסים מספיק בטעויות. לא לומדים לעגל פינות בצורה מוצלחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאני יודעת, לינקולן והמינגווי היו דו-קוטביים. משהו אחר לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבילי הויתור הכרחי. אני לא יודעת לגבי סטטיסטיקות, אבל אצלי במובהק וללא ספק לחץ נפשי היה הטריגר להתפרצות הראשונית וגם אחר כך למישניות. יש אצלי מקום לחלומות. פשוט אני צריכה למצוא חדשים, כאלו שאני יודעת שאני יכולה לחיות עם הנסיונות להגשימם. בזמן אפיזודה - אפילו עם טיפול תרופתי - תפקוד תקין (מהסוג שלא יצור צלקות נפשיות אצל הדור הבא) הוא אתגר שמצריך את כל כוחותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. לא הכרתי את הלחץ כטריגר לדיכאון. אני מקווה שתמצאי חלומות כאלה ושתהני מהניסיונות (ואולי אף שתגשימי אותם). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |