בתשובה ליהונתן אורן, 25/10/09 22:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הלו? זה יהונתן אורן?! "מה ששלי הוא שלי" נתפס במקומותינו כחזירות קפיטליסטית שיש לעקור מן השורש. אצל אפלטון - שהיה בין המעטים שהעיזו ללכת עם השיתוף עד הסוף - אפילו האישה, ההורים והילדים שלך הם לא שלך. שם שיתוף היה באמת שיתוף. הוא הבין שאם יש לך אישיות משלך ומשפחה משלך, אתה כבר כמעט חזיר. כמובן, לא ידוע לי על נסיונות מוצלחים לישם את זה. והאמת היא שגם ב"תמוז" נזהרים לשמור על האוטונומיה של הפרט, שבלעדיו אין צורך בדיאלוג. אבל מנסים גם ליישם סוג של שיתוף כלכלי - רק שלא ברור לי עד איזו רמה (ולמה דווקא זו) של שיתוף. לי נראה שקהילה כזו יכולה לשרוד לאורך דורות רק אם היא על אי-בודד, או סגורה בסיר לחץ - כמו האמיש או החרדים - כך שילדיה יהיו מנותקים ככל האפשר מהשפעות חיצוניות. אבל אם הקהילה פתוחה, כמו ש"תמוז" רוצה להיות, והילדים לומדים בבתי ספר רגילים, ומבקרים בני משפחה מחוץ לקהילה, אז עם הזמן מגוון הדעות בה יגדל ומספר הפורשים יגבר. זה לא בגלל שהם לא מוצלחים, זה פשוט בלתי נמנע. איך מסבירים לילד שהצעצוע שסבתא קנתה לו ליום ההולדת הוא לא באמת שלו? בגלל שלא מדובר בקבוצה של תיכוניסטים להוטים, אלא של אנשים בוגרים שלדבריהם רוצים יותר "משנת שירות" בקומונה של השמו"צ, אני סקרן אם יש להם פטנט חדש שמיישב בין הצורך באוטונומיה אישית לבין האידיאל של שיתוף כלכלי מקיף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני התגובה למסביר אני רוצה להגיד תודה רבה על מאמר נפלא ובהצלחה מאד גדולה לתמוז. עכשיו בקשר למה שהמסביר כתב " אני סקרן אם יש להם פטנט חדש שמיישב בין הצורך באוטונומיה אישית לבין האידיאל של שיתוף כלכלי מקיף". אז רציתי להגיד שכלת פרס נובל השנה אוסטרום וויליאמסון חקרה בדיור את הדבר הזה וגילתה שיטות שבהם ניתן להגיע לחיי שיתוף כלכליים. הנה הכתבה מynet |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אוסטרום וויליאמסון חקרה בדיור את הדבר הזה וגילתה שיטות שבהם ניתן להגיע לחיי שיתוף כלכליים" בוא לא נתבלבל. גם ביני ובין אישתי יש חיי שיתוף כלכליים. וגם ביני ובין מיליוני בעלי המניות של מיקרוסופט (יש לי כמה מאלו בקרו הפנסיה) יש אלמנטים של שיתוף כלכלי. זה לא ה"שיתוף כלכלי מקיף" בין כל הפרטים שמדובר עליו בתמוז, נכון? ווסטרום מדברת על פעילות משותפת של קבוצות לניהול אינטרסים משותפים ספציפיים - בין אם זה האינטרס של כולם באוויר נקי ובין אם זה האינטרס המשותף של בעלי המניות בהצלחת החברה. היא לועגת לנו - האיילים - שמדברים על הקצוות: או הכול בידי המדינה או הכול בידי הקפיטליסטים החזיריים. לדעתה, נדמה לי, הרוב דווקא באמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל זו לא היתה תשובה למה שכתבת אלא תגובה. מה שבאתי להגיד הוא שהמחקר והזכייה של אוסטרום מסמנים איזהו שינוי בחשיבה האקדמית לגבי כלכלה. אם המגמה תמשיך יהיו יותר מחקרים לגבי שיתוף ואז גם יגיעו לשיטות כיצד לשמר שיתופים קיצוניים כמו תמוז. חוץ מזה שכנראה היא חייבת קצת מהזכייה שלה למשבר אבל זה באמת ספקולציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שזה אני. אם דיאלוג מחייב רכוש פרטי, אז אני רוצה שלכולם יהיה כזה כי למי שאין לו מספיק מודר מהדיאלוג. וזה פוגע גם בו וגם בשותפים האחרים. תנוח דעתך: אני חושב שהליברטאניזם הכלכלי הוא בולשיט הזוי, והסיבה היחידה שהוא מחזיק מעמד היא הכסף ששופכים לטובתו בעלי עניין. אני בד"כ לא נוטה לקונספירציות, אבל אין לי דרך אחרת להסביר כיצד השקפה כל כך מופרכת רעיונית ואמפירית ממשיכה להתקיים. זה אני. אתה רואה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לרגע נראה לי שהמילים מילות עשיו והקול קול יעקוב. אבל, רגע, אני שוב לא בטוח שזה אתה. אתה הרי איש של פשרות, של דיאלוג מתמיד - אז איך זה שאתה מעמיד מול שותפות כלכלית מקיפה את ה"ליברטיאניזם הכלכלי" ההזוי? אגב, לא הבנתי: איך משהו יכול להיות גם מופרך מבחינה אמפירית, וגם להמשיך להתקיים? האמת היא שאם זה אתה, אז אני איתך. חברה שאין בה רכוש פרטי היא רעיון הזוי ומופרך. ההפך מזה איננו "חברה שהכול בה רכוש פרטי", אלא "חברה שיש בה רכוש פרטי ואוטונומיה". כמו שאתה אומר, רק חברה כזו יכולה לקיים דיאלוג. וכל זמן שהדיאלוג מתקיים, אפשר שרכוש פרטי יהיה לכולם, אבל לא לכולם אותו דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם דיאלוג פירושה הסכמה לכל אידאולוגיה נגיד,פשיזים, קולואנליזים. גם לגבי המופרך מבחינה אמפירית אני חושב שהתשובה היא פשוטה, אידאולוגיה יכולה לנגדו את העובדות ועדין לנסות להשליט את קיומה, לדוגמה אנטישמיות. לגבי החלק האחרון לא ברור הקפיצה הלוגית שאתה עושה, מה בין שיהיה רכוש פרטי לכולם, לבין ''שיהיה רכוש פרטי לכולם אבל לא לכולם אותו דבר'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה איך השקפה יכולה להיות מופרכת אמפירית וגם להמשיך להתקיים היא שאלה מעניינת מאוד. פופר הציע כתשובה את הרעיון של היפותזות אד-הוק שיכולות תמיד לתרץ את ההפרכות האמפיריות וכך לאפשר לנו לשמור על ההשקפה שהופרכה. בניסיון להסביר כיצד המדע מתקדם למרות קיומן של היפותזות אד-הוק, הוא טען שמדענים צריכים להיות כנים וישרים עם עצמם ולהימנע מהיפותזות כאלה שנראות לא ענייניות. סטוב ביקר אותו אותו וטען שבהצעה הזאת הוא מערבב תיאוריה והמלצות פסיכולוגיות עם התיאוריה הלוגית שלו על התקדמות המדע, ובכך מחסל במו ידיו את התיאוריה שלו עצמו. פופר, בתגובה לביקורת, שינה הדגשים ודיבר את המדע כמוסד חברתי שמבוסס על דיאלוג ביקורתי: גם כשהמדען כאינדיבידואל לא מסוגל להיפרד מהדוגמות שלו, הביקורת מצד מדענים אחרים, ביקורת שמובנה באופי המוסד, לא תאפשר להיפותזות אד-הוק לשרוד. כך המדע מתקדם. למרות החשיבות של המדען היחיד, רובינזון קרוזו לא מסוגל "לעשות מדע". רק באמצעות כלים חברתיים של דיאלוג ביקורתי ופתיחות לביקורת יש לנו סיכוי להילחם בדוגמטיות, בהשקפות מופרכות אמפירית ולהתקרב לאמת. (סתם רציתי לכתוב את זה בהקשר הדיון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(דווקא יצא לך במקום). אני מקבל, כמובן, שהשקפה יכולה להיות וגם להיות מופרכת אמפירית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר חדש קובע כי 78% מהשקפות בני האדם מופרכות אמפירית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |