בתשובה להאייל האלמוני, 20/10/09 13:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש להם ואף אחד לא פוגע בו הם יכולים לקחת אותו איתם (אם זה קטן מספיק) למכור את זה בשוק החופשי או לבקש מידיד שישמור להם על הרכוש הזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באותה מידה גם המתנחלים קיבלו פיצויים ששווים יותר מהבתים שלהם. הזכות לרכוש היא לא הזכות ל''שווה ערך'' לרכוש, אלא הזכות לרכוש עצמו. בכל מקרה, הפגיעה כאן היא זהה לחלוטין, ואם היא לא קיימת לאחד היא לא קיימת לשני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתנחלים חויבו לקבל פיצויים. הם לא יכלו להשאיר את הבתים כרכושם הפרטי, הם לא יכלו למכור אותם או להשכירם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שהם כן יכלו למכור או להשכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למכור או להשכיר מה? הרסו להם את הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא זוכר למה הרסו את הבתים. אני חושב שניסו למכור אותם ולא הצליחו. נדמה לי אפילו שנתניהו רצה שיהרסו אותם כי הוא חשש שהפלסטינאים ''ישמחו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עקבתי אחר כל הדיון אך אם מדובר בהתנתקות הרי שגם כאן המציאות היא, באופן מכעיס, חד צדדית: "היו מספר מגעים על מכירת הבתים לגורמים בינלאומיים שישתמשו בהם לרווחת הפלסטינים. בפגישה עם קונדוליסה רייס ב־19 ביוני 2005, הוחלט עקב בקשה רשמית של הפלסטינים להרוס את הבתים..." (מתוך תוכנית ההתנתקות [ויקיפדיה]). מזיכרוני אני יכול להוסיף שישראל ביקשה בשלב מסויים שהבתים ישמשו לשיקום פליטים מן המחנות שברצועה, אך הגורמים הפלשתינים שם סירבו והודיעו שהבתים ישמשו לתגמול משפחות מחבלים, במדוייק אגב כפי שקרה עד אז: "במאות מיליוני הדולרים שהזרימו המדינות התורמות לרשות הפלשתינית מאז הסכם אוסלו לא הצליחו מנהיגיה ליישב אפילו משפחת פליטים אחת." (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה לא שלא נתנו למכור את הבתים, זה שאף אחד לא רצה לקנות אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתנחלים איבדו את זכותם במקרקעין לפי סעיף 28 לחוק ההתנתקות: זכות מכל סוג שהוא, של ישראלי, תאגיד ישראלי, רשות מקומית, ועד מקומי, חברה ממשלתית או ההסתדרות הציונית העולמית, לגבי מקרקעין בשטח מפונה המנוהלים על ידי הממונה, בטלה החל ביום הפינוי, בין אם בעל הזכות זכאי לפיצויים לפי חוק זה ובין אם לאו, ואם נחתם לגבי הזכות כאמור הסכם בדבר מקדמה או הסכם כאמור בסעיף 11 (4) ― החל ביום שנקבע בהסכם כיום מסירת החזקה במקרקעין או ביום הפינוי, לפי המוקדם מביניהם. לכל היותר אפשר לומר שיכלו למכור את הבתים לפני הפינוי, אבל זה קצת סטרץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר למכור, למשל, התחייבות לסלקום? מה ההבדל בין המתנחל שקיבל פיצויים (וקיבל שווה ערך של הרכוש שלו בתוספת מכובדת) לעובד זר שימכור את הבית שלו (וקיבל שווה ערך של הרכוש שלו, בלי שום תוספת)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לפלאפון בבקשה http://www.madas.co.il/389147-he.aspx (אפילו סידרתי לך פלאפון כשר). והעובד זר לא חייב למכור את הבית שלו, הבית שלו לעולמי עד (או עד שיבוא המשיח ויהיה יובל). הוא יכול למכור להשכיר לתת אותו לחבר או לחברת אחזקה, אין פה שום סתירה לחפש הקנין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפרסם מודעה כזאת ותראה כמה קופצים יש עליה... יופי. אתה בוודאי מבין שהזכות לרכוש לא נשמרת כשאתה לא יכול להשתמש ברכוש שלך כרצונך. הרי אם היו מפנים את המתנחלים ושומרים את הבתים שלהם בפרמלין הזכות שלהם לרכוש לא היתה נשמרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו עדיין יש הבדל ברכוש שנשאר שלך לרכוש שהורסים לך אותו. דרך אגב עובדים זרים יש בכל מקום, להגיד שברגע שעובד זר קנה בית אסור לגרש אותו לא ממש תופס. אם לדוגמה תלך לאמריקה עם אשרת עובד ותקנה בית ברגע שהאשרה תיגמר תצטרך לעזוב את אמריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל, מבחינת בעל הרכוש, בין רכוש הרוס לרכוש שאין לו גישה אליו? אף אחד לא אומר שאסור לגרש (או לפנות) רק שכל גירוש (או פינוי) כולל גם פגיעה בזכות לרכוש. בדיוק כמו מיסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, רכוש שאין לך גישה אליו אתה יכול להשכיר או לתת לידיד או לחברת אחזקה. ויש הבדל ענק בין מיסוי נורמלי ללקחת לבן אדם ספציפי את כל הרכוש תמורת פיצויים (שבוא נודא על האמת לא באמת שווים את הרכוש ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאין לך גישה לרכוש להשכיר זה למכור. המתנחלים יכלו לקחת את הפיצויים לשים אותם בבנק, ולהתייחס לריבית החודשית כמ ואל דמי השכירות. יש הבדל, אבל שניהם פגיעה ברכוש. (ואם כבר האמת, הפיצויים היו הרבה יותר משווי הרכוש, ולא היה מדובר ב''בן אדם ספציפי'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב נראה לי הדיון הגיע לרמות פרטניות מדי. אז רק הערה כשאמרתי בן אדם ספיציפי התכוונתי להגיד שאם תיקח תושב כלשהוא של גוש קטיף אז תראה שהוא איבד הרבה יותר מאדם המשלם מס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם תיקח עובד זר תגלה שהוא מפסד הרבה יותר ממתנחל מגוש קטיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה התחתונה: אין לך אמפטיה לסבל של המתנחלים כי הם מתנחלים. יש לך אמפטיה לסבל של העובדים הזרים כי הם עובדים זרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שייך, הדיון הוא לא על אמפתיה, אלא על עובדות. אינקוגניטו העלה טענה עובדתית שגירוש של עובדים זרים לא מנוגד לחוקי היסוד בזמן שפינוי מתנחלים מנוגד להם. אני הסברתי לו למה זה לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסית לאחרונה לשים כסף בבנק ולקבל ממנו ריבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה את זה כל חודש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה ריבית אתה מקבל, והאם מה שאתה מקבל יכול להתקרב, ולו במקצת, לשכר דירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מקבל ריבית די נמוכה, גם בגלל שזה לא הרבה כסף, וגם בגלל שזה חשבון מאד גמיש. אבל אני באמת לא מעניין אותך, נכון? 2. נגיד שהריבית בבנקים היום היא 1%, ושכר הדירה (אחרי כל ההוצאות - חוזה, עורך דין, ביטוח, תחזוקה, בלאי...) הוא 2%. מה מונע מבעלי ההון לקנות הרבה בתים ולהשכיר אותם? בזכות כוחות השוק, סביר להניח שמצב כזה יעלה את מחיר הבתים, יוריד את שכר הדירה, או יעלה את הריביות בבנקים. אין שום דבר שיעצור את ההצע והביקוש. 3. אבל נגיד וזה לא קורה - במקום להשקיע את הפיצויים שלו בחיסכון ולחיות מהריבית, יקנה מר מתנחל מפונה בית בכספי הפיצויים, ויחיה משכר הדירה. עדיין, אין שום הבדל, את הכסף שלו הוא מקבל בדיוק כמו העובד הזר המגורש (והוא גם יכול לגשת לרכוש שלו ולנהל אותו בעצמו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לעיין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה הקשר. רגע של ריכוז. העלה אינקוגניטו את הטענה שגירוש העובדים הזרים הוא חוקתי בזמן שפינוי המתנחלים מעזה הוא לא חוקתי. במהלך הדיון הארוך והמפורט ביננו הבברתי לו (ואני חושב שהוא מסכים איתי עכשיו) שהוא טועה, ששניהם חוקתיים, ושאם אחד היה לא חוקתי גם השני לא היה. כחלק מהדיון, עלתה טענה צדדית שהרכוש של המתנחלים נפגע בגלל שהם לא יכולים למכור את הבתים שלהם. בתשובה הסברתי לו שכל זמן שהם לא יכולים להשתמש בבתים שלהם, אין הבדל בין היכולת למכור או להשכיר את הבית, לבין מה שאתה יכול לעשות עם כסף ששווה לערך של הבית. אינקוגניטו עדיין לא היה כל כך מרוצה, והעלה את האפשרות להשכיר את הבית (מה שאתה לא יכול לעשות בשווה ערך כספי) התשובה שלי (שכנראה סיפקה אותו, כי הרי כל אדם דביר צריך להיות מסופק ממנה) היתה שהוא יכול להפקיד את הכסף בבנק ולקבל ריבית חודשית, שזה בדיוק אותו דבר כמו שכר דירה. כאן אתה נכנסת לדיון. עכשיו, האם יש משהו ספציפי בד"וח המבקר שרומז שהמפונים *לא* יכלו להשתמש בכספי הפיצויים, או שאתה סתם מנסה ליצור אמפתיה? אם יש שם משהו כזה, אז תפנה בבקשה לעמוד המתאים. אם זה סתם נסיון לייצר אמפתיה, הרי שאתה נובח על הקיר הלא נכון, מראש הסכמנו (בתחילת הדיון) שזה לא כיף להיות מפונה, ואם זה עושה לך טוב, אין לי שום בעיה להסכים שאפשר היה לעשות את הפינוי בצורה יותר נעימה. ובכל זאת, אין קשר. הפינוי היה חוקתי, המפונים יכלו לעשות בכספם ככל העולה על רוחם, והפגיעה בזכותם לרכוש הייתה קטנה בהרבה מהפגיעה בעובדים זרים שמגורשים, והיתה חד משמעית בהתאם לחוקי היסוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני, שלא כולם פוצו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מאלה לא פוצה? באיזה עמוד בדו"ח המבקר זה מופיע? מעיון חטוף אני רואה שכל מי שפנה לקבל "פיצוי פרטני" קיבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיין גם באותו פס"ד שבו השתפכו שופטי בית המשפט העליון על העוול שבעקירת אדם מביתו, וכך פסלו את האפשרות של העברת חשודים\מחבלים\מסייעים מיו"ש\גדה לרצועה. באשר לשאלת חוקיות - לא חוקתיות - הפינוי של גוש קטיף ושאר יישובי אזור עזה, יש את פס"ד ההתנתקות ובו המחלוקת המעניינת מאוד בין אדמונד לוי לשאר - כל אחד מנמק את עמדתו על פני יותר-מדי-עמודים. והאמת ניתנת להיאמר, שלשיטה משפטית חשובה בהחלט, אין שום דבר חוקתי בארצנו, כי אין חוקה. הטיעון של ברק בדבר חוקי היסוד נשמע נהדר אבל לא ממש מוחלט. ובאשר לפיצויים - הייתי במילואים במהלך ההתנתקות, ונציגים רשמיים הציגו בפנינו בימים לפני ההתנתקות נתונים שקריים (שקריים ברמה כזו, שעיון באתר של מנהלת סל"ע הפריך אותם מניה-וביה) על גודל הפיצוי למפוני גוש קטיף. לפחות ממה שקראתי בהמשך (מחכה לדו"ח הועדה), הפיצויים בפועל בלא מעט מקרים רחוקים מלכסות את ההפסדים\הנזקים. כמובן שאדם יכול להחזיק בדעתו של גדעון לוי שדרש להפיל את כל העלויות על המפונים, אבל אם השאלה היא לגבי הפיצויים, אזי המצב הרבה פחות נחמד ממה שהמדינה מבקשת להציג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמחפש דוגמה לאותם נתונים שקריים (שלא אדבר לגמרי באויר): איזשהו נציג בכיר שתדרך אותנו טען כי מעריכים שהרוב יתפנו מרצונם בטרם יתחיל הפינוי הכפוי, שכן *בממוצע* כל משפחה שלא תתפנה תפסיד סכום מסויים של פיצויים (כמה בדיוק אני לא זוכר). נאומים דומים שמענו גם בהמשך. חיפוש מהיר במחשבון של מנהלת סל"ע העלה שכדי להגיע לסכום פיצויים שכזה, המשפחה הממוצעת גרה בגוש קטיף 20 שנה לפחות, מחזיקה בבית בגודל 300 מ"ר, ויש לה 18 ילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. על איזה פסק דין אתה מדבר? שופטי בג"ץ פסלו קטגורית העברת אדם ממקום מגוריו? 2. יש חוקה. ברק לא קיבל החלטה כאדם פרטי. זאת היתה החלטה של בית המשפט העליון, בית משפט שהוסמך להיות הפרשן של החוק על ידי הכנסת, שהיא זאת שאחראית (כמי שירשה את האספה המכוננת) לקבלת חוקה בישראל. אם אתה לא מרוצה מההחלטות של הכנסת, אתה מוזמן לבחור נציגים שישנו אותן. ההחלטה שחוקי היסוד הם הבסיס של החוקה בישראל היא החלטה ישנה, עוד מהכנסת הראשונה. 3. כשאנחנו משווים עובד זר שמגורש (שוב, זה ההקשר של הדיון) בלי שום פיצוי, למתנחל שמפונה עם פיצוי שלדעתך (שמבוססת על, אם אני מבין נכון, תחושת בטן?) הוא לא מספיק, ברור מה גדול יותר. כל מספר חיובי גדול מאפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין חוקה, תבדוק לפני שאתה כותב דברים חסרי שחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על ההשתפכות הבאה: ""הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשות בכבודו, בחרותו ובקניינו [...]ביתו של אדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים. מספר זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא רצונית של אדם מביתו והעברתו למקום אחר, גם אם העברה זו אינה כרוכה בחצייתו של גבול מדיני". (בג"ץ 7015/02. הוא עוסק באיזו אחת אינתיסאר עג'ורי, אחותו של מחבל, שצה"ל רצה לגרש אותה משכם לעזה - ב-2002 - הן בטיעון שהיא סכנה בטחונית והן כאמצעי הרתעה). 2. אני מכיר את הטיעון הזה, ויש רבים וטובים בארץ ובעולם (הבולט בהם הוא כמובן השופט ריצ'ארד פוזנר, אבל הוא לא היחיד) שסוברים שבית המשפט העליון לקח לעצמו סמכות לא-לו. בכנסת הראשונה לא הקנו שום עליונות ל'חוקי יסוד', למיטב זכרוני - ה'מהפכה החוקתית' היא זו שקבעה עדיפות. 3. עובד זר *בלתי חוקי* ו*לא אזרח מדינת ישראל*, שמגורש - כנהוג גם בארה"ב, למשל, אם תופסים אותו, וראה ההתנגדויות העצומות ליוזמת ההלבנה של בוש - נמצא בסטטוס אחר לגמרי מאזרח של מדינת ישראל, מבחינת המדינה. לא שיש לי התנגדות עקרונית לכך שייתנו מענק לעובדים זרים היוצאים מפה החל מוותק מסויים, אבל זה לא קשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא מצאתי שם איסור קטגורי. מצאתי קביעה (שמוסכמת על כולם מתחילת הדיון) שמדובר בפגיעה קשה בזכויותיו של האדם. אנ מניח שבית המשפט החליט במקרה אחד שהפגיעה היא לא "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (ציטוט מהחוק) ובמקרה אחר שכן. כצפוי. 2. שיתכבד לו השופט פוזנר, יעלה לארץ, יקים מפלגה וירוץ לכנסת עם כל חבריו לדעה. אם הוא יקבל רוב הוא יוכל לשנות את חוקי היסוד, למחוק אותם, או סתם לשנות את השם שלהם. "החלטת הררי (ידועה גם כפשרת הררי) היא החלטת הכנסת הראשונה, שיזם חבר הכנסת יזהר הררי מן המפלגה הפרוגרסיבית. ההחלטה, שהתקבלה ביום 13 ביוני 1950, קובעת כי הכנסת הראשונה לא תחוקק חוקה למדינת ישראל, וכי החוקה תיכתב בפרקים, הקרויים "חוקי יסוד" שיתאגדו, לבסוף, לכלל חוקת המדינה." החלטת הררי, ויקיפדיה. 3. במחינת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ההבדל היחידי בין עובד זר לא חוקי לאזרח ישראלי הוא שהשני יכול להכנס לישראל מתי שירצה. כל שאר החוק מתייחס במפורש ל"אדם" בניגוד ל"אזרח" בסעיף 6.ב. (רק להבהרה, נראה לי שאתה תוקף איש קש *אף אחד לא טוען שיש איסור חוקתי על גירוש עובדים זרים, להפך, ברור שאין שום איסור כזה, הטענה היא שקל וחומר שאין איסור חוקתי על פינוי מתנחלים*). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא אמרתי שיש איסור קטגורי - אבל בהחלט ההשתפכות ההיא מקנה פרופורציות. 2. לא רלוונטי ולא משכנע. וכמו שאמרתי, הציטוט הזה לא רלוונטי למהפיכה החוקתית, כי השאלה היא *עליונותם של חוקי היסוד* ו*הסמכות לפסול חוקים*, ואין כמעט חולק שבטרם חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק לא היו לביהמ"ש הסמכויות שהוא לקח היום. למעשה, גם השופט ברק לא חולק על זה. השאלה היחידה היא האם את אותן סמכויות שביהמ"ש לקח, הוא לקח בסמכות - ופה הקביעה והציטוטים שלך לא רלוונטיים לחלוטין, ועדיף היה לו למשל היית קורא את מאמריו של השופט ברק מאשר את ויקיפדיה. 3. קודם-כל, ראה 2. שנית, מדינה איננה יכולה לעשות לאזרחיה מה שהיא יכולה לעשות למי שאינו אזרח, כבוד האדם או לא - וזה אפילו לא טיעון שנתון במחלוקת. ולכן אי אפשר ללמוד גזרה שווה מזכותה של המדינה להוציא מתוכה זרים לזכותה לנייד אזרחים - שתי הסוגיות קשורות בהזזת בני אדם, אבל מעבר לכך אין מכנה משותף חוקי ביניהן. אפשר לטעון ששתיהן חוקיות, לא חוקיות או שאחת כן ואחת לא, אבל אי אפשר ללמוד קל-וחומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. את פסקת ההגבלה שבחוק יסוד "כבוד האדם וחרותו" קבעו חברי הכנסת, לא אהרון ברק. מי אמור, לדעתך, להחליט אם חוק כלשהו עומד בתנאי פסקה זו או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. המחוקקים, למשל? יש לך הנחת יסוד על עליונותם של חוקי היסוד והחובה ליישר לפיהם את שאר החוקים - זו אכן הטענה של ברק, אבל היא לא מובנת מאליה בכלל, בפרט לאור דרך ההצבעה על אותם שני חוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחוקקים פירטו את התנאים לפגיעה בחוק יסוד. נראה לי שבית המשפט הוא שצריך לענות על השאלה ''האם כך וכך פוגע בחוק היסוד באופן שאינו מותר בחוק''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסקת ההגבלה מאפשרת תיאורטית (בפרשנות שאיננה מעניקה מעמד-על לחוק היסוד) לחוקק מה שאתה רוצה - בתנאי שזה חוק. ביהמ''ש שלל לימים את הפרשנות הזו, בקביעה של פסה''ד מזרחי ש''סתירה בין האמור באחד משני חוקי היסוד לבין האמור בחוק רגיל גוררת אחריה בטלותו של החוק הסותר''. זו פסיקה שבהחלט לא הייתה מובנת מאליה - ולכן באמת גררה זעזוע רציני במערכת המשפטית והפוליטית, ומניה-וביה הפכה את אפשרות ביטול החוק לחרב דמוקלס מעל ראשי המחוקקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בקישור שנתן אינקוגניטו מופיעה "השתפכות" דומה בקשר למפונים מגוש קטיף. אתה חושב שזה לא נכון? שהעברה כפויה של אדם מביתו היא לא פגיעה חמורה בזכויתיו? 2. להפך, לשאלה "האם חוקי היסוד הם חוקה או לא?", אין החלטה יותר רלוונטית מהחלטה של הכנסת שאומרת שחוקי היסוד הם חוקה. אחרי שהסכמנו על התשובה החיובית לשאלה הזאת, אפשר לעבור לשאלה שמעניינת אותך "האם אפשר לפסול חוקים על סמך חוקי יסוד?" ו"האם חוקי יסוד הם עליונים על חוקים אחרים?" וזאת כבר שאלה של פרשנות החוקה, והגוף שמוסמך לפרש את החוקה, לפי החלטת הכנסת, הוא בית המשפט העליון. השופט פוזנר (ורבים אחרים) חושב שמדובר בפרשנות לא נכונה. זכותם. שיקימו מפלגה וישנו את החוק באופן שיבהיר לשופטים מהי הפרשנות הנכונה. השופט פוזנר בוודאי מכיר מאבקים דומים באשר לפרשנות החוקה שנעשים בארצות הברית (עונש מוות, הפלות, החזקת נשק...) 3. שוב, אתה עובר נושא. הדיון הוא לא על "מה מדינה יכולה לעשות לאזרחיה ומה היא יכולה לעשות למי שאינו אזרח" אלא על "האם גירוש חוקתי יותר מפינוי לפי חוק כבוד האדם וחירותו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. במקרה אחד הבג"ץ השתפך ופסל, במקרה שני הוא היה לקוני יותר ואישר. הציטוט אומר משהו על הבג"ץ, לא על מפוני גוש קטיף. 2. שוב: ההנחה שחוקי היסוד הם חוקה *במובן המאפשר לפסול חוקים כבלתי-חוקתיים*, ההנחה ש*לבית המשפט העליון סמכות לעשות זאת*, וההנחה ש'מלא כל הארץ משפט', ואין דבר בלתי-שפיט - לא כתובה בחוק במפורש, ובעשורים קודמים לא פעם הוכרז שמשהו לא-שפיט, או שלבית המשפט העליון אין סמכות לעשות משהו. (רובי ריבלין טען לפני כמה שנים בכנסת ש"הסמכות לפסול חוק אינה מובנת מאליה, ומעולם לא ניתנה לבית המשפט, לפחות לא ביודעין, סמכות כזאת. "המהפכה החוקתית", שעליה נשען בעיקר נשיא בית המשפט העליון השופט המכובד הנשיא אהרן ברק, היא נושא לפולמוס משפטי, חוקתי וציבורי, אף שבפסיקותיו נוהג בית המשפט העליון כאילו פולמוס זה כבר הוכרע מזמן וכאילו יש לבית המשפט הסמכות המובנת מאליה. עם זאת, בזמן האחרון משתנה מעט הכיוון, ובית המשפט העליון נוטה כיום, בסוגיות המרכזיות ביותר, להעביר את ההכרעה - לפעמים אפילו בכפייה - לידי הכנסת." והוא אולי לא משפטן, אבל הוא מחוקק והדברים שלו מציגים את המחלוקת בצורה די ברורה. ויחד עם פוזנר, גביזון ואחרים יש לא מעטים הסוברים שהפרשנות של ברק (שאותה למעשה אתה מצטט) לא מחוייבת המציאות. התשובות שלך מתחלקות לשני חלקים: א. חזרה על אותו טיעון שוב ושוב - אבל זה לא הופך אותו לתקף יותר. אתה מניח 'כאילו יש לבית המשפט העליון הסמכות המובנת מאליה', ומתוך כך קובע שיש לו הסמכות המובנת מאליה. ב. "לכו תקימו מפלגה". אולי יקימו, אולי לא. אבל הצלחתה בבחירות של מפלגה כזו ואחרת איננה מעידה על הצדק בעמדה מסויימת. גם הזעקה נגד נסיונו של שר המשפטים לשעבר לעשות *בדיוק* את זה, מעידה שכנראה אם מישהו 'מקים מפלגה' גם זה לא יעבור בשקט, הגם ששוב -גם כמות הרעש לא מעידה על הצדק. 3. השאלה האם פינוי עובדים זרים חוקי (לא 'חוקתי') יותר מגירוש תושבי גוש קטיף (היי, לא רק אתה יכול להשתמש בטרמינולוגיה טעונה), קשורה עד מאוד לשאלה על סמכותה של המדינה כלפי אזרחיה וכלפי מי שלא אזרחיה וההבדל ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הממממם... נראה לי שזה שאתה רואה פעמיים את אותו הדבר, ופעם אחת זה נראה לך "השתפכות" ופעם שניה "לאקוני" מעיד עליך יותר מאשר על מי הכותב או הנושא. 2. אלה דיונים אחרים לגמרי. יש את הדיון הסמנטי (האם חוקי היסוד הם חוקה), את הדיון הפורמלי (מה זה אומר חוקה לגבי סמכויות בית המשפט), את הדיון הפוליטי (למה בית המשפט קיבל פרשנות אחת ולא אחרת) ואת הדיון המהותי (האם הפרשנות של בית המשפט צודקת). בו נסיים את הדיון הראשון והפשוט יותר. 2. לא לגבי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהוא החוק היחידי שאנחנו מדברים עליו בדיון הזה. לגביו כתוב במפורש "אדם באשר הוא אדם". אתה רוצה לפתוח את הדיון לנושאים אחרים, שזה לגיטימי, אבל מבלבל. ברשותך נסיים נושא אחד, ונעבור לנושא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. ועדיין, באותה תקופה נחקק ע"י הכנסת חוק יסוד נוסף. אם הכנסת לא היתה מסכימה לפרשנות זו של ברק, חזקה עליה שהיתה מצליחה למצוא מקום להבעת דעתה (המחייבת!) הזו בניסוח אותו חוק יסוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם חוקקו בערך באותו זמן, שניהם הועברו בערך באותה צורה - ושניהם מוקדמים לרגע שבו פרשנותו של ברק נודעה ברבים, וודאי ודאי לפס"ד בנק המזרחי. יש סיכום לא רע של הטענות מכל הצדדים אצל רון אלמוג: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו איננו חוק משוריין - וגם לזה אולי יש משמעות. כך למשל טוען הח"כ מיכאל איתן לגבי תודעתם של חברי הכנסת שתמכו בחוק (לא שזה אומר עליהם הרבה מדי דברים טובים): "חברי הכנסת מעולם לא התכוונו להסמיך את בית המשפט העליון לפסול חוקים, כשחוקקו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. דיון ציבורי לא התקיים בעת כינונה של אותה "חוקה" - לא בין חברי הכנסת, לא בכלי התקשורת ולא בשום פורום ציבורי מרכזי אחר. אף אחד לא שמע ערב החקיקה, במהלכה, או ביום למחרת שכנסת ישראל כוננה "חוקה". איש לא העלה בדעתו שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יבשר מהפכה חוקתית. החוק שווק ככזה המצהיר על זכויות קיימות. לפי הדין באותה תקופה, כוחו של חוק יסוד זה, כמו חוקי יסוד אחרים, לא עלה מבחינה נורמטיווית על כל חוק אחר שחוקקה הכנסת. קשה היה להבין שיש כאן מהפכה, ולכן לא ניתנה תשומת הלב הראויה. גם אלו שידעו והבינו את הפוטנציאל המהפכני של חוק היסוד, והנשיא ברק בכללם, מילאו פיהם מים - חששו שהמהפכה תתגלה מראש ותוכשל. חודשים ספורים לאחר מכן כתב השופט ברק במאמרו "המהפכה החוקתית: זכויות אדם מוגנות" כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יצר משטר חוקתי חדש בישראל. המהפכה החוקתית של ברק יצאה אל הדרך ללא שום דיון ציבורי, כמחטף, הרחק מעינו הפקוחה של הציבור, בניצוחו המתוזמר והסמוי מן העין." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסת יכלה מאז לפעול לשינוי המצב ולא פעלה. לכנסת נוח היום שיש בג"צ כמחסום שפיות "מעליה". ר', לדוגמה, הטקס של פסילת רשימות ע"י ועדת הבחירות מתוך הסתמכות על־כך שאבינו שבבג"צ יהפוך את ההחלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הכנסת יכלה מאז לפעול לשינוי המצב ולא פעלה'' - נכון, אבל קשה יותר לשנות את המצב אחרי שהמהפכה (הוסף מרכאות לפי הטעם) התקבלה. וכמו שטווידלדי הזכיר בדיון הזה, כשפרידמן כן ניסה - ורק קצת ובגישוש - הרעש היה גדול, והתקשורת התמלאה בטענות לאי-לגיטימיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין הוא הסיבה לכך שהתקשורת, מחוץ לכמה עיתונים בתקופות מסוימות (מעריב בתקופה של דנקנר כעורך, למשל, כמה שמורות טבע בידיעות, למשל) כמעט תמיד מצדדת בסל העמדות של בית המשפט העליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אבל איך אמר שרון? "די לבכי ולנהי". אם הנושא כל כך חשוב, יתכבדו חברי הכנסת ויתגברו על מאמר המערכת של "הארץ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלמאמר המערכת של הארץ יש, במפתיע, כח רב הרבה יותר ממה שהיה אפשר לנחש לפי תפוצת העיתון, או הרלוונטיות של דעותיהם הפוליטיות של עורכיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרידמן לא בא מהכנסת. במערכת הפוליטית הוא התנהל כמו פיל בחנות חרסינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחבר הכנסת איתן כנראה יש זיכרון מאד סלקטיבי (אם נתנסח בעדינות). ב-10 לדצמבר 1991 התקיים במליאת הכנסת דיון על הצעת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". מתוך הפרוטוקול: "... מרדכי וירשובסקי: ... היום אנחנו מביאים אחד מפרקי היסוד של החוקה שלנו, שהלוואי שתתקבל במהרה בימינו... יצחק לוי: ...אנחנו חוששים שהסיפא של הסעיף יאפשר תמיד לבית-המשפט לפרש לפי הוראות של חוק-יסוד זה נגד חקיקה קיימת. כלומר, אם יהיה ספק בפני בית-המשפט בסתירה בין שני החוקים או בניואנס שונה בין שני החוקים, יהיה פתח מספיק כדי לבוא ולהגיד, יש לנו חוק-יסוד ואנחנו פוסקים לפי חוק היסוד. ...האם החוק הזה קובע שמה שקיים - קיים, ומכאן ואילך לא תהיה חקיקה דתית? ... ויגידו, יש חוק שעות עבודה ומנוחה, ויש חוק, ששבת היא יום המנוחה הרשמי, ויש חוק תחבורה, והחוקים האלה יבואו לפרשנות בפני בית-המשפט העליון או בפני בג"ץ... ויגידו: נכון, כל החוקים האלה קיימים, אבל רוח חוק היסוד אומרת שאדם יכול לנוע בצורה חופשית כרצונו, והמדינה אינה יכולה להגביל אותו מלנוע כרצונו. יאיר צבן: ...הסוגיה של חוקי-יסוד והעמידה של חוקים אחרים מולם היא בעיה קלסית, אוניברסלית... מציאת האיזונים הנכונים - זוהי המלאכה הבלתי-פוסקת גם של המחוקק וגם של בתי-המשפט. בחוק-יסוד אתה קובע עקרונות....ואתה ממשיך את מלאכת החקיקה, גם את מלאכת החקיקה הפרטנית. בבתי-המשפט מפרשים..." *מיכאל איתן*: בלונדון, בלי חוקה פסלו. ... חיים אורון: ...כבר היו דברים בעולם והיו מעשים כאן בארץ, והעדר המסגרת החוקתית הזאת, עם כל ההבנה שיש בתוכה, עם כל ההתחשבות שיש בתוכה, נתפס על-ידינו כאיום ישיר על הבטחת זכויות-היסוד שלנו כפרטים...המציאות של העדר חוקה, ולו במתכונת הצנועה שמנסים להביא אותה פה שלב אחר שלב, היא לא מצב נייטרלי, היא איום קבוע ואקטיבי... מרדכי וירשובסקי: אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני חי במדינה הזאת 43 שנה. אני רואה איך מפרשים חוקים...אני יודע שיש בית-משפט עליון, ותודה לאל שיש בית-משפט עליון במדינת ישראל, שמפרש את הדברים בצורה נאורה, אבל אנחנו יוצרים חוק-יסוד שיעמוד לשנים רבות... אני לא רוצה שאנחנו כאילו נעשה חוק-יסוד ליברלי, כאילו נעשה חוקה שתהיה ליברלית שבח וייס: ...הרעיון לחוקק את חוקת היסוד שלנו לא פרקים-פרקים אלא פסוקים-פסוקים, שחבר הכנסת פרופסור אמנון רובינשטיין מפעיל אותו בשנים האחרונות, דווקא מובן לי. כי באמירה הזאת, שאי-אפשר להעביר את החוק הכולל - הייתי אומר שזו מין חקיקה קונסטיטוציונית נוסח גרילה... חוקה נכתבת לדורי דורות. היא מסכמת דורי דורות, נכתבת לדורי דורות, והיא צריכה להיות, עד כמה שאפשר, גם מעל שינויים פרסונליים-פוליטיים... הרי הערכים, במידה שהם קיימים, בית-המשפט העליון רוצה לברור אותם, או כל בית-משפט אחר, שייתכן שיזדקק לחוק הזה כאשר יעתרו אליו עתירה, או כאשר יפנו אליו כבית-משפט חוקתי פורמלי, או ריאלי. הוא כבר יאסוף לו את אסופת הערכים של מדינת ישראל... משה שחל: ...אבל ניתן כאן למעשה איום, שגם הפשרות האלה אינן מקובלות פן יבוא בית-משפט ויפרש פירוש כזה או אחר, ואזרחים טובים ינסו, על-פי כל ממצא חדש, ללכת אל בית-המשפט ולבקש ממנו פירושים. *מיכאל איתן*: ...איך יכול להיות שאנחנו נעביר חוק כזה כאן בכנסת בלי לשים לב לכך, שמאחורי העניין הזה עומדת אוזורפציה, לקיחת סמכויות של הכנסת והמחוקק והעברתן לבית-המשפט העליון? כי מה אומר סעיף 7 - שים לב היטב למהות שלו. סעיף 7 אומר, שמהיום והלאה כל חוק שהכנסת תחוקק, ניתן יהיה לפסול אותו בנימוק שהחוק הזה פוגע בחוק-יסוד. ומי שיטען את זה ילך לבית-המשפט הגבוה לצדק, או לבית-המשפט שתפקידו יהיה לפסול את החוקים שאנחנו מחוקקים, ומול כולנו, כמחוקקים, יעמדו שלושה או חמישה שופטים עליונים, והם יקבעו שהחוק שאנחנו חוקקנו אינו תקף. למה? - כי הוא עומד בסתירה לחוק-יסוד. ואז יבוא מישהו ויאמר להם: רגע אחד, לדעתנו החוק הזה פוגע אולי בחוק-יסוד. נגיד שיבוא מישהו ויגיד שחוק מסוים יש בו פגיעה בחוק-יסוד.... אמנון רובינשטיין: כל מהותה של חוקה היא לתת פיקוח מעל חוקי הכנסת. מיכאל איתן: ...מעבירים חוקים שיש להם משמעויות קונסטיטוציוניות מרחיקות-לכת...כשיו, מה יעשו השופטים העליונים? מה הם יעשו? איזה חופש אתם נותנים להם? הפרשנות שלהם לא תהיה על-פי חוק, אם החוק מתאים או לא מתאים. הם לא יוכלו לפסול חוק על-פי הנמקות משפטיות. אתם נותנים להם לפסול חוק אם הם יגיעו למסקנה, שהחוק הזה הולם או אינו הולם את ערכיה של מדינת ישראל. ואני שואל את עצמי: מי יקבע? מאין אתם לוקחים את הביטוי הזה, "ערכיה של מדינת ישראל"? לומדים את זה בפקולטה למשפטים? קוראים את זה בספר החוקים? איפה, באילו מקורות? "ערכיה של מדינת ישראל" זהו נוסח סופר-פוליטי, זה מושג שרק אנשים שנבחרו והתמודדו בבחירות לכנסת, רק הם יכולים ורשאים לפרש אותו. מה מציעים פה? הם יחפשו ויקבעו, שחוק מסוים לא יכול להיות, כי הוא נוגד את ערכיה של מדינת ישראל. אמנון רובינשטיין: כל חוקי היסוד שעברו בכנסת, בארבע כנסות, בכלל זה בתקופת השלטון של המפלגה שלך, נתנו סמכות כזאת לבדוק חוקים של הכנסת, אחרת אין משמעות לחוק-יסוד. *מיכאל איתן*: ... שכל מה שהשופט צריך לקבוע בפסק-דינו הוא: החוק הנ"ל אינו הולם את ערכיה של מדינת ישראל, ובזה גמרנו את העניין - אז על מה? מה מביא אתו השופט לבדיקת החוקים האלה? איזה מטען? לפי מה הוא יקבע מה הם ערכיה של מדינת ישראל? לפי מה הוא יחליט? אחר כך נראה מה המידה שאינה עולה על הנדרש. נו, מילא, זה עוד חצי אובייקטיבי, אבל סתם?... ...חוק בקריאה ראשונה, עם משמעויות קונסטיטוציוניות אדירות של פסילת חוקים, של ויכוח על המהות היסודית ביותר, של יכולת לבוא לבית-המשפט העליון ולהגיד, שחוק מסוים נוגד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. תראה מה נעשה בעולם; זאת פשוט הפקרות.... " סיכום: בדיון בכנסת על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו *בו נכח חבר הכנסת איתן* הבינו כל הדוברים *כולל* חבר הכנסת איתן שמדובר בחל מהחוקה, ושבית המשפט העליון יוכל לפסול חוקים שנוגדים את החוק, בהתאם לפרשנותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד, מיכאל איתן שיכנע אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך מפתיע (בהתחשב בכך שגם קמפ שכנע אותך, על פניו לא קשה לשכנע אותך, צריך רק להגיד את מה שחשבת קודם, ועזאזעל הטיעון) אבל פספסת לחלוטין את הפואנטה. ההבדל בין מיכאל איתן אחרי החוק (''אף אחד לא חשב שאנחנו מחוקקים חוקה, אף אחד לא אמר שבית המשפט יפסול חוקים'') למיכאל איתן לפני החוק (''אנחנו מחוקקים חוקה, בית המשפט יוכל לפסול חוקים'') מעיד שאחד מהם... נהיה עדינים... לא ממש אומר אמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא פיספסתי את זה, אולי מיכאל איתן התכוון לזה שאף אחד לא הבין את ההלכות של החוק חוץ ממנו, ואולי הוא שיקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ ממנו, ומרובינשטיין, ומצבן, ומאורון, ומוייס, ומאלוני, ומוירשובסקי, ומלוי, ומביטון, וממרידור.... על פניו, כולם הבינו בדיוק את זה, כולם דיברו בדיוק על זה, בסיום הדיון (הענייני באופן מפתיע) כולם הצביעו בדיוק על זה. איתן, שלא החביא את דעתו במהלך הדיון, הפסיד בהצבעה, והכנסת, הריבון, קיבלה החלטה שלא מוצאת חן בעיני איתן (ופוזנר, חס ושלום שלא נשכח את פוזנר ומלחמתו בהולמס הצעיר). פוליטיקאי שמכבד את עצמו ואת בוחריו היה מקים מפלגה שתנסה לקבל החלטה אחרת בכנסת, הריבון. איתן... נהיה עדינים... שלא ממש מכבד את בוחריו... החליט לשכתב את ההיסטוריה ולהתחיל לבכות שאכלו לו ושתו לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 528295 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תודה. שנית, מיכאל איתן אכן לא ממש מדייק בדבריו. שלישית, להבנתי גם אתה לא: מיכאל איתן מתעקש ואומר בפרוטוקול הזה "יש פה מהפיכה", ורובינשטיין עונה לו שאין חדש פה, ממעיט בחשיבות השינוי ושולח אותו להציץ במדינות אחרות. כנ"ל רמון, שמקנטר אותו (בצדק!) על כך שהחוק הזה עובר כשרוב חברי הכנסת בכלל לא נמצאים (וכך היה גם בהמשך - שני החוקים עברו בהשתתפות 55 ח"כים, ובאשר לכבוד האדם וחירותו 28 בעד, 27 נגד). אז לפחות ביחס לעובדה שהכנסת לא קלטה שיש פה מהפכה איתן צודק - אחרת היית גם רואה השתתפות רצינית יותר. (חיפשתי את הפרוטוקולים של קריאה שניה ושלישית, לא מצאתי, אם תצליח למצוא תבוא עליך הברכה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדייק זה אנדרסטייטמנט... הסיבה שלא הייתה התתפות מאסיבית יותר היא שחברי הכנסת לא התחלקו לפי הבסיס הרגיל של ליכוד מול מערך, ושר המשפטים מהליכוד היה בעצם זה שניסח את החוק בהתחלה. בכל מקרה, הנה הפרוטוקול http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0013780.html ואפשר לקרוא את בדיון. הרוב, אגב, היה 32 מול 21. ורק ציטוט קצר, בשביל שנבין על מי אנחנו מדברים: "... חבר הכנסת איתן, אני מוכן שתבקר אותי, אבל קודם לכן תשמע את החוק. הרי לא השתתפת בדיונים..." (אוריאל לין, ליכוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה. איך אתה עושה את זה? חיפוש לפי אתר בגוגל לא העלה לי את הישיבה ההיא. שנית, בסיס רגיל או לא, עדיין מדובר בהשתתפות זעומה - בפרט כאשר הנושא איננו במחלוקת קואליציונית (וגם זה לא כבוד לחברי הכנסת). שלישית, הפרוטוקול הזה מדהים, כי הוא בהחלט מראה שחברי כנסת מכובדים לא הבינו מה אפשר לעשות עם מה שהצביעו עליו, ויוזמי החוק מכחישים את משמעותו. קח למשל את יצחק לוי מהמפד"ל, המאושר מכך שהחוק "מציין ציון דרך חשוב. אני חושב שהוא הראשון בתולדות החקיקה במדינת ישראל שבו נאמר כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכים של מדינה יהודית. זה לא מופיע בשום חוק, זה מופיע אך ורק במגילת העצמאות, שהיא, כידוע, איננה חוק", ואין לו שום מושג על הפרשנות המאוד שונה ממה שהוא מקווה שתאומץ בעתיד (ר' המאמר של השופט ברק בנושא, משנת 2000). כיוון שהוגדר כבר בחוק יסוד הכנסת שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אני בכלל לא מבין ממה הוא מאושר. מזה שנאמרה המילה "ערכים" ולא רק נקבע שהמדינה יהודית ודמוקרטית? אוריאל לין מצהיר במפורש: "אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית-המשפט העליון. אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק-יסוד: החקיקה, או בחוק-יסוד: זכויות האדם, שהוגשו בזמנם. אין מוקם בית-משפט לחוקה ואין מוקם בית-משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים." ובהמשך, בתגובה למיכאל איתן (אני חושב שהציטוט שלך מוצא מהקשרו. בקריאה הראשונה, כפי שלינקקת, הוא השתתף. אני מניח שאוריאל לין מתכוון לדיוני ועדת חוקה, חוק ומשפט): "המחוקק קובע ובית-המשפט קובע. זוהי המערכת הקיימת היום ואין לך אחרת. אין לך מערכת אחרת. גם היום בית-המשפט יכול לפרש חוקים." מיכאל איתן: "אבל לא לפסול חוקים." אוריאל לין: "אין צורך לפסול חוקים. לא פוסלים חוק. החוק צריך להיעשות לתכלית ראויה, לא סתם חוק שרירותי, משום שאלה חירויות היסוד של הפרט, שכולנו מאמינים בהן. באנו וקבענו באופן מפורש, שהחוק הזה לא פוגע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד. זאת אומרת, כל החוקים המקובלים היום, כל התקנות וכל חוקי העזר שרירים וקיימים ואין החוק מבטל אותם. מעבר לזה, גם הורדנו את ההוראה האומרת, שצריך לפרש את הדין הקיים לאור עקרונות חוק זה." לא למותר לציין שאפילו הקביעה של 'דין שהיה קיים', כפי שמציין אותו משפטן בלינק אחר שהבאתי, כבר שונתה ע"י ביהמ"ש העליון. ולין ממשיך: "אני אומר לחברי הבית: בואו נעשה את הניסיון. הכוח לא הועבר למערכת בתי-המשפט. הכוח נשאר בבית הזה. ואם חלילה יסתבר מהניסיון עם החוק הזה שאנחנו טעינו, והפרשנות הניתנת לחוק אינה על-פי כוונתו האמיתית של המחוקק, יש בידי הכנסת הכוח לשנות את החוק. אני אומר: בואו נעשה את הניסיון ובואו נביא את הבשורה הזו לעם ישראל.". ועוד: "אני לא אציע, אם ישאלו אותי, לקבל את חוק-יסוד: החקיקה כמו שהוא, כי אני מתנגד להקמת בית-משפט לחוקה. כי אני חושב שכאן אתה נותן את הכוח המפליג לקבוצה מצומצמת של שופטים, שפרשנותם תהיה זו שתקבע מחיקתם של חוקים בישראל." כמובן, הנסיון לימד (כמו שיכול להעיד שר המשפטים לשעבר), שהרבה יותר קשה לקחת כח חזרה מאשר לא לתת אותו בתחילה. אבל די ברור שיוזמי החוק הציגו אותו כאילו הוא *לא* מקנה סמכויות נוספות מיוחדות לבית המשפט -ורק הצרחן הזה, מיכאל איתן, מתעקש לטעון שזה לא ככה. במקרה התברר שהוא צדק בעניין הזה. בסוף יש הרגשה לא נוחה שליבאי לא לגמרי התלוצץ כאשר אמר "בימים אלה אנחנו יכולים להעביר הצעת חוק בתוך יומיים, לצרף לכנסת את החבר ה-121, חבר הכנסת אוריאל לין. היום הכול אפשרי." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם החלק הטכני. 1. אתר הכנסת - http://www.knesset.gov.il/ 2. כניסה - http://www.knesset.gov.il/main/heb/home.asp 3. המליאה -> דברי הכנסת -> חיפוש בדברי הכנסת http://www.knesset.gov.il/Divrey/QForm.asp 4. קח את הלינק הזה לאקפלורר (הוא לא עובד בפיירפוקס) 5. "לפי מילה או צירוף מילים" = כבוד האדם וחירותו 6. מ = 1/1/1991 עד = 31/12/1993 7. מספר תוצאות לדף = "50 שורות תוצאה לדף". 8. חפש. 10. החזק אצבעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה! <נותן לעצמי זפטה בראש> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, למהות. אני לא חושב שהציטוט שלי מוצא מהקשרו, להפך, זה בדיוק ההקשר שבו הוא מובא. יושבת לה ועדת חוקה, חוק ומשפט ודנה בחוק. מיכאל איתן יודע על הדיונים האלה ולא מופיע באף דיון. צריך הרבה מאד חוצפה לבוא כמה שנים אחר כך ולבכות שאף אחד לא סיפר לך על המשמעות של החוק. בחוק יסוד הכנסת כתוב שרשימה תפסל אם המטרות שלה יהיו (בין השאר) ''שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית''. בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו נאמר ש''ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית''. זה לא אותו הדבר, וחבר הכנסת לוי מבין את זה טוב מאד (אגב, בוודאי שמת לב לפחד של חברי הכנסת מהשמאל מהיום שיקום בית משפט ימני ויפרש את החוק בעזרת הסעיף הזה בצורה שתנגוד את תפישת עולמם). גם אוריאל לין צודק, באמת לא הוקם בית משפט מיוחד לענייני חוקה (כמו שמרידור רצה) והיכולת לבטל חוקים ניתן לבית המשפט הגבוהה לצדק. הכח באמת לא עבר לבית המשפט, והכנסת יכלה, יכולה ותוכל לשנות את החוקה בכל רגע שתרצה. ''הנסיון לימד ... שהרבה יותר קשה לקחת כח חזרה מאשר לא לתת אותו בתחילה'' זה ממש לא מה שהנסיון מלמד. הקושי הוא פונקציה של רוב פוליטי ויכולת פוליטית, כשיש לך רוב פוליטי, להעביר את הכח זה קל, כשאין לך, זה קשה, והנסיון של שר המשפטים שלך מעיד כמה שרים מומחים שמונחתים על המערכת הפוליטית מתקשים לפעול בתוכה (וזה דיון אחר). שר משפטים שהיה עומד בראש מפלגה שקוראת לשנות את חוקי היסוד, ומקים קואליציה שמקובל על כל חבריה שינוי חוקי היסוד, היה משנה את חוקי היסוד בקלות. יוזמי החוק, מרידור ורובינשטיין, דווקא הבהירו שהחוק מקנה לבית המשפט את היכולת לבטל חוקים חדשים, והסבירו למה לדעתם (בניגוד לדעתו של פוזנר) זה טוב. מיקי איתן התעקש לצרוח שהחוק רע, ובסוף, שלא קיבלו את דעתו, התחיל לבכות שאף אחד לא הסביר את המשמעות של החוק (בזמן שהוא אפילו לא טרח להגיע לדיוני הועדה). לדעתי, זה לא מעיד שום דבר על החוק, יוזמיו או תומכיו, רק על אחד, מיכאל איתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאני רואה, היוזמים מנסים ככל יכולתם ליצור רושם שמאזן הכוחות בין הכנסת לביהמ"ש *נותר בעינו*. פס"ד בנק המזרחי הראה יפה שזה לא כך. כנראה שנישאר חלוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הרושם נשאר חלוקים, על העובדות אני לא רואה איך אפשר לחלוק. העובדות, תקן אותי אם אני טועה, הן חד משמעיות: 1. המחוקקים הבינו את משמעות החוק כחוקה, והתכוונו לנסח חוקה. 2. מיכאל איתן... עוד מעט יגמרו לי המילים העדינות... ממציא נארטיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מוכן לקבל את זה שהם ראו את זה כחלק מחוקה, אני לא מוכן לקבל את זה שהם שיערו מראש איזה שימוש ייעשה בזה ע"י בית המשפט - ואם שיערו (כמו שנראה מהקריאה הראשונה), הרי שבמודע או שלא במודע עיוותו (בקריאה השלישית) את משמעות החוק. 2. שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה סיכום מוצלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שהפנמת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר שהבאת לא שכנע אותי בלשון המעטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאתה יכול לראות, לגבי איתן הוא לא שכנע גם את טוידלדי. האלמוני המעצבן שכנע בעמדתו מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היה איתן חבר הועדה באותם ימים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אבל ישיבות ועדת חוק, חוקה ומשפט היו ישיבות פתוחות, וחבר כנסת שרואה שמחוקקת חוקה כל כך גרועה, יכול להרשות לעצמו להגיע לאיזה דיון ולהביע את דעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הוא לא ידע על כך עד שלב מאוחר יחסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את הפרוטוקול של הקריאה הראשונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הקטעים שהבאת לעיל, אבל לא שמתי לב שזו קריאה ראשונה ובינה לבין הקריאה השניה והשלישית ארבעה חודשים. אני לא יודע מה הסיבות שבעטיין נעדר איתן מהדיונים בוועדה. עדיין, דעתי בעניין זה היא שאיתן ראוי לשבח על שהבין מה שאחרים לא הבינו. בנוסף, אני נותן לאיתן קרדיט ומאמין שהתנגדותו נובעת מדאגה אמיתית למעמד הכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שרובם הבינו (ומבינים) בדיוק את אותו הדבר. מותר לאנשים להחזיק בדעות אחרות מאיתן ופוזנר. אני לא מוצא שום סיבה לשבח את איתן, אני חושב שמה שהוא עשה בראיון שהביא טווידלדי היה פשוט חוצפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמגוגיה בה אתה חוזר שוב ושוב על השמות איתן ופוזנר מרגיזה, ודמגוגית. יש מחלוקת עמוקה ורצינית באשר למהפכה החוקתית אותה חולל מר ברק, ההתעלמות מהמחלוקת הזו לא תעלים אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מחלוקת פוליטית בנוגע למהפכה החוקתית שחוקקה על יד הכנסת במודע ובניגוד לדעתו של מר איתן. אף אחד לא מתעלם מהמחלוקת, רק מזכירים למר איתן עובדות שהוא מעדיף להעלים (כמו המעורבות שלו בדיון על החוקה, העובדה שדעתו לא התקבלה על המחוקק, העובדה שאף אחד לא עבד עליו והעובדה שברק הוא לא איזה דיקטטור שהשתלט על המדינה, אלא שופט שקיבל במפורש את הסמכות לפרש את החוקה מכנסת ישראל, שיכולה לקחת ממנו את הסמכות הזאת מתי שתרצה, ז''א מתי שלאיתן יהיה רוב. אבל איתן מעדיף לא להגיד לציבור את דעתו, ולהתמודד עליה, אלא לשקר, פשוט ככה, לציבור ולהאשים את ברק במחטף שלא היה מעולם). פוזנר... פוזנר הוא מסיפור אחר, וכדאי להכיר קצת את הפוליטיקה האמריקאית בשביל להבין למה הוא נטפל דווקא לברק במקום למי שהוא רוצה להטפל באמת. היי, מצד שני, אתה עדיין משוכנע שציטוט של קמפ זה הוכחה, אז מה אני מסביר לך על דמגוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/048/021.html (המילים העדינות נגמרו לי עוד קודם אז אני אשאיר את זה באוויר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בשום דמוקרטיה אף רשות שופטת שנציגיה אינם נבחרים בידי נציגי הבוחרים, ושסמכותה החוקתית לפסול חוקים לא הוקנתה לה בתהליך ממושך ע“י המחוקק, ובכוונת מכוון חגיגית, ציבורית ומוצהרת: ואצלנו כל המהפכה החוקתית הזו מבוססת על משפט אחד ויחיד בחוק חופש העיסוק (?) דווקא מכל חוקי היסוד שנחקקים כאן עוד משנת 1958, וכמו שאומרים המשפטנים ’ודוק:‘ דווקא ב‘חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו‘ הוא איננו: ”אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת“. עם כל הכבוד, טוען בית המשפט שממשפט אחד ויחיד זה ניתן להסיק שנוצרה ’מעין חוקה‘ שחוקקה ללא שהוכרזה, ע“י בסה“כ כ-20 חברי כנסת בלבד (!) שאין עדות כלל למודעותם למעמד ההיסטורי, ו(האירוניה כאן היא ש)חוקה חשובה כזו נדרשים 61 חברי כנסת לפחות ולו רק כדי לתקנה למצער - אך (היו) מספיקים רק כשליש מממספר חברי כנסת זה על מנת לחוקק אותה… ועוד מוסיף בית המשפט וטוען שחוקה זו שקמה ממשפט יחיד מכירה גם *מיידית* בסמכות בית המשפט לפסול חוקים מצד אחד, מפקיעה את רוח החוק מידי המחוקק ש‘סיים את עבודתו‘ ומפקידה אותה בידי בית המשפט בלבד מצד שני, אך אינה באה לשנות את הליך מינוי השופטים ולהפקידו בידי הבוחרים כמתחייב מעיקרון הפרדת הרשויות והריבונות מצד שלישי. הסיבה שברק חושב שהכל שפיט היא כי הוא שופט. אם הוא היה ברשות המחוקקת הוא היה חושב שהכל חקיק, אם הוא היה ברשות המבצעת הוא היה חושב שהכל בציע, מפני שבסופו של דבר הוא חושב שהכל בריק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד לתלות כל דבר בברק. המגמה שבחקיקה איננה לתת כוח לבג''ץ. הרעיון שעומד בבסיס החקיקה הוא שיקיימו את דבר החוק. לומר שחוק היסוד כבוד האדם וחירותו הוא כמו כל חוק אחר, היא התממות של חברי כנסת שרוצים להרגיש עם ולהיות בלי. להציג חקיקה מאד מתקדמת ולהכניס לתוכה מוקש. ההנחה אצל חברי כנסת רבים היתה, שהבג''ץ יהיה מינימליסטי ולא ילך על פי רוח החוק אלא על פי הסייג הבלתי כתוב שאין לחוק שום שריון. הבג''ץ לא הסכים לשחק את התפקיד שייעדו לו בפארסה. הטענה של מיכאל איתן מראה עד כמה אפילו הח''כ ההגון הזה הפנים את הבלוף הזה שנקרא חוקי יסוד ונמשך כל כך הרבה שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולינק מעניין שחמק מעיני וכנראה לא רק מהן, למרות שאני קורא 'הארץ': |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הטיעון של ברק בדבר חוקי היסוד"... חוקי היסוד הם החוקה של ישראל. לא כל החוקה הרצויה, אומנם, כי לא כולם חוקקו. אבל זו (בניגוד לפסילת חוקים בידי בית המשפט) איננה הנפצה של ברק. זו החלטה מפורשת של הכנסת החלטת הררי [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקב עצלות, אפנה לפסקה באותו לינק: "עם השנים קמו עוררין על מעמדם של חוקי היסוד כחלק מן החוקה. עלו טענות כי אין להם עדיפות על חוקים רגילים, וכי הכנסת איבדה את סמכותה להיות למועצה מכוננת, עם המעבר לכנסת השנייה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שמפונה מקרקע (לדוגמה: לצורך הקמת כביש) מחויב לקבל פיצויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, יש כאן אותה בעיתיות בכל מקרה כזה צריך לשאול האם זה מוצדק. דרך אגב אפשר ללמוד הרבה מאד מההתנהלות של המדינה בקשר לכביש 6. ולהבין שהערכים הנובעים מחוקי היסוד לא באמת נר לרגליה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |