בתשובה להאייל האלמוני, 17/10/09 20:20
527680
יאיר א. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 17/10/2009, 22:13
השמאל האמיתי, הפרגמטי, מבין שמדיניות שלטון אינה יכולה להיות אידיאלית אלא רק אופטימלית במקרה הטוב, מאחר ולהעביר עולם מברוטליות לאתיקה זו משימה קשה ומחיר כבד בצידה - מחיר שהוא מוכן לשלם.

הפסאודו-שמאל לעומתו שואף אינפנטילית לכוח ללא אחריות, הוא נצמד לאידאל האתיקה כתינוק למוצץ, ומשום כך *תוקע* כל מאבק דמוקרטי מעשי בעולם האמיתי -

כך למשל צפו שמאלי המאה העשרים בפוקו מהלל את משטר האייטולות של אירן כ‘פוליטיקה רוחנית‘ נעלה, בדלז התוקף את ממשלת גרמניה על פעולותיה ’הדיקטטוריות‘ נגד הטרור של באדר-מיינהוף, בסארטר השולל את תקפותם של משפטי נירנברג ומכנה את רצח הספורטאים במינכן ’פעולה מחוסר ברירה‘.

ו*לכן* תוקפים אלוני וחבריו את הציונות, שגם אם פעולותיה לא היו כליל השלמות, עדיין פעלה בהגבלות עצמיות של אתיקה ומוסר הגבוהות בהרבה מאלה של מקבילותיה בעולם המערבי -

מאחר ו*השמאל האמיתי הפרגמטי הוא-הוא האיום האמיתי על הפסאודו-שמאל*.

שליט ’מלך פילוסוף‘ כבן גוריון, המנסה לשלב את הכוחניות שבשלטון בעקרונות הומניים-אתיים הוא סמרטוט אדום בעיני אלוני וחבריו, שכן הוא דמות ’המבוגר האחראי‘ בתפיסת עולמם האינפנטילית, וגרוע מכך - הוא גם מצליח ומוערך בכל העולם, מה שהופך את אלוני וחבריו למיותרים:

הפסאודו-שמאל הוא טפיל על צווארו של השמאל הפרגמטי ש‘עושה את כל העבודה‘, ומתקיים מ‘שתית דמו‘ - הפסאודו שמאל שואב את כוחו מ*ביקורת תמידית ללא מעשה*, הוא תמיד ’מקדם בברכה את ספסלי האופוזיציה‘, ואולי לכך קשורה העובדה כפי שהעירו כאן ובצדק, שב-‏60 שנות המדינה מעולם לא הייתה מפלגה ערבית בקואליציה.

אפילו כשהוא כבול במלכודת הדביקה של שותפות עם הליברלים מהמרכז בדרך לשלטון, הפסאודו-שמאל מתקשה להשתתף בשלטון המעשי ו‘מתפרע‘ כילד חרד-משמעת -

דוגמא אופיינית לכך היא למשל אמו של אלוני, שולמית:

היא נבחרה לכנסת ב-‏66 - אך לא יכלה לעמוד בעימותים מול דמות ’מבוגר אחראי‘ כגולדה מאיר ופרשה מהמערך והקימה את רצ, שעל רקע המחאה בעקבות מלחמת יום הכיפורים קבלה שלושה מנדטים -

כך הגיעה לממשלתו של רבין ב-‏74 כשרת החינוך, תפקיד בו החזיקה כארבעה חודשים עד שהתפטרה במחאה על מינוי שר שנחשד בשוחד וזוכה לאחר מכן. השר אגב היה דתי, במקרה או שלא.

לאחר מכן התערסלה בזרועותיה החמימות של האופוזיציה למשך עוד 4 כנסות, וב-‏84 סירבה להצטרף לממשלת האחדות הלאומית למרות המצב הקשה בעטיו חברו כוחות השמאל והימין גם יחד.

בעקבות שותפות עם מפלגת ’שינוי‘ הליברלית מצאה את עצמה שוב בשלטון ב-‏92 כשרת החינוך, אך גם אז לא החזיקה יותר מ-‏8 חודשים, ונאלצה להתפטר בעקבות וויכוחים עם הדתיים בנושא האבולוציה, וב-‏96 פרשה מהחיים הפוליטיים -

וגם היא השוותה את מתנגדיה לנאצים, לשר הביטחון קראה ’רוצח‘, לישראל ’מבצעת פשעי מלחמה‘ ו‘פשיסטית‘ (הולכת בדרך מוסוליני) וכו‘.

ההיסטוריה הפרלמנטרית של אלוני התחילה ב-‏66, לפני יישומה הקיצוני של ’ההגות החדשה‘ של מרכוזה ומרעיו ובסמוך לחשיפת זוועות הקומוניזם, ולכן אלוני הייתה עדיין ’פסאודו-שמאל הכבול דרך הליברלים לטבור הממסד‘ -

אך ממנה למד הפסאודו-שמאל מדוע ’מחוץ לשלטון‘ כדאי להם הרבה יותר משותפות חלקית בשלטון עצמו:

בשעה שהשמאל האמיתי משתמש באתיקה על מנת להגיע לשלטון וכך לכוח ליישם את ערכיו - משתמש הפסאודו-שמאל ברטוריקה אנטי-שלטונית כדי לרכוש *כוח גרידא*, וכך הוא מטעה את הציבור ו‘אוסף את כל הביצים‘:

במחאה קיצונית מול שלטון ימני הוא מצטייר כ‘שמאל אותנטי לוחם‘, ומול שלטון שמאל הוא מצטייר כ‘לוחם ללא פשרות על האתיקה‘.

מאחר והפסאודו-שמאל אינו מחיל על עצמו את שלמות האתיקה אותה הוא מטיף לאחרים, הוא יכול אמנם להסית את ’הנפגעים‘ מפנים ומחוץ ’לדרוש את מה שמגיע להם‘ שנשלל מהם בגלל ’הקיפוח שעברו‘ -

אך בדומה לאתיקה-שלו-כלפי-עצמו, ל‘נפגעים‘ *הוא אינו מציב אפילו קצה-קצהה של דרישה אתית*, שהרי ’דרישות אתיות‘ שמורות עימו רק להטיחן בפני השלטון, ואם יטיף אותן לנפגעים תרד הפופולריות שצבר אצל ’ההמון‘ ועמה יתבטל *הכוח שצבר*:

יתבטלו מנעמי התמיכה הכספית ’בשם הסולידריות‘ ממדינות ו‘גופים פוליטיים מעוניינים‘, יתבטל האתנן שהוא סוחט משלטון השמאל על מנת למתן את תגובותיו, יתבטלו ההרצאות, הכנסים בחו“ל, פסטיבלי הסרטים בטורונטו על מעמד הסלבריטי והכוח האישי והמקצועי הנצברים בשל כך, והגרוע מכל -

במקרה של שלטון שמאל בהנהגת ’מלך פילוסוף‘ מקובל, מוערך ואחראי יתבטל *הצורך בקיומו של הפסאודו-שמאל בכלל* -

ואז ’המלחמה‘ הופכת ל‘מלחמת-קיום‘ -

והסכנה לקיומו גוברת פי כמה וכמה כשהימין קונה את תוכניתו הפוליטית של השמאל ונוצרת אחדות לאומית רחמנא ליצלן, ואז בלית ברירה מסתכן הפסאודו-שמאל בחשיפה רעיונית, בשקט-בשקט מסיר מסדר יומו את אותם ’מליוני פועלים רעבים‘ ופונה בזעם להילחם באיום הקיומי - שהוא ’הימין והשמאל גם יחד‘, דהיינו המדינה עצמה.

וכך למעשה נלחם הפסאודו-שמאל *בכל שלטון דמוקרטי* בארצו בין אם ימני או שמאלי, וכך למעשה מטרפד הפסאודו-שמאל כל מאמץ לדמוקרטיזציה בעולם הלא-דמוקרטי - מאחר ואת השלטון ’שממילא כבר דמוקרטי‘ הוא מבקר מבוקר ועד ערב, אך מה‘נפגעים‘ לעולם לא ידרוש דמוקרטיה.

ולכן למרות שרוממות האתיקה בגרונו, הפסאודו-שמאל לעולם יהיה אימפוטנט -

לא שזה מפריע לו, אך כתוצאה מכך מאבק השמאל האמיתי יישאר ’תקוע‘ ומכאן שגם הוא נגוע באימפוטנציה, ואת אותה אימפוטנציה חשים כולנו היטב על בשרנו.
כמה כיף להתווכח עם אנשי קש מומצאים! 527686
Omer Moussaffi • בתשובה ליאיר א. שבת, 17/10/2009, 23:10
כמה כיף להתווכח עם אנשי קש מומצאים! 527687
נתן ש. • בתשובה לOmer Moussaffi שבת, 17/10/2009, 23:11
ראית אותי מתווכח?
527727
איציק ש. • בתשובה ליאיר א. יום א', 18/10/2009, 11:35
השמאל האמיתי הוא ברק, שמחון ופואד?
527743
ארז לנדוור • בתשובה לאיציק ש. יום א', 18/10/2009, 12:23
תתפלא כמה אנשים מאמינים בזה.
527823
האייל האלמוני • בתשובה לארז לנדוור יום ב', 19/10/2009, 2:26
אחרי שמפלגת העבודה בחרה שוב אץ ברק בפריימריז האחרונים, ואחר כך גם הסכימה רשמית שיהפוך לרודן עם חסינות ותעודות, *אותי* כבר לא תפתיע שום אמונה שתצביע עליה.
ניתוח מבריק 527748
האייל האלמוני • בתשובה ליאיר א. יום א', 18/10/2009, 12:54
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות