|
||||
|
||||
החגיגות הן חגיגות לייסוד תל־אביב, העיר העברית הראשונה. |
|
||||
|
||||
בכל זאת זה משעשע שהמחברת מציעה "מוזיאון ומרכז תרבות לשכונות הראשונות של העיר תל־אביב־יפו" כשהיא מתכוונת לשכונות הראשונות מחוץ ליפו. אם כבר, משעשע גם שהיא מציעה גם את המוזיאון הנ"ל, וגם "מופע הצדעה גדול עם מוזיקה מזרחית קלאסית בפארק דרום, להנצחת מורשתן של השכונות הראשונות של תל אביב". מוזיאון מנציח מורשת - זה הגיוני, אבל איך בדיוק מופע מנציח מורשת? |
|
||||
|
||||
מופע מוסיקלי מנציח מורשת בליבם ובנפשם של המאזינים, אני לא מוצא את זה משעשע במיוחד. |
|
||||
|
||||
נכון. זכור המופע של חיים חפר ודן בן-אמוץ מלפני 50 שנה "תל-אביב הקטנה". לדברי המבקר בועז עברון הוא גרם תחושת נוסטלגיה ושותפות גם למי שלא הכיר את התקופה. |
|
||||
|
||||
האמת היא שזה דבר עוד יותר משונה: יצירת נוסטלגיה אצל מי שבכלל לא חווה את התקופה והמקום, כלומר - יצירת דימוי שלהם (שכמובן מכיל רק את האלמנטים שהיוצר בוחר לשים בתוכו, כלומר גרסת לייט מרוככת וממותקת) ואז הדגשת אותם צדדים חיוביים של הדימוי הזה שנעדרים מהמציאות שלנו היום כדי ליצור את המניפולציה הרגשית המתאימה. גם אני לפעמים אוכל מהסוג הזה של תבשילים ואפילו נהנה (גם אם אני יודע שעובדים עלי), אבל לראות בזה תיקון עוול היסטורי? נו. אגב, מופע כמו של חפר ואמוץ או הצגה כמו "בוסתן ספרדי" של יצחק נבון יכולים להנציח מורשת של שכונה או עיר, אבל "מופע מוסיקה מזרחית קלאסית", אפילו אם הוא בפארק דרום, לא מנציח מורשת כזו יותר מאשר קונצרט של הפילהרמונית מנציח את מורשת גרמניה ואוסטריה במאות השמונה עשרה והתשע עשרה. |
|
||||
|
||||
לפסקה האחרונה: למה לא? במה נבדל המופע בפארק מ"בוסתן ספרדי"? (להוציא העובדה שמופע הוא חד פעמי והצגה עולה מאות פעמים, ובמקרה של "בוסתן" אלפי פעמים). |
|
||||
|
||||
כי מוסיקה מזרחית קלאסית אולי נוגנה בשכונות האלה אבל לא חוברה בהן ולא היתה יחודית להן בשום צורה ולכן היא לא מחברת אותך למורשת *שלהן* דווקא - בניגוד ל-"בוסתן ספרדי" שניסה להביא את הדברים היחודיים למקום ולתקופה שאליהם הוא מתיחס. באותה מידה, קונצרט מיצירות בטהובן הוא לא דרך נכונה להנציח את המורשת הייקית של נהריה גם אם הייקים נגנו והאזינו לבטהובן, פשוט כי בבטהובן אין שום דבר יחודי לייקים של נהריה. |
|
||||
|
||||
תלוי למה מתכוונים ב''מוזיקה מזרחית קלאסית''. אם זה אום כולתום, זו בטח מורשת (גם אם הצעירים לא מאזינים לה יומם ולילה, יש כבוד). |
|
||||
|
||||
שתיים מגדולות הזמר המזרחי - עופרה חזה ואהובה עוזרי גדלו וחיו בשכונת התקווה, השכונה הייתה משמעותית גם לזמרים מזרחים חשובים אחרים כזוהר ארגוב האחים אלכוויתי ועוד. |
|
||||
|
||||
כמו גם אבנר גדסי ולהקת צלילי העוד. |
|
||||
|
||||
וכמובן גם בשכונות כרם התימנים ושבזי שנחשבו פעם ל''דרום תל-אביב'' פרחו ויצרו יוצרים חשובים כאביהו מדינה, בועז שרעבי, ולהקת צלילי הכרם על חבריה חיים משה ודקלון. |
|
||||
|
||||
ואיפה רחוב המסגר והדשא של בריכת גלית שם צמחו הקלסיקות של עוזי והסגנונות, הצ'רצ'ילים והאריות! |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם מתוכננת מחווה ללהקות הקצב של שנות ה70, מחווה כזאת ראויה אבל לבטח שראויה (אפילו יותר, אולי, בהתחשב בפופולריות של שני הסגנונות) מחווה לעולם שלם של מוזיקה מזרחית שצמח בדרום תל אביב. לא יודע אם לשם כיוונה כותבת המאמר אבל לדעתי יש לזה חשיבות בחגיגות האלה לתל אביב. שלא כאלמונים אחרים כאן אני חושב שהייתה הדרה והשפלה של התרבות המזרחית לאורך שנים רבות, וראוי לתקן מעט ע"י הערכה מכובדת ליוצרים הטובים של הז'אנר. |
|
||||
|
||||
הדשא של בריכת גלית הפך לפארק סקייטבורד בשם פארק גלית. דשא עדיין יש שם. |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת אם עופרה חזה ובועז שרעבי נחשבים לזמר מזרחי. |
|
||||
|
||||
על השילוב בין מזרח ומערב במוזיקה של עופרה חזה - |
|
||||
|
||||
בועז שרעבי, לפחות כך שמעתי פעם, גדל בצפון תל אביב, לא בדרומה. |
|
||||
|
||||
אף אחד מהם אינו "קלאסי" אם אני מבינה נכון את המונח (עם כל הכבוד ל"מלך"). תיקונים קטנים: עופרה חזה אינה זמרת מזרחית - היא זמרת פופ ממוצא מזרחי, עם ניואנסים תימניים בחלק מהמוזיקה שלה. אהובה עוזרי, למיטב זיכרוני, גדלה וחיה בכרם התימנים. |
|
||||
|
||||
עופרה חזה שרה שירים תימניים רבים, והוציאה גם אלבום בתימנית, אבל אולי ההגדרה ''זמרת פופ'' ומאוחר יותר ''זמרת אתנית'' תתאים לה יותר. לאחרונה גיליתי אחרי שנים בהן זלזול שהיא הייתה זמרת נפלאה כמעט בכל סגנון של מוסיקה שבחרה לשיר בו, וגם בנאדם נעים במיוחד (לפחות לפי הקטעים שמצאתי ביוטיוב). בכל מקרה היא ''הקול של שכונת התקווה''. לגבי אהובה עוזרי את צודקת, תודה על התיקון. |
|
||||
|
||||
אגב, לפי מבחנים לא ממש מדעיים (מספר הצפיות של קטעי הוידאו ביוטיוב) עופרה חזה היא הזמרת הישראלית הפופולרית ביותר בעולם. |
|
||||
|
||||
זו מורשת אבל אין בה שום דבר יחודי לשכונות האלה. כמו בטהובן לנהריה. |
|
||||
|
||||
יש בשכונות האלה מורשת של מוזיקה מזרחית "לא קלאסית", האם אתה חושב שמגוחך לערוך קונצרט מחווה למורשת הזו? |
|
||||
|
||||
זה לא מגוחך, אבל זה גם לא מה שחברת המועצה הנכבדת הציעה. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שהיא קוראת את התגובות, אולי היא תשנה את הצעתה. |
|
||||
|
||||
אם היא קוראת אז היה יכול להיות נחמד לשמוע ממנה גם כמה התיחסויות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהקוראים פה התייחסו אליה קצת בגסות, גם בגלל שהמאמר לא כתוב כל כך טוב, גם בגלל שהיא פוליטיקאית, וגם בגלל שהוא נוגע בנושא שהרבה מהחברים פה חשים אליו ריחוק וסלידה - טענות לאפליה של האולוסיה המזרחית בישראל. |
|
||||
|
||||
אכן התיחסו אליה לא יפה במיוחד, אבל אני לא בטוח שזה (רק) מהסיבות שתארת. קשה לי להתיחס למה שחשים הרבה מהחברים כאן, ולכן אני יכול רק לומר לגבי עצמי - אני (חושב שאני) פתוח לקבל טענות לאפליה של האוכלוסיה המזרחית, אבל ברגע שהטענות האלה מנוסחות במה שביני לבין עצמי אני מכנה "מלים של החוג לסוציולוגיה" הקשב שלי כלפיהן (או לפחות כלפי מחבריהן) יורד פלאים. במקרה הזה העובדה שהמחברת היא פוליטיקאית היא עובדה רלבנטית גם להתיחסות לטקסט. פובליציסט מקבל משכורת כדי לתאר בעיות. פוליטיקאי מקבל אותה כדי לנסות לפתור אותן. במקרה הזה, אם אתה מסתכל על הטקסט הזה כהצעה לסדר במועצת העיריה, קיים פער עצום בין מידת הנחרצות והכוללנות של ההאשמות לבין ההצעות בפועל. ההצעות המעשיות נראות כאיזה סרח עודף שהולבש על הטקסט כדי לאפשר את שיבוצו כהצעה לסדר בעיריה במקום כמכתב למערכת ב-"העיר". לא כך אני מצפה מפוליטיקאים לפעול, ולזה התכוונתי בתגובה הראשונה שלי בדיון הזה. אגב, כיוון שהמחברת היא פוליטיקאית אני מצפה שהיא לא תתרגש במיוחד מיחס קצת מזלזל מצד מגיבים כאן; היא מקבלת כאן הזדמנות שלמיטב ידיעתי אף פוליטיקאי פעיל לא קיבל - להסביר את עמדותיה בדיון רציני מעל דפי האתר הזה - ואם היא חושבת שעושים לה עוול אז היא יכולה להראות זאת. גם כאשר האיילים לא מתלהבים ממנה זו עדיין במה הרבה יותר נוחה מ-ynet. והערה אחרונה לענין המאמר שלא כתוב טוב. כמו במקרה של הבלוג שהפך למאמר "צבא בונה עם", לא ברורה המוטיבציה של העורכים בהבאת טקסט שלא עומד בסטנדרט המקובל של מאמרים כאן - ועוד מלפני חצי שנה. האם מישהו מהעורכים נתקל בזה במקרה וחשב "הנה נושא קונטרוברסלי, נביא את זה ויהיה שמח", או אולי היתה לזה סיבה אחרת? כך או כך, זה מעורר תמיהה. |
|
||||
|
||||
הטענות על הכותב, האכסנייה, הניסוח, המועד, השכר, הציון למאמר וכיו"ב - הקשב שלי כלפיהם יורד פלאים כי אין בהם ולו מילה אחת לעניין. הכותבת מעלה שתי טענות מרכזיות: חגיגות המאה מתעלמות מהאמת ההיסטורית על ייסודה של תל אביב, וכי התעלמות זו היא חלק מקו מתמשך של אפלייה כלפי אוכלוסיות מסויימות בעיר תל אביב, אותן אוכלוסיות המתגוררות בשכונות הדרומיות של העיר. אפשר להתווכח עם העמדות האלה. כל השאר ("פובליציסט מקבל משכורת כדי לתאר בעיות. פוליטיקאי מקבל אותה כדי לנסות לפתור אותן") עוסק בקנקן, ולא ממש כתוב טוב. |
|
||||
|
||||
התייחסויות אחרות לתוכן של המאמר היו גם היו בדיון הזה. תשע נשמות הגיב לטענה בנוגע לקנקן. |
|
||||
|
||||
בתגובה הזו התיחסתי להערה לגבי היחס המזלזל שקיבלה הכותבת ולא לתוכן הדברים. בחרתי לא להתיחס כאן לתוכן כיוון שאני לא בקי מספיק בהיסטוריה של תל-אביב כדי לגבש דעה מוצקה. אם רמת הכתיבה שלי אינה גבוהה מספיק לטעמך אתה מוזמן לדלג בכל פעם שאתה רואה את המלים ''תשע נשמות'' בכותרת של תגובה, ואם תודיע לי מה כתובת הדואל שלך אני מבטיח להזהיר אותך גם במקרה הלא-סביר שאפרסם כאן מאמר כדי שתוכל להמנע מקריאתו. |
|
||||
|
||||
יא זמש, הקשב כלפי הכותבת יורד פלאים כשהיא מפריחה נאד לחלל ונעלמת לה בלי לענות לשאלות ולהערות. יחסית לאדם שמתלונן על קיפוח הדרה וכו' היא מפגינה יחס מתנשא, אם לא ממש מעליב. |
|
||||
|
||||
היא כן מציעה דברים. היא מציעה להקים מוזיאון להנצחת הקיפוח בתל אביב יפו והכנסתו לתוכנית הלימודים בהיסטוריה היא מציעה להקים בית ספר עיוני בתחנה המרכזית בתל אביב, ומופע הצדעה גדול למוזיקה המזרחית הקלאסית וכן להקים ועדה ''שתעשה צדק'' בנושאים אחרים. |
|
||||
|
||||
רק שהיא לא תעשה על זה סרט, כי האנשים שאיכפת להם לא יצפו אותו (http://www.edb.co.il/blog/archives/3229). |
|
||||
|
||||
יש לי הרגשה שאם זה היה בשנה שבה הראו בטורונטו את ''ג'יימס בארץ הקודש'' הוא לא היה מחרים את הפסטיבל. |
|
||||
|
||||
וגם לא את המימון של קרן הקולנוע הישראלי. |
|
||||
|
||||
דווקא חיבבתי את העצומה. הכותרת אמנם שיקרית (כי היא מתייחסת ל"כיבוש", ורומזת לכיבוש של 67) אבל התוכן מבהיר שהבעיה האמתית היא מ-48, ושאין לה פתרון פרט לפירוק המשטר הישראלי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |