|
||||
|
||||
היינו בדיון הזה1 אבל אעפ"י שאני הבן אדם האחרון שיתנגד לשכר הוגן למי שמשרת, סבורתני שצבא מקצועי תורם בחובו מספר בעיות: א. רק סימפטום - יש לי רושם קל, שדמותו של צה"ל, כפי שהכרתי אותה בשירותי אני לפני כ-12 שנה, וצה"ל היום, שונה מעט. ואחת הסיבות היא שאותם אנשים שלפני 12 שנה היו משרתים, ומשרתים בקרבי, על מנת למתן גורמים אחרים ומשום ש"מוטב שאני אהיה במחסום ואני אתנהג בצורה הומנית", היום משתמטים. מה שמגדיל פלאים את אחוזם של אלה שיתנהגו כמו חיות. איך יראה צה"ל אם כל אותם אנשים לא יתגייסו כלל, ויתגייסו רק אלה שרוצים לקרוע לערבים את הצורה? ב. מילואים. מבחינה כלכלית, ישראל לא יכולה להחזיק כל הזמן בכמות הצבא שתדרש בעת מלחמה. כנ"ל מבחינת כוח האדם שיכול לעמוד לרשותה. בשעת מלחמה נסמכים מאוד על חיילי המילואים. לא יכול להיות לנו צבא מקצועי בגודל הסדיר + המילואים שלנו דהיום, גם אם נניח שזה יהיה צבא בגודל הסדיר מינוס כל מש"קי הממטרות ושאר בעלי תפקידים המיותרים / שאפשר בלעדיהם. ג. יש לי הרגשה שברגע שזה יהיה צבא מקצועי, מוות במלחמה יהיה סיכון מקצועי שמי שהולך להיות חייל יקח - וזב"שו שלו. כלומר, שתתפתח אטימות כלפי הנופלים. ד. מצד שני - הכוח שיש היום לציבור, למנוע מלחמות מיותרות / לעצור מלחמות מיותרות באמצע, לא יהיה יותר. צבא עם יכול לאמר - אני לשם לא הולך. אני לא מתכוון להלחם על זה - זו לא מלחמה שלי. אבל לא זה יהיה המצב עם צבא מקצועי. ה. זו אמנם האחרונה בצרותנו, ואפשר לפתור אותה - אבל אם מדובר בשירות ארוך, מי שנהיה חייל קרבי מקצועי, ונניח - לא מתקדם ונהיה מפקד, יצא מהשירות בלא מקצוע אחר, ובלא אמצעי פרנסה. אני רואה איזה הבדל קטן בין גראנדה ונאפולי לבין המקרה שלנו. אין הרבה מוסלמים שיכולים להגיד שסבא של סבא של סבא של סבא של -כמה דורות שצריך - שלהם גורש מגראנדה, ועוד להגיד מאיזה ישוב בדיוק, לתאר את הבית, ולנפנף במפתח2. גם לא שומרים את צאצאי מוסלמי גראנדה ונאפולי במחנות פליטים ומונעים מהם אפשרויות תעסוקה וזכויות אזרח. סבא וסבתא רבא שלי איבדו רפת שלמה בתקופת הפידאיונים, והשכנים שלהם נרצחו. המושב שלהם נוסד ב-1934. כך שגם ההסברה הפלשתינית שהפידאיונים בסך הכל היו פלאחים מסכנים שרצו לחזור הביתה, חסרת דיוק משהו. 1 לא שאכפת לי לפתוח אותו שוב, ועל כל פנים אני מאוד מעריכה אותך כאיש דיון, וטיעוניך מן הסתם יהיו שונים מהותית משל מי שניהלתי איתו את הדיון ההוא. 2 גם אם זה מפתח מייצור המוני שחולק לו. |
|
||||
|
||||
א. "איך יראה צה"ל אם כל אותם אנשים לא יתגייסו כלל, ויתגייסו רק אלה שרוצים לקרוע לערבים את הצורה?" - איני מסכים. חוששני שאופן ההתנהגות של חיילים במצבים שתארת קשור יותר לאופיים האישי ולסביבת גידולם המשפחתית מאשר לדעותיהם הפוליטיות ותיוגיהם הפוליטיים. יש כאן שאלה אמיתית של מידת המשמעת שניתן לקיים בצבאות שכירים. לטעמי התשובה היא שלמרות החריגים, נראה שהחייל האמריקאי המתנדב של עיראק ואפגניסטן אינו פחות ממושמע ממגוייס החובה של וייטנאם אלא יותר. ב. מילואים - אין שום ספק שישראל תצטרך להמשיך לקיים מודל כלשהו של צבא מילואים שיהיה שונה אפילו ממה שיש היום בארה"ב ובגרמניה (ולבטח האין מילואים של בריטניה וצרפת לא מתאים לנו). הבעיה היותר חמורה נובעת מכך שבגלל הרתעותנו מאחיזת השור בקרניו אנו ממשיכים להאחז באגדות הבל על הפוטנציאל הפלאי של כוחות המילואים. אמונת ההבל הזאת כבר הביאה לתוצאות קשות במלחמת לבנון השנייה. מוטב לנו לחשוב ולארגן מחדש את המבנה והאימון של רזרבות המילואים שלנו, מאשר להמשיך להזניח ולדרדר אותן ואח"כ לקוות שבאופן פלא כלשהו הם יוכלו לנפק ביצועים שהצבא הסדיר אינו מסוגל להם. ג. "אטימות כלפי הנופלים" - לבטח האנלוגיה הבאה היא פשטנית להחריד אבל דומה שהיחס והכבוד למשרתים בצבא המתנדב של ארה"ב דהיום הוא משופר לאין ערוך ביחס למה שהיה כלפי צבא החובה בעידן וייטנאם. דוקא גיוס החובה של עידן וייטנאם (שהיה פורמאלית גיוס אוניברסלי בעוד שדה פאקטו היה גיוס של כל אלו שלא היתה להם אלטרנטיבה טובה יותר) הוא אנלוגיה טובה יותר למצב הגיוס בישראל היום. ד. "הכוח שיש היום לציבור, למנוע מלחמות מיותרות" - חוששני שהכוח הזה אינו אלא אגדה. לפחות בעבר כל מיני סקרים ומשאלים דברו על 70% התנגדות לשהייה בשטחים המוחזקים. לדעות הללו לא היה שום מנוף פוליטי למשל ביחס למיעוט המתנחלי שהצליח לבנות מנוף פוליטי הרבה יותר משמעותי לטובת ההתנחלויות. הכוח שהצבעת עליו נובע מן השיטה הפוליטית ולא מעצם השירות. איש אינו ממלא לנבחרי ש"ס או האגודה את הפה בזפת רותחת כאשר הם מתבטאים בשאלות הבטחוניות של ישראל. ה. "מפקד, יצא מהשירות בלא מקצוע אחר, ובלא אמצעי פרנסה" - כמו היום, אדם שיבחר בשירות הצבאי כקריירה לא יצטרך ללמוד מקצוע אחר או לחפש אמצעי פרנסה בתום שירותו. זה להבדיל מהמצב היום בו המדינה מרמה (ע" פיצוי חסר) את אלו ממגוייסיה המשרתים אותה בשרות מוארך (קצינים) מבלי לבחור בכך כקריירה. ו. "אני רואה איזה הבדל קטן בין גראנדה ונאפולי לבין המקרה שלנו" - חוששני שאת טועה. האגדה האורבנית על מפתחות הבתים של יפו וזרנוגה מקורה באגדה עתיקה ממנה בהרבה על ערביי צפון אפריקה המחזיקים בידם את מפתחות בתיהם לשעבר בגראנדה ובאנדלוסיה. ז. "גם ההסברה הפלשתינית שהפידאיונים בסך הכל היו פלאחים מסכנים שרצו לחזור הביתה, חסרת דיוק משהו" - ללא ספק. עדיין רוב המסתננים היו פלאחים שניסו לחזור הביתה וגנבי בקר וצאן שפעלו ממניעים של פרנסה. |
|
||||
|
||||
א. אני מסכימה שאופן התנהגות קשור לאופי אישי ולחינוך משפחתי - אבל אני חושבת שנוכחות של אנשים מרקעים שונים היא יתרון ומהווה גורם ממתן. וזה משהו שלא יהיה בצבא מקצועי. ב. אין כוונתי לפוטנציאל הפלאי של המילואימניקים, אלא למספר שלהם. אני שמחה שאתה מסכים שנצטרך צבא מילואים: איך נעשה אותו? נשלם לאנשים כדי שיעזבו את העבודות שלהם בשעת הצורך וילכו להרוג ולההרג? נראה לי מופרך, במקרה של צבא מקצועי. ג. הרושם שלי הוא שיחס וכבוד נותנים בחוגים הצבאיים, אבל לא בהכרח האמריקאי הממוצע. ד. מיעוט נחוש תמיד מצליח הרבה יותר מרוב דומם. בהנחה שיש רוב כזה, למשל, לגבי השטחים (באילו שטחים? כוונתך לגדה? לעזה? לגולן? לא בטוח כלל שיש רוב לנסיגה בגולן). ה. האם אתה סבור שאדם יכול להיות חייל קרבי עד גיל 65? או שההנחה היא שלאחר גיל מסויים יעבירו אותו לאפסנאות או לשלישות? ומה יעשה אדם שנפגע והוא נכה אבל לא עד כדי כך שלא יוכל לעבוד? 1 ו. לא אורבנית כלל וכלל - מפתחות - גם אם חדשים וטריים ותוצרת סין - מככבים בהפגנות. ז. סבורתני שלא ירדתי לסוף דעתך - אם אתה מכליל ביחד פלאחים מסכנים וגנבי צאן ובקר, אתה אכן מגיע לרוב - אם כי לא הגנבים ולא הפאלחים מסבירים למה רצח היה מעורב בעניין. 1 כאמור, זו הבעיה הפחותה. תמיד אפשר להקים מערך הכשרה מקצועית למשוחררי צבא. משום מה יש לי התנגדות פנימית לכך שיהיו אנשים שההרג מקצועם וזה כל מה שהם יודעים לעשות2. 2 קצין בצה"ל, וגם נגד, משתחרר עם ניסיון פיקודי = ניהולי. זה הרבה יותר ממה שישתחרר איתו חפ"ש קרבי. |
|
||||
|
||||
ב. מילואים - המודלים שחשבתי עליהם הם הכשרה בסיסית של כמה חדשים ורענונים קצרים במסגרות של עתודה אקדמאית ומשמר לאומי (כמו בארה"ב) או חילות טריטוריאליים (כמו בבריטניה או שוויץ). בכל מקרה מדובר בחיילי קו שני ולמען האמת זוהי הנקודה הבעייתית ביותר במעבר לצבא קבע מקצועי. ברור שהנקודה הזו היא המכשלה הגדולה ביותר בעניין ותשובה עליה לבטח לא תהיה פשוטה ולא בטוח שתהיה משכנעת. ג. בהחלט לא. יראת הכבוד וההוקרה הבלתי מסוייגת מאפיינת את כל שדרות הציבור האזרחי למעט שוליים סהרוריים ובטלים בשישים (בעיקר מטורפים גזעניים ודתיים וכנסיות שנאה). נדמה לי שצבא ארה"ב (להבדיל מן הצבאות האירופאים) יכול להרשות לעצמו אפילו לפסול מועמדים בעלי עבר פלילי. ה. לא. בנקודה הזו המודלים קיימים כבר וידועים. בשרות בסיסי של 5-10 שנים, המשתחרר יהיה זכאי להכשרה מקצועית מלאה ע"ח המדינה (כמו בארה"ב). בשירות מלא 20-25 שנה, המשוחרר יצא לפנסיה כמו בישראל. (אף אחד לא טוען שצבע קבע הוא זול). ו. מה שניסיתי לספר הוא שסיפור המפתחות לא נולד ב-1948 אלא כ-500 שנה לפני כן. זכות השיבה לגראנדה ולאנדלוס היא בהחלט נושא קיים במרחב הרעיוני הערבי. ז. פדאיונים - אכן. היה רוב גדול של פלאחים מסתננים וגנבים כפריים ומיעוט של פידאיונים חמושים שנשלחו ע"י צש"פ ברצועה או ארגונים פלשתיניים בירדן (הגרעינים הראשונים של הפתח וכאלו) שנשלחו למשימות טרור של ממש. המצב די דומה למה שקורה היום. ח. ברצוני להוסיף עוד שאיני מתיחס לצבא הקבע המקצועי כפתרון אופטימאלי, אלא כאופציה של פתרון פחות גרוע ממה שקורה היום: הונאה עצמית והכחשה של העובדה שמה שהיה פעם גיוס אוניברסלי נמצא בעיצומו של תהליך ספונטאני וחשאי כלפי גיוס סלקטיבי של נחשלי החברה בלבד. אם זהו אכן הכיוון, מן הראוי שלכל הפחות לא נרמה ולא ננסה לקנות בזול את השירות של השכבות הללו. כפי שהערת בעצמך, העלות העצומה והתועלת הזעומה שבגיוס החרדים או להבדיל הדוגמנית החביבה על טוידלדי, לבטח אומרים משהו בעניין זה. |
|
||||
|
||||
מדוע אתה מתייחס לפוטנציאל המילואים כהבל? דווקא מהלך המלחמה האחרונה בלבנון שינה את פניו כאשר כוחות המילואים נכנסו לתמונה. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי מה שכתבת מתאר את הרצוי. לרוע המזל המצוי קרוב יותר להיפך הגמור. מובן שאני איני סמכות בתחום זה ואשמח אם תעמיד אותי על טעותי, אך הייתי מעדיף להתרכז בדיון על אלטרנטיבות לגיוס האוניברסלי, נושא שנראה לי הרבה יותר קרדינאלי ושנוי במחלוקת, מכיון שגם אני איני חולק על החיוניות של כוחות המילואים לבטחונה של מדינת ישראל. השאלה היא האם אופן השימוש הנוכחי לא הגיע למצב שנזקו מרובה מתועלתו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |