 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב ונעים לראות את הדיון בנושא התודעה, האני והרצון. יתכן ומעניין את משתתפי הדיון לדעת, שהשאלות הללו נדונו ביסודיות ע''י רודולף שטיינר לפני מאה שנים ויותר. הדבר נעשה בספר 'הפילוסופיה של החירות', ניתן לקריאה בעברית כיום בהוצאת 'תילתן' - ירושלים. מומלץ. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאני מתחיל לקרוא - יש לו מסקנות כלשהן, או שזה "סתם" דיון בשאלות הללו? עד כמה הדיון יכול להיות ממצה כאשר הידע המדעי דאז היה כה קטן ביחס לידע המדעי של ימינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערב טוב. א. יש מסקנות, אך כדאי להשאיר את המתח והטעם הטוב לסוף.... ב. אין ב'פילוסופיה של החירות' סתם דיון. הספר כתוב באופן מדוייק על פי ארכיטקטורה הגיונית פנימית, בדומה ליצירות מוזיקליות קלאסיות. מבנה זה מאפשר לקורא 'המקשיב' לברר לעצמו את תוכן הספר בדרך ישירה, ללא צורך להיגרר לתלות בידע מיוחד או מושגים 'מקצועיים' שאינם בתחומו של הקורא מן המניין. המסקנות עצמן נובעות מהבנת הקורא את הספר ומתבררות לו בהדרגה באופן הגיוני וברור, אם הוא זוכר כמובן שלצורך הבנת ספר כזה יש צורך בסובלנות ופתיחות, כמו כל התמודדות אמיתית עם ידע, מההתחלה ועד הסוף..... ג. המפגש, ויתכן גם העימות, בין החשיבה אודות החשיבה, התודעה, האני והרצון, אקטואליים כאז כן עתה. מגבלות הידע המדעי נותרו בעינן, למרות התפוצצות המידע. כל דיון בנושא פותח שוב את המעגל. הבאת ידע מדעי אקטואלי לתקופתו לתחום דיון בהכרה ותודעה, חוזרת על עצמה שוב ושוב,וטרם נמצא פתרון מדעי 'סופי' לשאלות הללו. בדרך כלל, החזית היא המפגש הטעון בין מושגי האני והחשיבה לבין המושגים הנובעים מהכרת גוף האדם באופן מדעי ו/או אינטימי. ד. מאחל בילוי נעים וטעים, עם יין ישן ומשובח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי לנסות לקרוא בספר אך פתאום ראיתי שהקריאה בו דורשת השתעבדות לסטרוטיפ התנהגותי מסוים בתוספת עזרים שנראה כאילו הושאלו ממגזינים בהדפסת כרומו, כך שאולי כדאי שאוותר על התענוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה מדהימה. מי שקצת מכיר את הספר 'הפילוסופיה של החירות' ממש לא יבין את הקשר בין התגובה הרגעית דלעיל לספר עצמו. עובדות צריכות להיבדק, ככל האפשר ללא דעות (אולי קדומות) מכאן ומשם. מומלץ מאד למי שמוביל רב שיח נכבד זה לא לפסוק מראש וללא תנאי בעניינים שאינו בקי בהם עדיין. תגובה חפוזה מראש שכזאת עלולה לעורר ספק רב אם יש טעם ממשי בניהול הרב-שיח, או שדי בהתפלפלות בתוך תחומים נוחים ובטוחים, כמו-מדעיים, בלי אומץ להציץ מעט הלאה. לגופו של הספר: הקריאה בו מחייבת מאמץ שיטתי, כן ואמיתי להתמודד עם סטריאוטיפים, מגזינים וכל השאר. אחרי הכל מדובר בנושא רציני: חירותנו, לא השתעבדותנו. זאת עבודה רצינית, לא שעשוע אינטלקטואלי. עבודה ששכרה בצידה, בכלל זה גם בתור העשרה, ענין וחוויה חיובית. רק מתוך סקרנות, שלאחר התדהמה: באילו עזרים מדובר? איזה סטריאוטיפ התנהגותי אותר בספר? איזה מגזינים? ממש מסקרן. אולי אני פשוט לא מבין את הכוונה, וסתם נהנה מקריאת ספר טובה? מה הבעיה? יש בכלל בעיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרים לא נושכים, מדוע יש לפחד מהמפגש עמם? ממה אנו חוששים בדרך כלל במפגש עם ספר, או עם כל ידע חדש לנו: מאובדן חירותנו, או מאובדן מנעוליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה, למרות אלמוניותך. לא פיללתי שתקח תשובה הומוריסטית למחצה באופן אישי כזה. העזרים המדוברים מפורשים בסעיף ד': תגובה 52086 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. א. ישר כח לתשובה הזריזה והעניינית. ב. אם לא קלטתי את מידת ההומור בהתייחסותך ל'פילוסופיה של החירות', כנראה שיש בעיה גם בצד שלי. אני פשוט אוהב מאד את הספר, ואוהבים לוקחים לעיתים דברים באופן אישי ולחוץ. ג. תאורה המוזיקאלי של התייחסותי האוהבת לפילוסופיה של החירות היא עמדתי האישית, ואינה מחייבת איש מלבדי. ד. בעניין העזרים, מוכן להתפשר על חומוס, אבל לא מקופסה. ה. אני לא אלמוני, אני אני (נושא לדיון?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה לא המקום אבל "...תחומים נוחים ובטוחים, כמו-מדעים..."???? אם אדוני רומז כי הספר מדבר על עניני מדע אשמח לקבל עוד מעט פרטים מעבר לעובדה כי הוא גורם הנאה צרופה לקוראיו. ואם אין הוא עוסק במדע ישית אדוני ליבו לכך כי העיסוק במדע אינו נח ולבטח אינו בטוח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פגעתי בשגגה בכבוד המדע וגיבוריו? האם נשמע צליל זלזול? אם כן, לא זאת היא כוונתי. לפי הבנתי מדע הוא קודם כל חיפוש האמת, וזה באמת לא תמיד קל ונוח. בכל זאת, בעיה שאנו נתקלים בה בתקופתנו לעיתים קרובות היא מגבלות ההגדרות הבסיסיות של המדע, וההסתכלות על מה שמחוץ להגדרות התקפות, כעל לא מדעי ולכן גם לא נכון או לא רלוונטי. כל זה נתון לשינויים שהיסטורית המדע נבנית מהם. הזיקה להישגים מדעיים בני תקופה כל שהיא עלולה לגרור להסתמכות יתר עליהם ולהתבצרות קלה ונוחה תחת חסותם, עד כדי סינוור עצמי או סתם שמרנות שלא מדעת. מצב זה יוצר אוירה סימפטית ושפה משותפת בין 'המבינים', השואבים מושגים והשראה מהמדע הנכון לתקופתו, וניכור כלפי 'הלא-מדעיים'. שיחה עלולה להיחשב 'מדעית' רק אם משתמשים בה במושגים הרווחים בתקופתה, וזה קל ונוח. חיפוש אמת בכל עת חייב להתמודד ביושר עם הנסיבות הללו וכך נולדות פריצות הדרך המדעיות האמיתיות. עד כאן לא חידשתי כלום. בעניין מדעיות 'הפילוסופיה של החירות': בספר נבחנות ומנותחות באופן שיטתי השקפות מדעיות ופילוסופיות שונות, שכוחן יפה גם כיום. אם זה מדעי או לא על פי קריטריונים מודרניים, אינני יודע מספיק כדי להשיב באופן מוחלט. כרגיל, אין תחליף לנסיון עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כן ירשה לי כבודו להמליץ באותה נשימה גם על סיפרו של תומס קון "המבנה של מהפכות מדעיות". הספר מציג אלטרנטיבה מעניינת לבחינת התפתחות המדע- בעוד שהגישה הרווחת נוטה להציג את ההתפתחות כרציפה כשגילוי מוביל לרעהו עד להשלמת התמונה הנוכחית מציג קון טענה לפיה מתקדם המדע בקפיצות מדוגמה לדוגמה (DOGMA) במהלכן משתנה לא רק ההבנה אלא כל תפיסת העובדות. אף כי קון מציג עצמו כהיסטוריון של המדע דבריו יכולים להשתייך בקלות לתחום הפילוסופיה של המדע ונודע להם השפעה רבה על תפיסת המדע ברבע האחרון של המאה הקודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תודה. דבריך מעניינים מאד ומחייבים הקשבה. האם תוכל להוסיף במסגרת פורום זה נתונים אודות קון ודעותיו? ב. למה 'כבודו'? אני אני, וגם חבר הסתדרות חדשה מן המניין, על פי חוק, עם ניכוי במקור בתלוש המשכורת. כולם חברים בארץ הזאת, לא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול טוען קון כי במדע אין ממש התקדמות אלא יותר תנועתיות (פרשנות שלי) הדבר נובע מהיות המערכת המדעית מושתתת על קבוצות קטנות בעלות שפה מקצועית והנחות עבודה (פרדיגמות) אחידות. במשך השנים הולכים ומתגלים סדקים בין הפרדיגמות והמציאות המשתקפת בממצאים אמפיריים. ברגע מסויים מגיע רפש עד נפש ובאחת חלה מהפכה ומאומצת פרדיגמה חדשה. הפרדיגמה החדשה לא רק שמשנה את דרך ההסתכלות על הדברים אלא שהיא גוררת מובנים חדשים לעובדות הידועות (לדוגמה האטום של היוונים שונה מהאטום ''שלנו'', האלקטרון של מיליקן שונה מהאלקטרון של איינשטיין וזה שונה מהאלקטרון של החשמלאי וכו'). פועל יוצא מהשקפה זו (כי העובדות, כמו גם הסביבה כולה, משתנות) הוא כי אין רציפות בין התיאוריות ומובן מכאן גם כי אין כיוון התקדמות אחיד אלא קפיצות לכאן ולכאן כשבכלל לא ניתן לשפוט תיאוריות קודמות מתוך הפרדיגמה הנוכחית עקב השתנות מערך תפיסת העובדות המשותפות להן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנטסטי! סליחה על שרשרת ההצתות המאוחרות, אבל הביקור באתר שהקישור אליו מצוי בתגובתך, הזכיר לי את ביקורי התכופים במוסך. במשך שנים אחדות נאלצתי לשהות כשעתיים בכל חודש במוסך מסויים לצורך טיפול ברכב בו השתמשתי. עותק מהספר כדוגמת זה המופיע בקישור שימש אותי היטב באותם ימים להפוך את ההמתנה לבילוי. קראתי עמודים אחדים בכל טיפול. העזרים שהיו בשימוש היו קפה בוץ בכוסות חד-פעמיות מפינת הקפה של המוסך. הסטריאוטיפ היה הוראות יצרן הרכב: טיפול מלא כל 5000 ק"מ. סליחה גם על כל הנידנוד, פשוט קרא ותהנה. לא כדאי לנו ליצור מסכת אדירה של סבל וכבוד אבוד מהעניין הזה, עוד יגידו במכולת שאנחנו 'פולניות'. מחוץ לזה, למה האתר מכנה אותי בכינוי הנכבד: 'האיל האלמוני'? הרי אני רק אני. אני לא צ'יף אינדיני, לפי מיטב ידיעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכינוי שהודבק לך הוא עונש על כך שלא מילאת את שדה ה''שם''. נכון שכתוב ''אופציונלי'', אבל האתר רעב, ואתה נדרש להאכיל אותו. אם לא - תענש בשם האווילי שיושבי האייל בחרו באופן דמוקרטי בעליל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |