בתשובה לגלעד דנבום, 08/01/02 15:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה עניין ציונות לצמחים? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ציונות כאוסף של עקרונות חברתיים-מדיניים שמרניים, שכל חריגה מהם נפסלת מראש מהשיח הציבורי, ועצם העלת הנושא לדיון נחשב כצעד רדיקלי ופסול. בבסיסה ניצבת תפיסה פרוטו-פשיסטית של ציות עיוור למשטר, לחוקיו, למנהיגיו, ולצבאו, למרות הנכונות התמידית לטעון לטיפשותם המוכחת של הפוליטיקאים מה-''מחנה היריב'' (שנמצא גם הוא עמוק בתוך אותו קונצנזוס, עם הבדלים חיצוניים ושטחיים בלבד), להתלוננות תכופה על הגסות הישראלית הטיפוסית (שאיש אינו מודה שגם הוא לוקח בה חלק, רק יודע לבקר אותה), ולקידוש מוסדות ה-''קומבינה'' וה-''פרוטקציה'' ההרסניים. מוסי רז חורג (במיוחד בתחומים חברתיים) ממשנה זו, למרות שמפלגתו נטועה עם שתי רגליים בתוכה. לפי התרשמותי, אילן גילאון הוא חבר הכנסת הפרוגרסיבי ביותר של מפלגת מר''צ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה דווקא ציוניות. אולי ישראליות? האם החeברe בקרקוב גם טענו לטפשותם של הפוליטיקאים מ"מחנה היריב"? אגב, נראה לי שבכל חברה ישנם נושאים שהעלאתם לדיון נחשבת "רדיקלית ופסולה", אני מניח שהתכוונת לתכנים מסויימים (מדיניות העמימות הגרעינית? מדינת כל אזרחיה?) אגב, נראה לי ש"ציות עיוור" מתנגש עם "קומבינה" ו"פרוטקציה", זה דווקא קורה אצל השוויצרים למשל. אצל הישראלים ע"ע הנכונות הטיפוסית להעלים הכנסה, או בקיצור: "עם קבלה או בלי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שבכל חברה ישנם נושאים החורגים מעבר לתחום הדיון היומיומי, אך הפסילה של עצם העלתם לדיון (בניגוד להצגת דעה מסוימת בדיון הנתון), הינה מאפיין חזק, לטעמי, של הפחד הציוני מפני שבירת המוסכמות. חוץ מזה, יש לבחון את מרווח הנושאים (והדעות) הנמצאים בקונצנזוס. בישראל הציונית, כמעט כל עניין ביקורתי הקשור בצבא או בממסד, נמצא מחוץ למרווח זה. ציות עיוור אינו מתנגש בהכרח עם קומבינה ופרוטקציה, שכן אלו אמצעים משניים בלבד, שנועדו לספק תחושה של חופש בתוך מסגרת סגורה ומדכאת. מי שמרגיש שהצליח ''לדפוק'' את ידידו בשל ''קומבינה'' מוצלחת שעשה בזכות קשריו עם בירוקרט כלשהו, אינו נעצר לחשוב על משמעות המערכת שבתוכה הוא נתון. מראית עין של ''לא יצאתי פראייר'' במקום חופש אמיתי. לא הבנתי את ההערה על קרקוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי לא אחת שביקורת עצמית בחברה המוסלמית הוא גם דבר ש''לא יעשה'', וראה גורלו של המרצה (שאת שומ שכחתי) מאוניברסיטת אלכסנדריה, שנאסר (אם איני טועה) בשל דיעותיו. ככל שאני חושב על זה, עם יש חברה שאני מכיר בה יש באמת פחד משבירת המוסכמות זו החברה המוסלמית (המתבטאת במספר לא מבוטל של מדינות). חברה, שלפחות על פניה, נראית שמרנית להחריד. אם נחזור לנושא הציות העיוור, הרי שדווקא בחברות ארופאיות (שוויץ, גרמניה, אנגליה) נראה לי שהציות הוא עיוור הרבה יותר. ישראלי דווקא תמיד ''יודע מה יותר טוב'' ונוטה להתעלם מסממני השילטון - החל מתמרורים וכלה במילואים. כיוון שהדיון בתוכו אנו נמצאים כבר חצה את קו אלף התגובות נדחה את הדיון בשאלת מהותו של ''חופש אמיתי'' להזדמנות אחרת. ההערה על קרקוב באה כדי לנסות וליצור הבחנה בין הציונות לישראליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי צל של ספק שבחברה תיאוקרטית הגבולות מצומצמים הרבה יותר מאשר בחברה דמוקרטית. הרשיתי לעצמי (באופן מופרז?) לשייך את החברה הציונית לקטגוריה השנייה, למרות שבהחלט ייתכן שהייתי צריך לנקוט אחרת. מקבל את הדחייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם כדי לחסוך לך באותיות אנגליות - חבר'ה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |