בתשובה לאיתי כוחיי, 14/07/09 1:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה אני אגיד... כנראה יש לך לב טוב ואתה אדם מאוד אופטימי. אני מתנצל אבל קשה לי להבין איך אתה לא מבין את הדינמיקה של הטקסט (שאני בטוח שמדברת בעד עצמה ולכן אפציר שוב בכל המתדיינים לעיין בטקסט המקורי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאני יודע מה הדינמיקה של הטקסט לדעתך - ''שופט שרוצה לזכות נאשם מכריח אותו להתנצל כדי שיהיה לו יותר קל לזכות אותו, אחר כך הוא מכריח את הבחורה האתיופית לסלוח לו והיא (רק מתוך כבוד עמוק לבית המשפט, כמובן, כולנו יודעים שמעמדים כאלה קשה לסמוך על עולה מאתיופיה שיעמוד על דעתו, וכולנו יודעים להיות פטרנליסטים כשזה נוח לנו) נאלצת להסכים.'' הראייה שלך מניחה מראש מטרת על של השופט - זיכוי הנאשם, ושופטת את כל הטקסט מתוך נקודת המבט הזו. ביקורת מטריאליסטית מרקסיסטית קלאסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא התייחסת לגילוי המפתיע בקשר לתובעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הגילוי הגדול? היא שאלה אם הוא התנצל? מה שהנאשם אומר אח"כ כל כך רחוק מהתנצלות שכנראה היא התכוונה שהעניין יענה ב"לא", היא אחרי הכל עורכת הדין שלה ולא שלו. אתה יודע מה - בוא ניקח את המגדל קלפים שלך ונראה כמה רחוק אפשר לטפס עליו. נניח שדרורי לא חשב אפילו על התנצלות עד אותו רגע. מה בנסיבות האירוע מצדיק את אי ההרשעה, אפילו אם נתעלם ממה שאתה לא מסוגל לראות בטקסט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתקן - היא אפילו לא העו''ד שלה, היא פרקליטת המדינה בתיק פלילי. המתלוננת משמשת שם כעדה, מה שמדגיש את המופרכות של פסק הדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''המתלוננת נשאלה, פעם נוספת, על ידי עו''ד דמתי, התובעת, האם היא מעוניינת שהנאשם יתנצל בפניה היום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא פתחה את הפתח להתנצלות, ולסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה?! אני אתעלם מהתגובה המטופשת הזאת, לא לכבודך, לפחות עד כה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הרגיז אותך- הפטרנליזם, המרקסיזם, המטריאליזם, או הניסיון לנחש מה אתה חושב על הטקסט המדובר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא לא נדוש בקשקוש הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרצונך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה הציטוט הזה? מישהו אמר אותו? אתה עושה רושם של אדם חכם מהדיונים כאן. אני לא מבין למה אתה גולש שוב ושוב לדמגוגיה זולה מהסוג הגרוע ביותר. איכשהו השתכנעת שכולם כאן מייחסים לדרורי את הפלת מגדלי התאומים ואת ההחלטה לזכות מראש את האברך בגלל שהוא דתי והמתלוננת אתיופית. אף אחד כאן לא אומר את זה. אומרים שפסק הדין שלו מקומם בצורה שלא תיאמן *גם בלי זה*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אדם שמבזבז את זמנו על כתיבה 300 עמוד ומעלה לפסק דין אחד, לא יכול לתתפנות להפיל את מגדלי התאומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המחמאה, אני מוחה על טענותיך לגבי דמגוגיה מהסוג הגרוע ביותר. לענייננו, אני מודה ומתוודה שחשבתי שעמדתכם באשר לפרוטוקול הדיון בהתנצלות ובסליחה דומה לתיאור שהצגתי (אם כי קיצונית פחות), אחרת באמת שאינני מבין תיאורים כמו "סחיטת הסליחה מהנאשמת". לא ציינתי בהערכה התיאורטית של האופן בו אתם/אתה/הוא מתבוננים בפסק הדין את הסיבות להעדפה של השופם את האברך או לקיפוח האתיופית. הנחתי שחלקכם חושבים שעיוות הדין נובע מגזענות, חלקכם מקשרי הנאשם עם אנשי ש"ס, וחלקכם סתם חושב שהשופט פסיכי. אשמח אם תסבירו לי מה בכל זאת בעייתי בפרוטוקול הדיון בהתנצלות, אם לא מניחים מראש שהשופט מוטה. ואם מורידים את האופציה הגזענית, הנפוטיסטית (אני לא בטוח אגב שהן כבר ירדו על דעת כל המתדיינים כאן), מודעים לתקדימים של האשמה ללא הרשעה, מבינים את מקומו של הליך ההתנצלות והסליחה בתוך המסגרת של פסק הדין, ומכירים בעובדה שההסתמכות של השופט דרורי על המשפט העברי מעוגנת היטב בחוקי מדינת ישראל, אשאל מה עדיין מקומם כל כך בפסק הדין, עד כמה הוא מקומם, האם הוא מספיק מקומם כדי לבטל את פסיקותיו האחרות של השופט, האם הוא מקומם עד כדי פסילת מועמדותו של דרורי לעליון, פסילתו לשמש כשופט מחוזי, וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוג של נפוטיזם אני יכול לזהות כאן, הן בהסכמה לקבל את מכתבי עדי האופי, (שאינם מכירים את הנאשם) והן בחשיבות המיוחדת שהשופט רואה במעמדו העתידי של הנאשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי למצוא מקור כלשהו באינטרנט למעמד החוקי של ''מכתבי עדי אופי'', לא מצאתי. נראה לפי פסק הדין שהשופט לא מקנה להם חשיבות מיוחדת. מעמדו של הנאשם בעתיד אכן מוצג כאחת הסיבות להחלטה שלא להטיל הרשעה, אבל הקשר אינו ישיר (הנאשם רוצה להיות דיין, הוא צדיק, הבה לא נרשיע אותו (דמגוגיה)), אלא עקיף - ההרשעה תפגע בסיכוייו להתמנות לדיין, מה שעונה על סעיף מסוים בקריטריונים של בית המשפט העליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע לי ,רישום פלילי של נאשם לא מוצג לפני השופט לפני נתינת פסק הדין, זאת כדי שלא יהיה בעל דעה קדומה לגבי הנאשם, אם כך לא ראוי שיראה השופט עד כמה בעל השפעה הנאשם ועד כמה מכובד הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. הרישום הפלילי של הנאשם לא מוצג (פורמלית1) לפני השופט לפני נתינת הכרעת הדין (אשם/לא אשם), אבל מונח לפניו בשלב הטיעונים לעונש. ___ 1 אני מניח שלאוזניו של השופט ששלח את מר אבוטבול לבלות מאחורי סורג ובריח, גונב (לפחות חלק מ) הרזומה של האיש עוד בטרם קבע את אשמתו. גם בכל תאונת דרכים "פוטוגנית" גליון ההרשעות של הנהג המעורב מפורסם בתקשורת עוד לפני מועד ההלוויות של הקורבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, כמובן, נגד זה אין מה לעשות. במשפט פואטי כמו זה שאמור היה לתפוס את מקומו בספרי ההיסטוריה, מן הראוי שדקדוקי עניות של מראית עין וכו' יתפסו מקום. בקיצור הספר לא תפור טוב, העלילה מופרכת והסוף הנדוש שהצדק מנצח והגיבורה מנודה, פשוט מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה עם הדרמה? וגם כרגע עלה בדעתי שחסרים לנו פרטים חיוניים על המקרה. למשל, מה מצב המזוזות בבית האברך? ובביתו של השופט דרורי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כמוך, בדיקה מהירה מגלה שאצל שניהם נגנב הקלף מתוך גוף המזוזות! מי גנב את הקלף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כבר שאלה מאוד מסוכנת - היא פותחת תיבת פנדורה שלמה. בשלב זה חוששתני שעלינו לרדת למחתרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנדורות אני אוהב, בייחוד בלדיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכירה אותן. אולי התכוונת לבלונדיניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנדורה, נו? טומאטה? עגבניה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אלכסנדר והמטופלת הידועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתהבטח מתכוון לפלדיות. ___ ותודה לטלפון הציפורי של סייד קשוע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, וזו מתבססת על החשפות למדיה בלבד, מעמדם של עדי האופי מושרש בחוק הישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדי אופי, כשמם, מעידים על אופיו של אדם ולא על מעלותיו של אביו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן, אולי, הם לא הגיעו לדיון אלא רק שלחו מכתב, והשופט דרורי נמנע מלהתייחס למכתביהם בשיקולי ההרשעה והעונש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להסביר כבר קודם מה בעייתי בהתנצלות - ראשית, העובדה שהשופט מחליט לארגן התנצלות שכזו מלכתחילה (ואין זה משנה כלום שהתובעת הזכירה את עניין ההתנצלות לראשונה - זה עדיין לא אמור לגרום לשופט להתחיל באופן אקטיבי לקיים פיוס). שנית, בצורה הפטרונית שבה השופט עשה את זה. המניעים שלו לא רלוונטיים. לצורך העניין, אני מאמין שכוונתו הייתה טובה, והוא פשוט לא הבין כמה גרוע מה שהוא עושה. זה שאחר כך ההתנצלות הופכת לנימוק בפסק הדין זה מביך - אבל שוב, לא נראה לי שהיה כאן תכנון מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מותש, אנסה לנסח תגובה מאוחר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה מה הבעייה ברצונו (ואני מבין שאתה מסכים איתי שהרצון כנה) בפיוס, במיוחד לאור תחושותיה של הנפגעת (תקיפה גזענית, וכו). אני מבין את רתיעתך האסתטית מניסיון הפיוס המגושם של השופט. אבל מה, זה דווקא עבד, הנאשם התנצל כמו שצריך ועננת החשד הגזעני הוסרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שמדובר באדם בעל סמכות. בעת המשפט הוא "אלוהים". זה אומר שייתכן מאוד מצב שבו הוא כופה פיוס גם אם המתלוננת לא רוצה פיוס. גם אם המתלוננת שונאת את הדורס ורוצה שיתפגר בייסורים קשים ויסבול ושלא ידבר אליה בכלל, השופט דוחף אותה לכיוון של פיוס. זו סיטואציה שבה לא צריך להציב את המתלוננת בכלל, אלא אם היא מבקשת זאת באופן מפורש. אני, כמובן, לא חושב לא שהנאשם התנצל כמו שצריך, ובטח שלא שעננת החשד הגזעני הוסרה מעליו. בכלל, איך אמרו המניק סטריט פריצ'רס בשיר שלהם שקורא לעונש מוות? Any fool can regret yesterday. התנצלויות לא עושות עלי רושם גדול מדי כשהן באות מאדם שיש לו אינטרס להתנצל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאה של דברי הנפגעת נראה שהיא לא מתנגדת לניסיון הפיוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאה של דברי הנפגעת אי אפשר לדעת בודאות אם היא מתנגדת או לא, פשוט בגלל שתמיד קיימת האפשרות שהיא אומרת לשופט את מה שהוא רוצה לשמוע מתוך יראת כבוד אליו. אי אפשר לדעת, ובדיוק בגלל זה השופט לא צריך לבצע את עניין הפיוס מלכתחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק, האם לדעתך לעולם אין מקום לניסיון גישור בין נאשם למתלוננת במשפט פלילי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) כן. ב) בטח שלא כל עוד הנפגע לא מבקש זאת במפורש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעה אחרת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתייחס לנקודה שמפריעה לי: "מבקרי הגישור בפלילים טוענים, בין השאר, כי עצם הפניה לקורבן מפעילה עליו לחץ להשתתף, למרות שלעיתים אין הוא מעוניין בכך. כן נטען שהתרכזות יתר בעתיד פוגעת בקורבן שחפץ לדבר על פגיעתו.(6) התשובה לביקורת זו נעוצה בהקפדה שנדרשת תכנית הגישור להקפיד על הוולונטריות של ההליך. ראיה לכך שהדרישה נשמרת מצוייה בעובדה שבתיקים רבים שהופנו לא מתקיים מפגש גישור לאור סירובו של הקורבן ליטול חלק בהליך.(7) בנוסף, החיפוש אחר הסדר לעתיד אין בו כדי לגרוע מן המקום המרכזי שניתן בהליך לפגיעתו ולתחושותיו של הקורבן." לצערי, זו תשובה לא מספקת - הוא לא מסביר כיצד נשמרת הוולנטריות של התהליך ואיך נמנעות סיטואציות כמו זו שחששתי ממנה למעלה (הנפגעת לא רוצה גישור, אבל חשה יראת כבוד לשופט ואומרת לו מה שהוא רוצה לשמוע). מן הסתם העובדה שלפעמים אנשים מסרבים לא מראה שאין לחץ, רק שהם ספציפית עומדים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, אני מקווה שהדברים האלו הופכים את החלטת השופט ואת מעשיו לסבירים יותר, נראה שהוא לא רק טוב טוב הגמד של מערכת ומשפט ושיש איזשהו בסיס למעשים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... זה לא ממש משנה, כי כיום אין הליך מוסדר של גישור במשפט הפלילי, וגם אם היה, היה עליו להינקט בצורה מסודרת. זה שהשופט החליט לבצע את הגישור על דעת עצמו ובאופן שבו הוא נעשה, זו הבעיה האמיתית, לא השאלה אם יש איזה בסיס (שנוי במחלוקת) או אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על דעת עצמו" - אני חושב שבמרבית הגישורים הפליליים היוזמה היא של השופט. "האופן שבו הוא נעשה" - איך היית עושה את זה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני חושב שבמרבית הגישורים הפליליים היוזמה היא של השופט." - וזה, כאמור, רע. "איך היית עושה את זה אחרת?" - בתור התחלה, לא הייתי אומר למתלוננת שמצד אחד שתעשה מה שהיא רוצה, אבל מצד שני שתבין איזו הזדמנות פז בלתי חוזרת יש לה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאתה מקבל את טענת המאמר לעיל, שבמקרים מסוימים טוב להשתמש בגישור פלילי, אין שום סיבה להניח שדווקא הקורבן יזום גישור כזה. "הזדמנות פז" - אבל מה הנזק כאן, לכל הרוחות, מה הנזק בכך שנוצר פיוס? (התייחס בבקשה ספציפית למקרה הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנזק הוא בכך שה"פיוס" שימש אח"כ כבעל חשיבות לקביעת (אי) הרשעתו של האברך. האם העניין הקטן הזה הובא לידיעת המתלוננת מראש, או שהשופט חשב שאין בכך צורך כי היא ודאי מכירה ומקבלת את דעת הרמב"ם בעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף ב': תגובה 516232 א. כפי שאתה רואה, החשיבות המשפטית של הפיוס אינה גבוהה במיוחד, ויש לציין שהיא רק החמרה (מצד השופט דרורי) של הסטנדרטים הקבועים לאי הרשעה. ב. נשמעו פה טענות מטענות שונות על ה"אמינות" של ההתנצלות, האם "סליחה" שלוקחת בחשבון את תוצאותיה המשפטיות אינה אמינה פחות מ"סליחה" שלא מודעת אליהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. סליחה שלוקחת בחשבון תוצאות כאלה של ההתנצלןת היא אמינה פי כמה מזו שאיננה לוקחת אותן בחשבון. תרגיל: חשוב בעצמך למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי, הבנתי את הלוגיקה שעומדת מאחורי הדברים שלך (אם החלטתי לסלוח למרות שאני יודע שסליחתי תשחרר פושע הסליחה שלי אמינה יותר) אבל אני לא לגמרי מסכים. אם, לדוגמא, עומד על הכף פיצוי כספי, במקרה שאסלח לא אקבל אותו, ולכן אבחר שלא לסלוח, זה לא אומר שבמקרה שלא הייתי יודע על שלילת הפיצוי הכספי הסליחה שלי הייתה לא אמינה. במקרה כזה, ההחלטה למשל ש''לא לסלוח'' מתוך ידיעת התוצאות המשפטיות אמינה פחות מההחלטה שלא לסלוח מבלי ידיעתן. בגל מקרה, הטענה שלך, אם אני מבין אותה נכון, היא כמותית יותר מאשר איכותית (עד כמה סלחתי). כל גורם זר (שלא קשור ישירות ליחסים בין הצדדים) שיכול להשפיע על החלטה לסלוח מפריע לקבל תמונה אמינה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההיגיון בתגובתי הבנת נכון, נראה לי. אבל בהחלט לא נובע ממנו שמדובר בעניין כמותי, נהפוך הוא: אם נאמר לי מראש שלא יופחת מאום מעונשו במידה שאסלח לו, קל לי יותר לומר לעצמי, "טוב, מה איכפת לי, אני ארצה את השופט כדי שלא יכעס עליי, וגם לא אפגע מזה כלל". אבל אם נאמר לי שעונשו יופחת בנסיבות אלה, אני אשקול היטב אם אני באמת סולחת לו מספיק כדי לספוג את ההפחתה בעונש. אם השופט אומר לי ש"זו הזדמנות פז" מבחינתי לסלוח, לעומת זאת, זה בהחלט מכניס לשיקוליי גורם זר שאיננו קשור ליחסיי עם הנאשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נשאל הנפגע, האם הוא נשאל ''אתה סולח לו'' או ''אתה סולח לו גם אם ברור לך שזה יהווה חלק מהשיקולים להקל בעונשו''. אני חושב שככל שהשאלה כאן מצומצמת יותר, התשובה עליה אמינה יותר. בוא ותניח שלא השופט דרורי, על כיפתו והתנשאותו יושב שם על כיסאו הרם, והנפגעת מקבלת את השאלה על טופס, לביתה. איזה מניסוחים הוגן יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח ההוגן הוא זה המבהיר להה את התוצאות האפשריות של מעשיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח ההוגן הוא הניסוח הטהור יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב על משאל עם בנושא כלשהו. האם הניסוח ההוגן הוא זה שאיננו מבהיר כלל את תוצאות החוק, נניח, שעליו נערך המשאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הנפגעת היתה מקבלת טופס לביתה, היתה יכולה לבדוק ולהתייעץ, ואז להחליט ללא מורא בית המשפט עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, על זה אני מדבר, האם במקרה כזה השאלה צריכה לשלב בתוכה את התוצאות המשפטיות של הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט כן, או הערה המפנה ליעוץ ע''י בעל מקצוע. לרב האזרחים הלא עבריינים אין מושג בחוק הישראלי, בזכויותיהם, חובותיהם וההשלכות של מעשיהם מבחינה משפטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, שכחתי להוסיף שאם ידוע לי לפני ההחלטה על הסליחה שגם הנאשם ידע מראש שהתנצלותו לא תשנה מאומה מגזר דינו, אני אאמין הרבה יותר לאותה התנצלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתב מציב קני מידה שונים לבדיקת האמינות של המתנצל והסולח, אם ברורה למתנצל המשמעות המשפטית של התנצלותו היא הופכת לא אמינה, קנה המידה של הסולח הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תקרא שוב את דבריי ותחשוב מעט לפני התגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי, חשבתי, עומד מאחורי התגובה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי בשום מקום שהאינטרסים שלהם זהים. אמרתי, אני מצטטת, שאם הנאשם יודע מראש שהתנצלותו *לא* תפחית מחומרת העונש, התנצלות זו תהיה כנה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הסליחה היא אמיתית – הרי שטבעי יהיה להניח שהסולח לא ירצה שיאונה לנסלח כל רע (כלומר, מבחינת הסולח יש בסליחה מעין undoing של הנזק שעמד בבסיס הסליחה), לכן סליחה אמיתית חייבת לכלול ידיעה על השלכותיה. אחרת, גם הסליחה וגם הסרוב לסלוח הן מן הפה אל החוץ ותו לא (בבחינת "אני סולח לך, אבל גם רוצה שתשלם על המעשה", איזו מן סליחה זאת?!). ובכלל, מוזר לי איך *חוסר-ידיעה* עשוי להפוך משהו לאמיתי יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ויקיפדיה: Forgiveness is typically defined as the process of concluding resentment, indignation or anger as a result of a perceived offense, difference or mistake, and ceasing to demand punishment or restitution. The Oxford English Dictionary defines forgiveness as 'to grant free pardon and to give up all claim on account of an offence or debt' זה מעניין, מעולם לא חשבתי על הסליחה כהליך שנושא בהכרח תוצאות מעשיות. אם זה כך, אולי עדיף שלא לקרב את התהליך הזה לבתי המשפט שלנו, כי נראה לי שנזקיו האפשריים (שעל חלק מהם הצביע אנטילופה בתגובה אחרת) מרובים מתועלתו האפשרית.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הייתי אני | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהליך אמיתי של התנצלות, סליחה ופיוס מחייב מידה כלשהי של אמון בין הצדדים, אחרת אין לו שום משמעות רגשית ולכן הוא לא אמיתי. חלק גדול מהויכוח כאן נוגע, לדעתי, לשאלת תפקידו של רגש סובייקטיבי (בניגוד למעשים אובייקטיביים) במשפט הפלילי. השופט דרורי התרגש כל כך מפני שהרגיש בבית המשפט משהו שחורג מהליך פלילי רגיל - הוא הרגיש שקרה שם אירוע רגשי סובייקטיבי עמוק, סוג של קתרזיס, והוא הניח שזה גם מה שהרגישו הנפגעת והנאשם. הרעיון הזה הוא לא כל כך מופרך, מפני שאם באמת הנאשם עבר תהליך רגשי עמוק ואמיתי של הבנה של חומרת מעשיו וחרטה על הסבל שגרם, אולי הוא ישנה את דרכיו בעתיד ולכן שיקולי השיקום גוברים על הצורך בהרתעה (שלו ושל אחרים). לפי דברי השופט דרורי בפסק הדין, נראה שהוא מרגיש שבמשפט העברי ניתנת לאירוע הפיוס - האמיתי - יותר חשיבות מאשר בדין הפלילי הנוכחי, והוא היה רוצה לייבא משהו מהגישה הזו לפסיקה הישראלית. המקום לחולל מהפכות כאלו הוא בית המשפט העליון, וגם זאת במסגרת הרכבים רבי שופטים שבהם יש מקום לדיון בין מספר גישות מנוגדות. שופט צריך להמתין עד למינויו לעליון (אם יגיע), ואז לנסות לקדם את האג'נדה (הלגיטימית) שלו. ובטרם מונה, יתכבד נא ויפסוק לפי החוק היבש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקום לקדם אג'נדה כזו הוא בכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, ברור שאתה צודק. מצד שני, נראה שלהרבה שופטים בעליון יש אג'נדה שהם רוצים לקדם, והמצב הזה נתפס כלגיטימי ("אקטיביזם שיפוטי"). אז איפה עובר הגבול בין תפקידי השופט והמחוקק? או, לחליפין, איפה הוא צריך לעבור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האקטיביזם השיפוטי הוא בעיקרו ''פסיביזם שלטוני'' (וחקיקתי). ועם כל הכבוד, ההשפעה של הכנסת על החוקים מכריעה בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהכנסת היא המחוקק. ובכל זאת, בהנתן פסיביזם שלטוני, האם משהו מגביל את "גבולות הגזרה" של שופט בבואו לטפל במקרה שלפניו, או שכל תוצאה היא אפשרית? במילים אחרות, האם מותר לשופט ליישם תפישת עולם שהוא מאמין בה, בהנחה שחוקי הכנסת אינם מתייחסים להיבטים העיקריים (לדעתו) של המקרה שלפניו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את ההנחה הזו לגבי המקרה המדובר. האם אתה מדבר על המשפט הנוכחי של דרורי והטרמפ על מכסה המנוע או על מקרה היפותטי כללי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהשופט חשב שהיבטים חשובים של המקרה אינם מכוסים היטב על ידי החוק הקיים, אחרת לא היה טוען (בראיון) שמדובר בפסיקה תקדימית. אני, בכל מקרה, התכוונתי למקרה ההיפותטי הכללי, שהוא המעניין יותר לטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות של השופט מיועדת למקרים שאליהם המחוקק (וערכאות שיפוט גבוהות יותר) לא התייחסו. גם שם הוא לא אמור ליצור את החוק מהרהורי ליבו, אלא ללכת בעקבות כוונת המחוקק. כמובן שהבנתו האישית של השופט את החוק משפיעה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם אפשר לומר שיש למקרה שני היבטים נפרדים: אחד נוגע לפרטי המקרה הספציפי שהובא לפני השופט (ובכלל זה איכות המזג השיפוטי שהפגין וסבירות פסק הדין), והשני ללגיטימיות של ההזדקקות למשפט העברי בעבירות פליליות מסוגים מסוימים. בדיון בעליון לא נשמעה אף מילה לגבי הנושא השני, הכללי יותר. האם זה מפני שאינו רלוונטי, או מסיבות אחרות (למשל, ריסון עצמי, או פוליטיקה פנימית בין שופטים)? אני תוהה מה היה קורה לו נוהל הדיון בבית דין רבני. האם שם הליך הפיוס (עם או בלי מרכאות), והתנהגות השופט במהלכו, היו נתפסים כלגיטימיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט העברי מקובל באופן כללי כאחד ממקורות ההשראה לחקיקה בישראל. לעומת זאת, בתי דין רבניים לא מוסמכים לפסוק במשפטים פליליים. כאשר מדובר על משפט גרושים, ברור שפיוס בין הצדדים הוא אופציה לגיטימית (באופן כללי, בהתאם לנסיבות, וכו' מכיוון שמדובר על שני אנשים שיכולתם לחיות ביחד היא חלק מהותי מהעניין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, דווקא לאחרונה היה פם''ד של פרוקצ'ה שקבע שסמכותם של בתי דין רבניים לשמש כבוררים אינה מעוגנת בחוק. כיוון שהדבר היה בבירור כתוצאה מאי-כוונה ולא מכוונה (הנוהל קיים עוד מלפני המדינה), היו דיבורים על שינוי החוק, אבל לא יודע מה קרה איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, לפי החקיקה כיום, אין לבתי דין רבניים סמכות שיפוט בתיקים פליליים. כיון שהשופט דרורי ניסה לשאוב השראה מהמשפט העברי לצורך הטיפול בתיק שלפניו, אפשר לתהות האם התנהגותו, בתיק הספציפי הזה, מתקבלת על הדעת במסגרת כללי המשפט העברי עצמו. במילים אחרות, במצב היפותטי בו ניתנת לבית דין רבני הסמכות לדון בתיקים פליליים, האם מישהו מהמגיבים יודע לומר האם התנהגותו של השופט מתיישבת עם עקרונות המשפט העברי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסת חוקקה את ''חוק יסודות המשפט'' שמאפשר לדרורי לעשות בדיוק את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה צודק. אבל לא יודע האם הוגדרה בחוק חלוקה עקרונית בין שופט בית משפט מחוזי לשופט בית משפט עליון בכל הנוגע לפסיקות ''מהפכניות'' וקידום אג'נדה (עד כמה שיש הגיון בחלוקה כזו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אני | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מניח שיש חלוקה כזו, ולו בגלל שהחוק למיטב זכרוני לא אומר שום דבר מפורש על סמכות שופט לפסיקות 'מהפכניות', שלא לדבר על הגדרת 'מהפכניות.' מה שכן, כבר היה מקרה בו שופטת שלום (!) החליטה לבטל חוק של הכנסת בטיעון שאינו חוקתי, ואחת העיזים המהוללות ביותר של השופט ברק הוא קביעתו שגם הוא נגד סמכות של שופטים מחוזיים ומטה לבטל חוקים, ובעד שייקבע בחוק שרק בית המשפט העליון יכול - יופי של עז, בגלל שגם הסמכות של בית המשפט העליון לעשות את זה שנויה מאוד במחלוקת ואיננה מובנת מאליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם סתירה בתוך מערכת החוקים ובמקרה שופט שלום הוא הראשון שנתקל בסתירה הזו, זה אמור להיות תפקידו לפתור את הסתירה. בכל מקרה יש לפחות שתי ערכאות מעליו. אתה יכול להפנות למקרה המסויים? אגב, מי שהוביל את המהלך לעגן את זה בחוק היה, למיטב זכרוני, דניאל פרידמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעגן את מה בחוק? את הזכות לפתור את הסתירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בניסוח המקובל יותר: את היכולת לפסול חוקים "לא חוקתיים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה זו היתה איילה פרוקצ'יה כשהיתה שופטת שלום, בעניין הפעלת סמכות שלא במקומה על ידי עיריית ירושלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מקרה של נסיון לביטול חוק ע"י שופט שלום: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המאמר משווה את תהליך החקיקה להצעת חוק אשר באותו שלב היתה בשלבי חקיקה אולם למיטב ידיעתי די תקועה כיום. 2. עמדתו של ברק על הביטול היא בדיוק מה שטענתי כאן. בית־משפט לא יכול לתקן חוק. הוא צריך לפסוק לפי החוק. אולם כאשר יש סתירה בין חוקים, תפקידו של בית־המשפט להכריע ביניהם. רצוי שלא יהיו סתירות כדי להמנע מראש ממצבים כאילו. כשמתגלה סתירה, צריך לתקן את החוק. ואמנם החוק תוקן יותר מאוחר ע"י הכנסת. במקרה הזה. 3. לחילופין, לפי אותו הגיון: אם בתיק ששופט מערכאה נמוכה הוא נתקל בשני תקדימים סותרים מערכאות גבוהות יותר, זהו תפקידו להחליט מי באמת רלוונטי לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלוטין לא מובן מאליו (וגם לא כתוב) שסמכותו של שופט (כלשהו) לפתור סתירות כוללת את הסמכות לפסול חוק שהכנסת חוקקה. זו הרי 'המהפכה השיפוטית' של ברק - לטעון שחקיקת חוקי היסוד הקנתה להם מעמד על, ולפיכך הסמכות לפרש אותם חוקית כוללת גם את הסמכות לפסול חוקים אחרים. וכאמור, זה לא ברור ולא מובן מאליו - ובוודאי לא ברור ששופט בערכאה זוטרה יכול לומר לכנסת לפסול חוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אבל אני מקבל את טענת המאמר מאוד בערבון מוגבל. בפרט, אני חושב שכל מקרה שבו הקורבן *לא* יוזם את הגישור הוא מקרה שבו *לא* טוב להשתמש בגישור. הנזק ב"פיוס" הוא: 1) שלא בהכרח נוצר פיוס אמיתי, ואולי זה שולב בפגיעה נוספת בקורבן (זה מה שניסיתי להמחיש בדוגמת ה"פיוס" בין בני סלע לקורבנותיו). 2) שהשופט, במקרה הספציפי הזה, השתמש ב"פיוס" כחלק מהטיעונים לעונש שנתן (והוא השתמש בו - אחרת לא היה לפיוס מקום בפסק הדין כלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי קצת נחרץ מדי לדרוש שבכל מקרה צריך ההקורבן לבקש את הגישור. עדיין רוב האנשים אינם מודעים כלל לאפשרות זאת. וגישור איננו מביא בהכרח לסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה נחרץ מדי, אבל אני איתן בדעתי שכל נסיון לשדל את הקורבן לשקול גישור הוא שלילי ופסול, מהסיבות שכבר ציינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למילה שידול יש קונוטציות שליליות, האם גם "לשאול" את הקורבן "האם אתה מעוניין בגישור" זה מעשה שלילי ופסול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלך לקראתך ואגיד שבניסוח היבש הזה, לא (למרות ששוב, אני בהחלט יכול להעלות על הדעת קורבן - ושוב, קורבן אונס הוא דוגמה טובה - שכשאומרים לו את זה יחשוב שהעולם יצא מדעתו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם וכאשר יוסדר מעמדו של הגישור הפלילי, אני מניח שיוגדרו נהלים ברורים באשר לעבירות שבהן אין שום מקום להציע אפילו את האופציה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<< 'אם וכאשר יוסדר מעמדו של הגישור הפלילי, אני מניח שיוגדרו נהלים ברורים באשר לעבירות שבהן אין שום מקום להציע אפילו את האופציה הזאת'>> 1. הוגדרו כבר הנוהלים? 2. המקרה הבא נכלל בנוהלים? ' היועמ"שית צריכה להכריע האם ללכת לגישור שמטרתו גיבוש הסדר טיעון בין הצדדים • פרקליטי נתניהו לא שללו • ההצעה עלתה במהלך דיונים בדלתיים סגורות ובית המשפט הורה למדינה לשקול את הנושא. משפט נתניהו עומד בפני צומת דרכים: שלוש שנים אחרי הגשת כתב האישום, וכשבית המשפט עוד לא בחצי הדרך - הצדדים שוקלים כעת אם ללכת לגישור פלילי, כך דיווחנו הערב (חמישי) ב"מהדורה המרכזית". היועמ"שית גלי בהרב מיארה צריכה לגבש את עמדתה ולהשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים בימים הקרובים. סנגוריו של נתניהו לא שללו את הרעיון והודיעו שימסרו את תשובתם במקביל למדינה. ההצעה ללכת לגישור עלתה בבית המשפט, במהלך דיונים על חומרי חקירה שמתנהלים בימים אלה בדלתיים סגורות. עורך הדין ז'ק חן, פרקליטו של איש העסקים שאול אלוביץ', הוא זה שהציע את הרעיון. השופט עודד שחם ביקש מהמדינה שתשקול את העניין. מטרת הגישור הפלילי היא להגיע להסדר טיעון מוסכם בין הצדדים בסיוע בית המשפט. הגישור מתנהל בדלתיים סגורות, בפני שופט שאינו דן בהליך העיקרי. המהלך מאפשר את ייעול ההליך הפלילי, תוך שהצדדים מגיעים להסכמות ביניהם. בסמכותו של המגשר גם לייצר פתרונות יצירתיים בסוגיות מורכבות כמו קלון. הסדר שכזה גם יכול לסייע לצדדים בהתמודדות עם ביקורת ציבורית. עם זאת, הסיכוי שהליך שכזה יותנע ויוליד הסדר הוא נמוך, בין היתר בשל חוסר האמון והמחלוקות הרבות בין התביעה להגנה'. ---- מקור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרות לי תגובות של דב. התגובה האחרונה שלו באתר היא מ 11/3. אני מקווה שהוא רק יצא לחופשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שכל האתר יצא לחופשה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |