 |
א. עניין הסליחה הועלה (במפתיע) ע"י התובעת.
ב. עצם הדרישה להתנצלות ובקשת סליחה היא תקדים של השופט דרורי, הדרישה הזו לא מועלית בדרך כלל בדיונים פליליים והשופט דרורי הרחיב את הדרישות לאי הרשעה תוך כדי שהוא מסתמך על הלכות תשובה של הרמב"ם. ובמיוחד על דבריו באשר ל"מהי התשובה הגמורה". השופט דרורי בחן את הסעיף השביעי שנוגע ל"האשמה ללא הרשעה" מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון, ואני מצטט:
499. היסוד השביעי, בפרשת כתב, עוסק בנאשם וביחסו לעבירה, ובודק, האם הנאשם נוטל על עצמו אחריות לביצוע עבירה, והאם הוא מתחרט עליה.
ובכן, אחרי שהשופט דרורי בוחן את אותו יסוד שביעי הוא מחליט שלדידו נטילת האחריות והחרטה אינן מספיקות, או שלא ברור בדיוק כיצד אפשר לבחון נטילת אחריות וחרטה, זה מה שנקרא "לאקונה", ולפי חוקי מדינת ישראל רשאי ואף רצוי שהשופט יפנה במקרה כזה אל מקורות ישראל. השופט דרורי פונה לדברי הרמב"ם, שנותן בתשובה האמיתית סימנים:
הכרת החטא; עזיבת החטא; חרטה; וידוי; התנצלות בפני הנפגע; קבלה לעתיד.
השופט דרורי בוחן את התנהלות הנאשם לפי הקריטריונים האלו ומחליט שהוא "עבר את המבחן", אז רק להבהיר, ההתנצלות בפני הנפגע היא סעיף אחד מתוך דברי הרמב"ם שמובאים אך ורק כהרחבה לאחד מהיסודות בפרשת כתב, וקבלת הסליחה ע"י הנפגעת היא תת סעיף של הקריטריון הזה, וכל הסעיפים ותתי הסעיפים האלה הם חידוש של השופט דרורי שלא מסתפק בדברי בית המשפט העליון ומרחיב אותם כדי להגיע לקריטריון ברור יותר באשר ל"אחריות לביצוע העבירה והחרטה עליה".
אני מניח שהנתונים האלו מכניסים את הדין ודברים בין השופט, לנאשם, לנפגעת, לפרופורציות הראויות.
אגב, גם הדין ודברים הזה סביר בעיני, הוא סביר בעיני בגלל שאני מאמין לשופט דרורי, ולא שופט את מעשיו כניסיון "לסחוט" התנצלות מהנאשם ו"סליחה" מהנפגעת אלא כניסיון פיוס של אדם טוב לב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש