|
||||
|
||||
הטענות שמשה טען שה' דיבר איתו ומוחמד אכן דיבר עם ה' אינן יותר או פחות בדויות ממה שמופיעכ בתנ''ך. ''ישו היה פלסטיני'' זה כמובן משפט אנכרוניסטי, אבל הוא לא בדיוק בדיה, ואם ישו היה פלסטיני אז גם דוד היה פלסטיני באותה מידה. |
|
||||
|
||||
בספרי לימוד פלסטיניים עברם של יהודים / בני ישראל בארץ לא מוזכר כלל, עד שמגיעים לישו, שהוא כמובן פלסטיני, ומי שתובע את מותו הם היהודים (שמופיעים פתאום משום מקום). |
|
||||
|
||||
לא הייתה לי סבלנות לקרוא את הטבלה. כפי שאמרתי, לקרוא לישו פלסטיני זה אנכרוניזם, אבל לא בדיוק בדיה. לומר שהיהודים תבעו את מותו? טוב, זה כבר יותר בעייתי, אבל הם היו מעורבים בעניין בכל זאת, ולפי האנטישמיות הנוצרית הקלאסית הם בכלל רצחו אותו, כך ש"תבעו את מותו" זו כבר גרסה מרוככת. |
|
||||
|
||||
לקרוא לישו ''פלסטיני'' וליהודים ''יהודים'' זאת בדיה. או שישו היה יהודי או שהיהודים היו פלסטינים, או ששניהם היו גם וגם. |
|
||||
|
||||
ודאי שאם קוראים לישו פלסטיני אז אפשר לקרוא כך לכל היהודים שחיו כאן באותה תקופה. אז? |
|
||||
|
||||
אם הספר טורח וקורה לישו ''פלסטיני'' ולא יהודי, ואילו ליהודים הוא קורא יהודים ולא פלסטינים אז יש פה אמירה שישו והיהודים היו שייכים לשתי קבוצות אתניות שונות. וזה הסילוף שאליו כיוונתי. זה מעבר לסילוף הברור שבשימוש במונח שישו ככל הנראה לא הכיר כדי לתאר את זהותו הלאומית. |
|
||||
|
||||
כן, טוב, סילוף ודאי שיש כאן, בדיה? לא בדיוק. והסיפא שלך אומר בסך הכל שאנכרוניזם הוא סילוף. גם בזה יש משהו. |
|
||||
|
||||
גם בתקופתו של ישו לא כל תושבי המושבה פלשתינא היו יהודים. לא עיינתי בתוכן הספרים, אבל אם הם מדברים על קבוצה מבין הפלסטינים, הרי שזה לא לחלוטין לא מדויק (אם כי המינוחים אנכרוניסטים משהו). |
|
||||
|
||||
לא צריך להגזים ולהפחית מהמופרכות של החומר- אפשר אולי לנסות ולהבין מה מביא את כותבי הספרים לכתיבה הזאת. אגב, גם ספרי הלימוד אצלנו לפני 40 שנה לא היו כליל השלמות מבחינת האמת. |
|
||||
|
||||
עכשיו רק נותר להגדיר, מיהו פלסטיני? |
|
||||
|
||||
כמו "מיהו יהודי", זו שאלה שבסופו של דבר נובעת מאשליה לאומית, ומתלווה לדיכוי, לריב ולמדון. תשובה אפשרית, שלא תתקבל ע"י אף אחת מהתנועות הלאומיות הניצות (שכן איך אחרת יבדלו עצמן ויגררו אוכלוסיותיהן להרג ולקטל?) היא שהיהודים הם פלסטינים במידה כלשהי (חלקם כי באמת נולדו כאן, רובם כי הזיקה שלהם לכאן מייצגת קשר תרבותי לקבוצה שחייתה בפלשתינא לפני אלפי שנים), והפלסטינים הם יהודים במידה כלשהי (שכן מחקרים אתנולוגיים קובעים כי חלק ניכר מהם הם פשוט תושבי פלשתינא שלא גורשו, וברובם נפרדו מיהדותם (שלא שמשה אותם כזהות כזו קריטית כמו אצל הגולים). אבל כאמור, לא שואלים שאלות כאלה על מנת לדעת את האמת, שואלים אותן על מנת לבדל ולשלוט. |
|
||||
|
||||
לפי הקישור המצורף העוסק בהגירת הערבים לישראל, ספקות רבים עולים בקשר ל"חלק ניכר" של הפלסטינים ממוצא יהודי ולו גם השומרונים בכללם. |
|
||||
|
||||
השם "פלסטינה" מאוחר לזמנו של ישו. לאחר מרד בר־כוכבא החליטו שליטי רומא לשנות את שם הפרובינציה מ"יהודה" ל"סוריה הפלישתית", או בלטינית Suria Palestina. הפלישתים הפסיקו להתקיים כעם נפרד מאות שנים קודם לכן. |
|
||||
|
||||
כאמור, האנכרוניזם פושה בכל הנושא. |
|
||||
|
||||
לא צריך את כל הטבלה - מספיק מספר 3 (Christian Education (Altarbiya Almasihiya (Grade 2) "תבעו את מותו" - זה גם בגרסא הנוצרית הקלאסית, משום שהם אלה שצרחו "הצלב אותו!" בעוד שפונטיוס פילאטוס, חסיד אומות העולם, הצהיר שהוא שוטף את ידיו מכל אחריות, ואכן שטף.הבעייתיות היא א. בניסוח הפלסטיניות לישו. ב. בחוסר האיזכור של יהודים, פרט להקשר זה. |
|
||||
|
||||
"תבעו את מותו" זו אולי הגרסא הנוצרית הרשמית, אבל נוצרים רבים חושבים שהיהודים בעצמם רצחו אותו. לא הרומאים. ולעניין חוסר האזכור של יהודים: בהתעלמות מסוג זה נגועים הרבה מאוד ספרים ומאמרים הנוגעים לעמים אחרים במקומות שונים בעולם. די לקרוא, למשל, ספרים על הצלבנים כדי לגלות שהמקום הזה שלנו היה ריק מילידים כלשהם, למעט בשעה שהללו התנכלו לצלבנים ולחמו בהם. ואגב, אין לי כל חשק להגן על ספרי הלימוד הפלסטינים, אני רק לא בטוחה שהם כל כך הרבה יותר גרועים משלנו. |
|
||||
|
||||
חוסר אזכור של יהודים, ושל היסטוריה יהודית של הארץ, בעייתיים מאוד כשמדובר בדור העתיד של הפלסטינים, שאיתם, כידוע, נצטרך לחיות. זה עוד יותר בעייתי מבחינת עשיית שלום. זה מתרחש בהווה - עם ספרי הלימוד של הצלבנים אין לי בעיה, משום שאני לא רואה חשש למתקפה צלבנית כלשהי. לגבי ספרי הלימוד שלנו - המקראות *שלי* בבית הספר היסודי היו זרועות בסיפורים על דו-קיום וחברויות בין ילדים יהודים לערבים, על ילד יהודי יתום ונטול סרטיפיקט שנכנס לארץ רק בזכות הסבל הערבי שהכניס אותו לתוך המכנסיים הענקיות שלו, על ילד יהודי שברח מהבית, רץ במקשת אבטיחים ונקע את רגל, ונמצא ע"י הערבי שומר המקשה שטיפל ברגל, הכין לו קפה, והבהיר לו שצריך לכבד את אבא ואת אמא, אסור לברוח מהבית, ושהוא יקבל כבוד כשיגיע לו כבוד. אנחנו החלפנו סדרה כל שנה בערך (כלומר, חוברות שונות והוצאות שונות). הואיל והייתי קוראת גם את המקראות של האחים שלי, אני יכולה להעיד שזה היה המצב גם אצלם. |
|
||||
|
||||
הכניס אותו לתוך המכנסיים שלו? היום זה לא היה עובר. |
|
||||
|
||||
ואחר כך הלכנו לקרוא את חסמב''ה. |
|
||||
|
||||
צא ולמד את ההבדל בין *ספרי הלימוד* לבין ספרות זבל שצורך הנוער בשעות הפנאי. |
|
||||
|
||||
מסכים, אבל גם לזה יש משקל בעיצוב. |
|
||||
|
||||
כמדומני, בספרי הלימוד עסקינן. |
|
||||
|
||||
הייתי קורא ספר חסמב"ה על הבירכיים בזמן השעור:-) |
|
||||
|
||||
ואם כבר מדברים על חומר חינוכי לילדים, הנה דוגמיות מסרטים מצויירים חדשים של החמאס, שם דווקא היהודים מאוזכרים אחו-שלוקי: http://www.thedailyshow.com/watch/tue-february-2-201... למי שרוצה לקפוץ לאקשן, אפשר להתחיל מ-02:00 |
|
||||
|
||||
הנה קישור מהיר יותר: http://vodpod.com/watch/2980220-story-hole-childrens... . |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |