|
||||
|
||||
אני מניח שאפשר להתייחס לכל המוסיקה הפופולרית משנות החמישים ואילך כאל קוריוז, אבל אם לא נוקטים בעמדה המתבדלת הזו קצת קשה להתעלם מהשפעתו של פרסלי: אחד הזמרים הלבנים הראשונים - ובוודאי הפופולרי ביותר, בהפרש עצום - שביצעו מוסיקה "שחורה" ובכך הכניסו אותה ללב המיינסטרים האמריקאי, אחד הראשונים להתנהג על הבמה כמו שמאז התרגלנו כבר, ובוודאי אמן שובר שיאים של הכנסות ומכירות. לנון, או מקרתני, או שניהם (גם קוריוזים?) ראו בו מקור השראה עיקרי. איך כל זה יכול להיות "קוריוז"? חוץ מזה הוא היה גם זמר מצויין. (הח"מ מתוודה שאינו חובב אלביס. השיר שאני הכי אוהב שלו הוא "Heartbreak Hotel" של ג'ון קייל.) |
|
||||
|
||||
גם אתה וגם ארז בעיקר מתמקדים בפופולריות ובצורה שבה אלביס קידם סגנונות חדשים במוזיקה. האם ג'קסון לא עשה זאת? האם לא היה פופולרי? האם פני המוזיקה (הפופולרית) כיום היו זהים אלמלא ג'קסון? |
|
||||
|
||||
אלביס לא רק היה הנציג הבולט ביותר של הרוק'נ'רול אלא גם קידם אותו יותר מכל אחד אחר. מייקל ג'קסון פעל בתקופה שבה הדיסקו-פופ שאיפיין את סיגנונו היה קיים ופופולרי והוא התבלט בו. מכאן נובע שההשפעה הישירה והעקיפה של אלביס על הרוק היתה חיונית ולעומת זאת, ללא מייקל ג'קסון, מוזיקת הפופ לא הייתה משתנה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
The Music *Business* not The Music *Art*
|
|
||||
|
||||
Pop music, when viewed within the grand scheme of things, quickly feels, looks, smells quite meaningless. If Michael Jackson’s great legacy is reduced to his paving the way for the megastardom of Madonna, Justin, Britney, et al, then maybe we should just let him go without trying to frame his impact. ?
Jackson, however, is too important to the history of pop music to write off with such a cavalier air. Yes, the short, sharp pop tune was his trade, and no, he’s hardly Stravinsky or Miles Davis. He might not even be Sly Stone, in terms of obvious musical significance. Jackson’s genius offered us a bridge between Berry Gordy’s Motown empire — a brand of genius with pop songs that could appeal across color lines but still retain a strong connection to race, a soulfulness, and a cultural identity — and what would come next. Sadly, what came next was disco, but even within that vapid framework, Jackson, both with his brothers and without, made meaningful art. |
|
||||
|
||||
והמקור לציטוטים? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ג'קסון היה פחות חדשן מוסיקלי מאלביס, הוא היה מאוד, מאוד פופולרי, והתשובה לשאלה האחרונה היא כנראה "לא". לאן אתה חותר? האם אתה מניח שמייקל ג'קסון כן היה קוריוז ומסכים שאלביס לא, ואז המשחק הוא "מצא את ההבדלים"? ההנחה שגויה בעיניי, מאוד. |
|
||||
|
||||
למרות שעל הכובע הרשמי של ג'קסון כתוב "מוסיקאי", או באופן ממוקד יותר, "זמר" - בסופו של דבר הנושאים שבהם הוא הכניס רעננות ויצירתיות מיוחדת הם בתחום התנועה תוך שירה ובייחוד בהילוך הירח המפורסם (שלא הוא המציא, אגב, אבל בשימוש הג'קסוני הייחודי, הצעד הזה הוא שנעשה ה-Signature move שלו. אא"ט, הוא גם הוציא איזשהו פטנט הקשור בנעליים שבהן עשה את ה-moonwalk הראשון, ב-1983). |
|
||||
|
||||
לא. אני חושב שג'קסון לא היה קוריוז. |
|
||||
|
||||
אה. אז לא פירשתי נכונה את תגובה 515745. סליחה. |
|
||||
|
||||
אלביס היה מכור לגוספל ונהג לערוך ג'אם ארוכים וספונטיים של שירת גוספל עם מי הוא רק הצליח לשכנע להשתתף. אני אוהב מאד את התקליטים האלה שלו. |
|
||||
|
||||
משהו שמשותף לשניהם: המוזיקה שלהם היא עסק רווחי להפליא. גם לאחר מותם. |
|
||||
|
||||
לעסקי אלביס בע"מ יש עד 2047 . לג'קסונאים המונופול הוא עד 2079. לאחר מכן ישארו בידי היורשים "רק" הזכויות על המותג מכיוון שזכויות היוצרים על השיר יפוגו. אגב, פטנט משנת 1983 פג ב־2003 (למרות שבסוף לא היה כזה). |
|
||||
|
||||
המשך ההרהור: מכן שגם למותג יש חשיבות כלכלית. והחשיבות הזו יכולה להמשיך להתקיים באופן תאורטי. פרודיה על היצירה מותרת לפי חוקי זכויות היוצרים. אולם היא פוגעת במותג. כדי שהמותג ימשיך להתקיים, חייבים להגן עליו. |
|
||||
|
||||
רגע, רגע, 2003 ? אוצו רוצו, חיפשתי חלומות גנוזים והימרתי על סוסים. |
|
||||
|
||||
לכל הרוחות. הלכו לי לאיבוד שלוש שנים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |