|
||||
|
||||
לא אהבתי את המוזיקה, אז עבורי - בהחלט לא. מצד שני, האם אלביס פרסלי היה יותר מאשר קוריוז? |
|
||||
|
||||
אלביס גרם למהפך תרבותי- בעצם אני לא מכיר מספיק טוב את ההיסטוריה של המוסיקה המודרנית, עדיף שיענה מי שמבין. |
|
||||
|
||||
בהחלט. אלביס היה חשוב פי כמה מונים ממייקל ג'קסון. |
|
||||
|
||||
נההה, לא שכנעת אותי. |
|
||||
|
||||
אלביס היה הכוכב הלבן הגדול ביותר מבין זמרי הרוק'נ'רול ששילב בין ריתם'נ'בלוז לקאנטרי והוסיף למוזיקה סקס אפיל. הוא היה פופולרי יותר מזמרים של להיט אחד כמו ביל היילי וקרל פרקינס או כוכבי רוק'נ'רול אחרים כג'רי לי לואיס ויותר אטרקטיבי לקהל הלבן מכוכבים אפרו-אמריקאים כליטל ריצ'ארד וצ'אק בארי. מייקל ג'קסון היה לא יותר מזמר של מוזיקה פופולרית ומסחרית גרידא (למרות שהיום מוערך יותר אלבומו Thriller). |
|
||||
|
||||
כתבה של עמוס הראל - עוד כתבה מעניינת של הראל על אלבום המופת - "מותחן". בן שלו - "זה לא היה עובד כמובן בלי המוסיקה. אם סיפור העל של הפופ מאז שנות ה-50 הוא התאמתה של המוסיקה השחורה לקהל הלבן ושיווקה להמונים, ג'קסון היה האיש שעשה את זה בשנות ה-80, רק שההמונים נהפכו למאסות בלתי נתפשות בהיקפן ואל הקהל הלבן הצטרפו כל הקהלים האחרים על כדור הארץ. שני אלבומי הסולו הראשונים שלו כאדם בוגר, "Off the wall" (1979) ובעיקר "מותחן" (1982), הכניסו את הגרוב והחופש של הסול, הפאנק והדיסקו לתוך אריזה סינתטית ואגרסיווית, והשילוב הזה הפך את "מותחן" להתגלמות הפופ. " |
|
||||
|
||||
מייקל גקסון עולה עשרות מונים על אלביס פרסלי. ג'קסון שילב בין פופ, Fאנק וסול, בשילוב שאני לא מכירה מוצלחים כמוהו אצל זמרים אחרים. בזמן שאלביס שר על בחורות ועוד קצת על בחורות, הנושאים של השירים של ג'קסון היו עמוקים יותר. באשר לפופולריות של ג'קסון ולאטרקטיביות שלו לקהל הלבן, אני לא חושבת שיש מה להוסיף. |
|
||||
|
||||
אלביס שר גם על כמה דברים שאינם בחורות. למשל השיר "בגטו": או "ללכת מייל בנעליים שלי": או "טרילוגיה אמריקאית": |
|
||||
|
||||
על איזה נושאים עמוקים שר ג'קסון? |
|
||||
|
||||
תביעות אבהות, למשל: She was more like a beauty queen from a movie scene
I said don't mind, but what do you mean I am the one Who will dance on the floor in the round She said I am the one who will dance on the floor in the round She told me her name was billie jean, as she caused a scene Then every head turned with eyes that dreamed of being the one Who will dance on the floor in the round People always told me be careful of what you do And don't go around breaking young girls' hearts And mother always told me be careful of who you love And be careful of what you do 'cause the lie becomes the truth Chorus Billie jean is not my lover She's just a girl who claims that I am the one But the kid is not my son She says I am the one, but the kid is not my son For forty days and forty nights The law was on her side But who can stand when she's in demand Her schemes and plans 'cause we danced on the floor in the round So take my strong advice, just remember to always think twice (do think twice) She told my baby,we where dancing still 3:00 Then she looked at me, she show me a photo My baby cried, 'cause his eyes where like mine People always told me be careful of what you do And don't go around breaking young girls' hearts She came and stood right by me Then the smell of sweet perfume This happened much too soon She called me to her room Billie jean is not my lover She's just a girl who claims that I am the one But the kid is not my son Billie jean is not my lover She's just a girl who claims that I am the one But the kid is not my son She says I am the one, but the kid is not my son She says I am the one, but the kid is not my son Billie jean is not my lover She's just a girl who claims that I am the one But the kid is not my son She says I am the one, but the kid is not my son She says I am the one, she says he is my son She says I am the one Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover |
|
||||
|
||||
איתי, נו באמת, זה לא שאנחנו לא יודעים את המילים, חלילה! |
|
||||
|
||||
אני חייב לציין שגיליתי את מייקל ג'קסון (ואת השיר הזה) רק לאחרונה, ושני האלבומים הראשונים שלו באמת נהדרים (כמו גם השיר הנפלא ''בן''). עם זאת הזלזול באלויס פרסלי מיותר. |
|
||||
|
||||
חבל שלא שר על מתן קישורים במקום הדבקה של כל הטקסט. |
|
||||
|
||||
לא ידעתי שזה לא מקובל פה. |
|
||||
|
||||
זה לא ''פה'' באתר, אלא בכלל - זו הפרה של זכויות יוצרים. מכל מקום, לא השתכנעתי באשר ל''נושאים העמוקים'' בשירתו של מ. ג'קסון. |
|
||||
|
||||
את בטוחה? (בקשר לזכויות היוצרים) הרי זה נמצא בכל מקום באינטרנט. לא ניסיתי לשכנע. |
|
||||
|
||||
זה עדיין לא אומר שלא מדובר על הפרה של חוקי זכויות היוצרים. אגב, אפשר לקשר למקום שבו המילים שמצאות ברשות בעלי הזכויות. |
|
||||
|
||||
כמה מילים אפשר לצטט מתוך שיר או ספר בלי להפר חוק? |
|
||||
|
||||
מותר לצטט רק קטע. מותר לצטט את כל השיר, רק בתנאי שזה ל''צרכים לימודיים'', כלומר שהמלים נלוות לדיון מעמיק בטקסט (לא יודעת כמה מעמיק, אבל יותר מעמיק ממה שקרה כאן). |
|
||||
|
||||
אקולוגיה (Earth Song זה על אקולוגיה? נגיד שכן), העולם, העולם ואנחנו, צריך לרפא את העולם. מה איתך? נו באמת! - אני, לולא מייקל שלנו, לא הייתי יודעת בכלל שקיימת המילה הזאת, "עומק"! שלא לדבר על ההלוויה - אני כל כך מודה למייקל שמת והעניק לנו רגעי עונג עם (ברצינות) סטיבי וונדר ועם המקהלה של אנדריי קראוץ', אם כי לא ברור לי בדיוק איך הוגים את שמו של הנ"ל ואני לא בטוחה שזה ברור לו עצמו. ובכל מקרה הודעתי כבר לבני משפחתי באופן שאינו משתמע לשתי כפפות שאני רוצה הלוויה כזאת בדיוק, באותו מקום בדיוק ועם אותן חליפות בדיוק ועם אותם נאומים ואותה ברוק שילדס היפה שלי בדיוק, ועם אותו ילד חמוד, ג'פארולי או ג'פארגולי, בדיוק - אחרת אני לא אבוא! |
|
||||
|
||||
ברקת, לא טענתי ששירתו של מ. ג'קסון עמוקה כשירת אלתרמן. אבל אם משווים את הנושאים בשיריו לנושאים בשירי אלביס פרסלי, לדעתי ג'קסון הוא רמה אחת מעל (לפחות). |
|
||||
|
||||
ואם משווים פומלה לאגס, לפומלה יש הרבה יותר פלחים. אלביס וג'קסון הם נציגים של 2 תקופות שונות, עם גישות שונות לטקסט ולשיר בכלל (למרות ששניהם ייצרו "סוכריות פופ" יוצאות מן הכלל). אל תשכחי שבימי אלביס גרסאות כיסוי ל"סטנדרטים" היו חלק אינטגרלי מהסחורה שכל זמר אמור לספק, מה שבשנות ה-70-80 היה מקסימום בונוס. אז אלביס שר "בלו מון" ו"נעלי זמש כחולות" וכל מיני שירים לא עמוקים, אבל הם קלאסיקות מוזיקליות. גם המבנה (טקסטואלי ומוזיקלי) של שיר פופ השתנה והפך מורכב יותר ב-20 שנה שמפרידות ביניהם, עד שבימי ג'קסון שיר נחשב ליצירה מורכבת עם פתיח, סולו מוזיקלי אחד לפחות באמצע וסיום בומבסטי. לא שבימי אלביס לא היה מבנה, אבל אז "פתיח" היה כמה ביטים של הקונטרבס (ועדיין לא אורגן שמתפתח ל-10 כינורות מסומפלים ואז נכנסים התופים, וכבר כמעט דקה לתוך השיר ורק אז השירה נכנסת. סתם דוגמא מומצאת, אבל הנה אחת אמיתית: http://www.youtube.com/watch?v=R8vgl4HMlrI ועוד אחת, עוד יותר מדליקה http://www.youtube.com/watch?v=dPTsmswQVwg). בכלל, מישהו יכול להסביר לי מה עמוק ב: http://www.azlyrics.com/lyrics/michaeljackson/wannab... ? |
|
||||
|
||||
אלביס מת לפני שנולדת, וכידוע, היה כאן שמח לפני שנולדת. אין שום הבדל בינהם, אבל צריך למלא תכנים ולרגש אנשים איכשהו. איך אתה מציע לעשות זאת, במאמרים על אקראיות? לא נראה לי. |
|
||||
|
||||
אני מניח שאפשר להתייחס לכל המוסיקה הפופולרית משנות החמישים ואילך כאל קוריוז, אבל אם לא נוקטים בעמדה המתבדלת הזו קצת קשה להתעלם מהשפעתו של פרסלי: אחד הזמרים הלבנים הראשונים - ובוודאי הפופולרי ביותר, בהפרש עצום - שביצעו מוסיקה "שחורה" ובכך הכניסו אותה ללב המיינסטרים האמריקאי, אחד הראשונים להתנהג על הבמה כמו שמאז התרגלנו כבר, ובוודאי אמן שובר שיאים של הכנסות ומכירות. לנון, או מקרתני, או שניהם (גם קוריוזים?) ראו בו מקור השראה עיקרי. איך כל זה יכול להיות "קוריוז"? חוץ מזה הוא היה גם זמר מצויין. (הח"מ מתוודה שאינו חובב אלביס. השיר שאני הכי אוהב שלו הוא "Heartbreak Hotel" של ג'ון קייל.) |
|
||||
|
||||
גם אתה וגם ארז בעיקר מתמקדים בפופולריות ובצורה שבה אלביס קידם סגנונות חדשים במוזיקה. האם ג'קסון לא עשה זאת? האם לא היה פופולרי? האם פני המוזיקה (הפופולרית) כיום היו זהים אלמלא ג'קסון? |
|
||||
|
||||
אלביס לא רק היה הנציג הבולט ביותר של הרוק'נ'רול אלא גם קידם אותו יותר מכל אחד אחר. מייקל ג'קסון פעל בתקופה שבה הדיסקו-פופ שאיפיין את סיגנונו היה קיים ופופולרי והוא התבלט בו. מכאן נובע שההשפעה הישירה והעקיפה של אלביס על הרוק היתה חיונית ולעומת זאת, ללא מייקל ג'קסון, מוזיקת הפופ לא הייתה משתנה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
The Music *Business* not The Music *Art*
|
|
||||
|
||||
Pop music, when viewed within the grand scheme of things, quickly feels, looks, smells quite meaningless. If Michael Jackson’s great legacy is reduced to his paving the way for the megastardom of Madonna, Justin, Britney, et al, then maybe we should just let him go without trying to frame his impact. ?
Jackson, however, is too important to the history of pop music to write off with such a cavalier air. Yes, the short, sharp pop tune was his trade, and no, he’s hardly Stravinsky or Miles Davis. He might not even be Sly Stone, in terms of obvious musical significance. Jackson’s genius offered us a bridge between Berry Gordy’s Motown empire — a brand of genius with pop songs that could appeal across color lines but still retain a strong connection to race, a soulfulness, and a cultural identity — and what would come next. Sadly, what came next was disco, but even within that vapid framework, Jackson, both with his brothers and without, made meaningful art. |
|
||||
|
||||
והמקור לציטוטים? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ג'קסון היה פחות חדשן מוסיקלי מאלביס, הוא היה מאוד, מאוד פופולרי, והתשובה לשאלה האחרונה היא כנראה "לא". לאן אתה חותר? האם אתה מניח שמייקל ג'קסון כן היה קוריוז ומסכים שאלביס לא, ואז המשחק הוא "מצא את ההבדלים"? ההנחה שגויה בעיניי, מאוד. |
|
||||
|
||||
למרות שעל הכובע הרשמי של ג'קסון כתוב "מוסיקאי", או באופן ממוקד יותר, "זמר" - בסופו של דבר הנושאים שבהם הוא הכניס רעננות ויצירתיות מיוחדת הם בתחום התנועה תוך שירה ובייחוד בהילוך הירח המפורסם (שלא הוא המציא, אגב, אבל בשימוש הג'קסוני הייחודי, הצעד הזה הוא שנעשה ה-Signature move שלו. אא"ט, הוא גם הוציא איזשהו פטנט הקשור בנעליים שבהן עשה את ה-moonwalk הראשון, ב-1983). |
|
||||
|
||||
לא. אני חושב שג'קסון לא היה קוריוז. |
|
||||
|
||||
אה. אז לא פירשתי נכונה את תגובה 515745. סליחה. |
|
||||
|
||||
אלביס היה מכור לגוספל ונהג לערוך ג'אם ארוכים וספונטיים של שירת גוספל עם מי הוא רק הצליח לשכנע להשתתף. אני אוהב מאד את התקליטים האלה שלו. |
|
||||
|
||||
משהו שמשותף לשניהם: המוזיקה שלהם היא עסק רווחי להפליא. גם לאחר מותם. |
|
||||
|
||||
לעסקי אלביס בע"מ יש עד 2047 . לג'קסונאים המונופול הוא עד 2079. לאחר מכן ישארו בידי היורשים "רק" הזכויות על המותג מכיוון שזכויות היוצרים על השיר יפוגו. אגב, פטנט משנת 1983 פג ב־2003 (למרות שבסוף לא היה כזה). |
|
||||
|
||||
המשך ההרהור: מכן שגם למותג יש חשיבות כלכלית. והחשיבות הזו יכולה להמשיך להתקיים באופן תאורטי. פרודיה על היצירה מותרת לפי חוקי זכויות היוצרים. אולם היא פוגעת במותג. כדי שהמותג ימשיך להתקיים, חייבים להגן עליו. |
|
||||
|
||||
רגע, רגע, 2003 ? אוצו רוצו, חיפשתי חלומות גנוזים והימרתי על סוסים. |
|
||||
|
||||
לכל הרוחות. הלכו לי לאיבוד שלוש שנים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |