בתשובה להמסביר לצרכן, 22/06/09 23:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ד. השוני יכול להיות החלפת מגמה (מ"נדיב" ל"חסכן" או להפך), בהקצנתה ("מנדיב" ל"פזרן" או מ"חסכן" ל"קמצן") או במיתונה ("מפזרן" ל"נדיב" או מ"קמצן" ל"חסכן"). למה אתה חושב שיש default שהוא המצב הבסיסי שאליו קורסת התכונה בעת פגיעה? ___ אם הבנתי נכון את השאלה שלך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה זמן מתאים להיזכר בהקשר שממנו התחלנו. יש פה מאמר על אחד שעקב תאונה שפגעה במוחו, איבד את הזיכרון ההצהרתי שלו - לא זוכר איך נראית אישתו או איך קוראים לו או לרה"מ שלו וכו'. ואומרים על איש כזה שהוא איבד את זהותו. אז אני תהיתי, אם הזהות שלי זה כמה מגהבייט של מידע שלמדתי (ושמן הסתם אני יכול ללמוד שוב, או ללמוד את שלך, כמו לפני מבחן) או שזה גם הנטיות והפרסונאליטי שלי. ולאלו שחושבים (כמוני) שזה גם האישיות, תהיתי אם אפשר לאבד אותה עקב תאונה. ואם אפשר לאבד את זה, איך מתנהג אדם שאיבד את האישיות שלו (או חלקים ממנה), מיד אחרי שהוא מתעורר מהתרדמת. מצב ה-default שאני מניח הוא מצב של "מחיקה" - באנלוגיה ללאותו איש שנמחק לו הזיכרון ההצהרתי. גם שם, עקרונית, ייתכן שאחרי תאונה הזיכרון שלו מתחדד, או מתעמם, אבל ייתכן גם (ועל זה מדובר) מצב שהזיכרון נמחק לגמרי. אז שאלתי היא: האם ייתכן מצב שנטיה מסוימת נמחקת לגמרי ואיך מתנהג אדם שנטית הקמצן-פזרן שלו נמחקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם מישהו חכם אמר (לא זוכר מי, אולי פיינמן)- אינטואיציה זה לפתור אלף בעיות ולזכור את הפתרונות. כך אני מניח שאישיות זה לחוות אלף חוויות ולזכור את התחושות. כמובן שיש גם תכונות מולדות וכולי, אבל ניסיון החיים שלנו בוודאי שמהווה חלק גדול מעיצוב האישיות. אם אתה לא זוכר שאתה פוחד מכלבים, האם תמשיך לפחד מהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אם אתה לא זוכר שאתה פוחד מכלבים, האם תמשיך לפחד מהם?" זהו שאני לא בטוח. אני יכול לזכור שכשרואים כלב צריך לרוץ הרחק ממנו בכל הכוח. אבל זה לא פחד. אני לא חושב שאני יכול לזכור שכשרואים כלב צריך להגיר זעה קרה, להעלות את הדופק והלחץ דם, לאבד את יכולת התנועה, ואם זה אמסטף גדול במיוחד, אז גם להשתין במכנסיים. הרפלקסים האלו גם באים מהמוח ולאו דווקא קשורים לזיכרון של האירועים. לעומת זאת, ראיתי השבוע בטלוויזיה תוכנית על כאלו שמכורים לצניחות חופשיות ממגדלים, גשרים וצוקים גבוהים. גם ההתמכרות הזאת לאדרנלין לא באה מהזיכרון שפעם קודמת היה כיף. אז אני שאלתי אם אחרי תאונה אם האנשים הנ"ל - זה שמפחד מכלבים וזה שמכור לקפיצות - יכולים לאבד את נטיותיהם אחרי תאונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני חוזר. יש אנשים שאוהבים זחוג (או בורשט). אבל הם התרגלו לכך לאט לאט. הלימוד לא בהכרח התבסס על תכונות מולדות, אלא על התנהגות נרכשת, תלוית היסטוריה. אני מניח שיש גם אנשים שגדלו מילדות על אוכל חריף אבל עדיין שונאים את זה, אבל לא בכמות מספקת כדי להסביר את הסלידה של עולי פולניה מהמאכל. אם בפעם הראשונה שראית כלב הגבת בפניקה, אז זה באמת לא זיכרון. טוענים שהפחד מנחשים הוא כזה, אבל הפחד מרס"רים הוא בוודאי נלמד, כמו כן הפחד מהשכנה הטרחנית מהבניין הפינתי.אהבה למשל, היא כמובן רגש שתלוי בזיכרונות. קוזמו שאלידס כתב על נושא דומה פעם בבלוג שלו1 ( זה קצת מתיש, כהרגלו, אבל מספיק שתקרא את 20 השורות הראשונות). בעניין האדרנלין, ההתמכרות עצמה לא באה מזיכרון, אבל הידע של מה יספק את ההתמכרות מקורו בזיכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הבנתי. אגב, מאייטים זחוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |