 |
כדי להשלים את התמונה בקשר ליתרונותיה של שיטת מוסנזון על שיטת האוסמוזה ההפוכה הרגילה (שעכשיו כפי שאבהיר מתבררים כלא כל כך גדולים), שבה שואבים את מי הים למתקן שנמצא מחוץ להם, ברצוני להביא עוד כמה פרטים שנודעו לי רק עכשיו, משיחה עם אנשים שעסקו בנושא.
כפי שאמרתי קודם, סילוק המלחים גורם בזבוז אנרגיה, משום שאת המלח מסלקים בעזרת "זריקת" מיים ברכוז מלחים גבוה שנמצאים בלחץ גבוה, ואיבוד אנרגיה בשל כך. ידעתי ממזמן שיש תכניות לנצל את האנרגיה הזאת וכך להחזיר חלק מהאנרגיה שהלכה לאיבוד. עתה נודע לי שהשיטה הזאת כבר מיושמת וחלק מהאנרגיה שדרושה כדי להשיג את הלחץ ההתחלתי בא מהמים האלה. הנצילות של ההמרה הזאת היא כפי שנמסר לי גבוהה - 95 אחוזים.
המשמעות היא שאפשר לקבל מים מתוקים בשיטה הקונבנציונאלית כשעלות האנרגיה היא רק פי אחד וחצי מאשר בשיטה של מוסנזון. כפי שאמרתי בתגובתי במאמר הראשון עלות האנרגיה בשיטת מוסנזון היא קצת מעל עשרה סנט וכאן מדובר על עלות אנרגיה של 15 סנט לקוב וזה לא הרבה יותר.
עוד נודע לי שבמכרז האחרון להמתקת מים שפרסמה ממשלת ישראל העלות אינה 70 סנט אלא כבר 50 סנט.
מסתבר מהמספרים האלה שהעלות באנרגיה אינה עיקר העלות הכספית, וזה שוב מעמיד את שיטת מוסנזון במקום יותר נמוך, משום שטיפול ואחזקה של מתקנים שנמצאים במעמקי הים הוא בעייתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש