בתשובה לאלי, 25/12/01 12:45
יגאל מוסינ זון וההתפלה 49732
דב אנשלוביץ • בתשובה לאלי יום ג', 25/12/2001, 18:41
בתגובתי השנייה למאמר הראשון בסדרה זו התייחסתי להצעתו של מוסינזון, שאותה תיארת.
כפי שכתבתי שם, אין זה נכון שמדובר בשיטה להמתקת מים ללא השקעת אנרגיה למרות שבעומק 500 מטר אכן שורר לחץ של 50 אטמוספירות. אין דבר כזה. (אגב, כך הציג אותה הממציא בזמנו בשידור בטלוויזיה שבו צפיתי אז. איני יודע אם עשה זאת מחוסר הבנה או בכוונה.)
ברצוני להוסיף ולהבהיר מה הוא היתרון של השיטה שהציע מוסינזון על השיטות הקונבנציונאליות.
בשיטות הקונבנציונאליות של המתקת מים בשיטת האוסמוזה ההפוכה שואבים מים מהים ומפעילים משאבה כדי לקבל את הלחץ הדרוש.
גם כדי להעלות את המים המתוקים בשיטתו של מוסינזון יש להפעיל משאבה בלחץ של 50 אטמוספירות כדי להעלות את המים למעלה (הרי לא נרד לשתות את המים למטה).
לפי זה, לכאורה, אין הבדל מבחינת השקעת האנרגיה בשתי השיטות, אבל זה לא בדיוק כך.
בשיטה הקונבנציונאלית, כאשר יוצאים מתוך התא גבוה הלחץ המים המתוקים נשאר המלח, ויש צורך להיפטר ממנו. זה מחייב שמירה על ריכוז מלחים גבוה יותר מריכוז המלחים בים (ולכן גם לחץ יותר גבוה במשאבה), וכן פתח נוסף שבו יפלטו המים המרוכזים יותר, כדי שכמות המלח שנפלטת מהמערכת תהיה שווה לכמות שנכנסת. המנגנון הזה גורם לבזבוזים גדולים, ולכן ההשקעה באנרגיה בשיטה הזאת גבוהה יותר.
בשיטת מוסנזון נמצאים בסביבה ובה מאגר "אין סופי" של מי ים בלחץ גבוה. תיאורטית, סילוק המלח מסביבות המסננת יכול להיעשות ע"י דיפוזיה טבעית אם התהליך איטי, אבל מעשית צריך כנראה לייצר איזו זרימת מים מלכותית מחוץ למיכל כדי שיגיעו מים "טריים". הדבר הזה אינו צורך אנרגיה רבה.
השוואה עם השיטה הקונבנצונאלית 51403
דב אנשלוביץ • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 6/1/2002, 18:50
כדי להשלים את התמונה בקשר ליתרונותיה של שיטת מוסנזון על שיטת האוסמוזה ההפוכה הרגילה (שעכשיו כפי שאבהיר מתבררים כלא כל כך גדולים), שבה שואבים את מי הים למתקן שנמצא מחוץ להם, ברצוני להביא עוד כמה פרטים שנודעו לי רק עכשיו, משיחה עם אנשים שעסקו בנושא.
כפי שאמרתי קודם, סילוק המלחים גורם בזבוז אנרגיה, משום שאת המלח מסלקים בעזרת "זריקת" מיים ברכוז מלחים גבוה שנמצאים בלחץ גבוה, ואיבוד אנרגיה בשל כך. ידעתי ממזמן שיש תכניות לנצל את האנרגיה הזאת וכך להחזיר חלק מהאנרגיה שהלכה לאיבוד. עתה נודע לי שהשיטה הזאת כבר מיושמת וחלק מהאנרגיה שדרושה כדי להשיג את הלחץ ההתחלתי בא מהמים האלה. הנצילות של ההמרה הזאת היא כפי שנמסר לי גבוהה - 95 אחוזים.
המשמעות היא שאפשר לקבל מים מתוקים בשיטה הקונבנציונאלית כשעלות האנרגיה היא רק פי אחד וחצי מאשר בשיטה של מוסנזון. כפי שאמרתי בתגובתי במאמר הראשון עלות האנרגיה בשיטת מוסנזון היא קצת מעל עשרה סנט וכאן מדובר על עלות אנרגיה של 15 סנט לקוב וזה לא הרבה יותר.
עוד נודע לי שבמכרז האחרון להמתקת מים שפרסמה ממשלת ישראל העלות אינה 70 סנט אלא כבר 50 סנט.
מסתבר מהמספרים האלה שהעלות באנרגיה אינה עיקר העלות הכספית, וזה שוב מעמיד את שיטת מוסנזון במקום יותר נמוך, משום שטיפול ואחזקה של מתקנים שנמצאים במעמקי הים הוא בעייתי.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות